ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תצט - עבודת השם
אות תצט פעם אחת ספר מענין הבטחון ואמר שיש צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו כמו שמספרין מכמה צדיקים גדולים שהיו לפנינו כגון הבעל שם טוב זכרונו לברכה והצדיק הקדוש מורנו הרב אלימלך זכרונו לברכה, וכיוצא בהם שבכל יום ויום היו מפזרים כל הממון שהיה בידם ולא הניחו אצלם שום ממון מיום לחברו. ואמר שצריכין להיות לזה ברייה גדול להיות חזק בהבטחון ולעמד על עמדו כי אם שוגים בזה תנועה קלה בעלמא לא טוב. אבל יש מעלה גבוה יתרה ביותר דהינו שהצדיק האמתי יחזיק אצלו הממון, וזה קשה יותר. הינו כי עבודה זו גבוהה וכבדה ביותר כי הוא זכרונו לברכה לא היה מתנהג הנהגה הנ"ל. ואמר כמה פעמים שזה קשה וכבד יותר הרבה. והוכיח וברר לעינינו שהאבות היו מחזיקים אצלם ממון. כי אברהם יצחק ויעקב היו כלם עשירים מפלגים. ויעקב אבינו כשבא לשכם קנה מיד חלקת השדה והיכן היו לו מעות כל כך. וכן אברהם כשקנה מערת המכפלה וכן מבאר עוד מהפסוקים ומדרשים שהיה מנח אצלם מעות. ואמר שעבודה זו גבוהה וכבדה יותר אצל גדולי הצדיקים האמתיים המפלגים במעלה גבוה ביותר אות תק אבל הרבה לדבר עמנו משבח מעלת הנהגה הראשונה הנ"ל הינו לפזר המעות בכל יום לצדקה ועל הצטרכותו המכרח ולא יניח כלל מיום לחברו. כי לאנשים פשוטים הרוצים לזכות לנפשם לאחז בדרכי הצדיקים, בודאי טוב לפניהם הנהגה הראשונה הנ"ל. הינו לבלי להניח אצלו הממון כלל מיום לחברו. והפליג בשבח מעלת הנהגה זו והאריך בשיחה זאת. וכפי המובן מדבריו אז היה שהיה חפץ ומשתוקק לזכות אותנו להגיע להנהגה הקדושה הזאת למדרגת בטחון הנ"ל לבלי להניח שום ממון מיום לחברו אות תקא מכבר אמר שחפץ מאד שיהיה לנו פרנסה. אף על פי שבטחון גם כן טוב מאד אף על פי כן טוב מאד כשזוכין שיש לו מעמד פרנסה כי במקום עבודת הבטחון במקום זה יעשה עבודה אחרת. כלומר כי אם לא יהיה לו מעמד פרנסה ויהיה לו בלבול הדעת מהפרנסה ויצטרך בכל פעם לחזק עצמו במדת הבטחון במקום זה יעסק בעבודה אחרת והתחזקות אחר בשאר עניני עבודת ה', והבן. ואף על פי כן אמר שהעקר הוא בטחון ואמר בזה הלשון העיקר בטחון אות תקב אמר איני יודע איך המקבלים מבקשים ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם מאחר שכל פרנסתם הוא ממה שמקבלים מאחרים. והמובן מדבריו היה שיש בזה עבודה ושכל איך לקבל ממון וכל פרנסתו יהיה ממה שמקבל, ואף על פי כן לא יהיה מקבל כלל ולא יהיה נצרך למתנת בשר ודם כלל חס ושלום. וצריכין לבקש מהשם יתברך לזכות לזה השכל ולא יהיה נצרך לידי מתנת בשר ודם חס ושלום אות תקג שמעתי בשמו שאמר שעל ידי המחלקת שחולקין על האדם עושין לו טובה. כי על ידי זה יכול לגדל ולצמח כמו כשנוטעין גרעין בארץ אם היתה כל הארץ אדוקה יחד לא היה באפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן ובהכרח שתחלק הארץ קצת כדי שיהיה מקום להאילן להתגדל. כמו כן על ידי המחלקת שחולקין על ידי זה נותנין לו מקום להתגדל ולצמח אות תקד מענין הפלגת גדלת האדם אמר כשהאדם עושה כך בידיו נעשה כך בכל העולמות וכשעושה כך בידיו נעשה כך בכל העולמות. אות תקה אמר אם היו מהפכין את האדם [רצונו לומר לראות את פנימיותו] היו רואין שבכל גיד וגיד מגידיו תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות אות תקו פעם אחת דברתי עמו מענין מחשבות רבות המבלבלות אותי מענין מרה שחרות בעשית מצוות, כגון בנטילת ידים שהיה לי בהם חששות שהיו מבלבלין אותי מאד. והשיב לי כבר דברתי עמך שאין אתה צריך להסתכל על זה וכו' ודברתי עמו עוד הרבה מענינים כאלו ואמרתי לו גם זאת בעצמו מבלבל אותי וכו'. השיב לי אל תתחיל לחשב כלל. וזה עצה נפלאה לכל דבר כי כמה פעמים מבלבלין המחשבות מאד, וכל מה שרוצים לדחותם באיזה דחיות הם מבלבלין יותר ויותר ועקר העצה לבלי להתחיל לחשב בהם כלל ולסלק דעתו מהם לגמרי, ולעשות את שלו במה שהוא עוסק אות תקז פעם אחת דבר מענין הפאות שיש בהם תלתלים שקורין [פאות מסלסלים] ולא גלה מאומה בזה. אך הבנתי איזה רמזים בדבריו. עכשו נזכרתי מה שדברו אז מפסוק (שיר השירים ה) : "קוצותיו תלתלים" ואמר שהיא בחינה הנ"ל אות תקח אמר כשמתיגע האדם בתפילתו ואינו יכול להתפלל אזי מכרח לומר הדבורים בפשיטות גמור האל הגדול הגבור והנורא בפשיטות גמור בלי חיות והתלהבות כלל ויאמר כך כמה תבות וענינים ואם יזכה יוכל להתעורר אחר כך להתלהבות גדול על ידי זה. על כן אצל אנשים פשוטים כשרוצים להתפלל בכונת הלב צריכין להתמהמה בתפילתם כי נעשה אצלם כמה ענינים בתפילה כמה עליות וירידות בתפילה אחת. כי בתחלה מתיגע עצמו להתפלל בכונה ולפעמים או על פי רב אינו יכול להתפלל בכונה ואז מכרח לומר בפשיטות לגמרי האל הגדול הגבור והנורא וכיוצא בזה. ואחר כך חוזר ומתלהב לפעמים ויכול להיות נעשה כך כמה פעמים בתפילה אחת. ואמר אז לפנינו אלו הדבורים האל הגדול הגבור והנורא כמו מי שמדבר בחלישות כח בקרירות בלי התלהבות כלל ואף על פי כן פנימיות כונתו קשורה בהדבורים. ואי אפשר לציר זאת בכתב אך המשכיל יכול להבין עצות מזה בתפילתו כשאין יכולים להתפלל. ענה ואמר ואם אין אתה יכול להתפלל כלל אם תזכה תאמר איזה דבור הגון באמת בתחנות ובקשות אחרות ואם גם זה לא תזכה מה לעשות אף על פי כן קוה אל ה' אות תקט קדם ארץ ישראל אמר להרב דפה ברסלב אני אוהב אותך מאד על כן אני מברכך שתזכה בעולם הבא להבין השיחות חלין שלי
אות תצט

פַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֶצְלָם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ

כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מִכַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ

כְּגוֹן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִימֶלֶךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם

שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְפַזְּרִים כָּל הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה בְּיָדָם וְלא הִנִּיחוּ אֶצְלָם שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לְחֲבֵרוֹ.

וְאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת לָזֶה בְּרֶיְיֶה גָּדוֹל לִהְיוֹת חָזָק בְּהַבִּטָּחוֹן וְלַעֲמד עַל עָמְדוֹ

כִּי אִם שׁוֹגִים בָּזֶה תְּנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא לא טוֹב.

אֲבָל יֵשׁ מַעֲלָה גָּבוֹהַּ יְתֵרָה בְּיוֹתֵר

דְּהַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יַחֲזִיק אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן, וְזֶה קָשֶׁה יוֹתֵר.

הַיְנוּ כִּי עֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה בְּיוֹתֵר

כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה מִתְנַהֵג הַנְהָגָה הַנַּ"ל.

וְאָמַר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁזֶּה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר הַרְבֵּה.

וְהוֹכִיחַ וּבֵרַר לְעֵינֵינוּ שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶצְלָם מָמוֹן.

כִּי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב הָיוּ כֻּלָּם עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים.

וְיַעֲקב אָבִינוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁכֶם קָנָה מִיָּד חֶלְקַת הַשָּׂדֶה

וְהֵיכָן הָיוּ לוֹ מָעוֹת כָּל כָּךְ.

וְכֵן אַבְרָהָם כְּשֶׁקָּנָה מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

וְכֵן מְבאָר עוֹד מֵהַפְּסוּקִים וּמִדְרָשִׁים שֶׁהָיָה מֻנָּח אֶצְלָם מָעוֹת.

וְאָמַר שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה יוֹתֵר אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר

אות תק

אֲבָל הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִשֶּׁבַח מַעֲלַת הַנְהָגָה הָרִאשׁוֹנָה הַנַּ"ל

הַיְנוּ לְפַזֵּר הַמָּעוֹת בְּכָל יוֹם לִצְדָקָה וְעַל הִצְטָרְכוּתוֹ הַמֻּכְרָח

וְלא יַנִּיחַ כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ.

כִּי לַאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הָרוֹצִים לְזַכּוֹת לְנַפְשָׁם לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים, בְּוַדַּאי טוֹב לִפְנֵיהֶם הַנְהָגָה הָרִאשׁוֹנָה הַנַּ"ל.

הַיְנוּ לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ.

וְהִפְלִיג בְּשֶׁבַח מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת.

וּכְפִי הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו אָז הָיָה שֶׁהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לְהַגִּיעַ לַהַנְהָגָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת לְמַדְרֵגַת בִּטָּחוֹן הַנַּ"ל לִבְלִי לְהַנִּיחַ שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ

אות תקא

מִכְּבָר אָמַר שֶׁחָפֵץ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה.

אַף עַל פִּי שֶׁבִּטָּחוֹן גַּם כֵּן טוֹב מְאד

אַף עַל פִּי כֵן טוֹב מְאד כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה

כִּי בְּמָקוֹם עֲבוֹדַת הַבִּטָּחוֹן בִּמְקוֹם זֶה יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת.

כְּלוֹמַר כִּי אִם לא יִהְיֶה לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה וְיִהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת מֵהַפַּרְנָסָה וְיִצְטָרֵךְ בְּכָל פַּעַם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן

בְּמָקוֹם זֶה יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְהִתְחַזְּקוּת אַחֵר בִּשְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה', וְהָבֵן.

וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר שֶׁהָעִקָּר הוּא בִּטָּחוֹן

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן העיקר בִּטָּחוֹן

אות תקב

אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הַמְקַבְּלִים מְבַקְשִׁים וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם

מֵאַחַר שֶׁכָּל פַּרְנָסָתָם הוּא מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִים מֵאֲחֵרִים.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עֲבוֹדָה וְשֵׂכֶל אֵיךְ לְקַבֵּל מָמוֹן וְכָל פַּרְנָסָתוֹ יִהְיֶה מִמַּה שֶּׁמְּקַבֵּל, וְאַף עַל פִּי כֵן לא יִהְיֶה מְקַבֵּל כְּלָל

וְלא יִהְיֶה נִצְרָךְ לְמַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם.

וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה הַשֵּׂכֶל

וְלא יִהְיֶה נִצְרָךְ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם חַס וְשָׁלוֹם

אות תקג

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶּׁאָמַר

שֶׁעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁחוֹלְקִין עַל הָאָדָם עוֹשִׂין לוֹ טוֹבָה.

כִּי עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לִגְדּל וְלִצְמחַ

כְּמוֹ כְּשֶׁנּוֹטְעִין גַּרְעִין בָּאָרֶץ אִם הָיְתָה כָּל הָאָרֶץ אֲדוּקָה יַחַד לא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיֻּגְדַּל וְיֻצְמַח מֵהַגַּרְעִין אִילָן

וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁתֵּחָלֵק הָאָרֶץ קְצָת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לְהָאִילָן לְהִתְגַּדֵּל.

כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁחוֹלְקִין

עַל יְדֵי זֶה נוֹתְנִין לוֹ מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּל וְלִצְמחַ

אות תקד

מֵעִנְיַן הַפְלָגַת גְּדֻלַּת הָאָדָם

אָמַר כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת

וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

אות תקה

אָמַר אִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם [רְצוֹנוֹ לוֹמַר לִרְאוֹת אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ]

הָיוּ רוֹאִין שֶׁבְּכָל גִּיד וָגִיד מִגִּידָיו תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת

אות תקו

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת אוֹתִי

מֵעִנְיַן מָרָה שְׁחֹרוֹת בַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת, כְּגוֹן בִּנְטִילַת יָדַיִם שֶׁהָיָה לִי בָּהֶם חֲשָׁשׁוֹת שֶׁהָיוּ מְבַלְבְּלִין אוֹתִי מְאד.

וְהֵשִׁיב לִי כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִמְּךָ שֶׁאֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה וְכוּ'

וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ עוֹד הַרְבֵּה מֵעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ

וְאָמַרְתִּי לוֹ גַּם זאת בְּעַצְמוֹ מְבַלְבֵּל אוֹתִי וְכוּ'.

הֵשִׁיב לִי אַל תַּתְחִיל לַחֲשׁב כְּלָל.

וְזֶה עֵצָה נִפְלָאָה לְכָל דָּבָר

כִּי כַּמָּה פְּעָמִים מְבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבוֹת מְאד, וְכָל מַה שֶּׁרוֹצִים לִדְחוֹתָם בְּאֵיזֶה דְּחִיוֹת הֵם מְבַלְבְּלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר

וְעִקַּר הָעֵצָה לִבְלִי לְהַתְחִיל לַחֲשׁב בָּהֶם כְּלָל

וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ מֵהֶם לְגַמְרֵי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק

אות תקז

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר מֵעִנְיַן הַפֵּאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תַּלְתַּלִּים שֶׁקּוֹרִין [פֵּאוֹת מְסֻלְסָלִים] וְלא גִּלָּה מְאוּמָה בָּזֶה.

אַךְ הֵבַנְתִּי אֵיזֶה רְמָזִים בִּדְבָרָיו.

עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי מַה שֶּׁדִּבְּרוּ אָז מִפָּסוּק: "קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים" וְאָמַר שֶׁהִיא בְחִינָה הַנַּ"ל

אות תקח

אָמַר כְּשֶׁמִּתְיַגֵּעַ הָאָדָם בִּתְפִילָּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל

אֲזַי מֻכְרָח לוֹמַר הַדִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי חִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת כְּלָל

וְיאמַר כָּךְ כַּמָּה תֵּבוֹת וְעִנְיָנִים

וְאִם יִזְכֶּה יוּכַל לְהִתְעוֹרֵר אַחַר כָּךְ לְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל עַל יְדֵי זֶה.

עַל כֵּן אֵצֶל אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב

צְרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהּ בִּתְפִילָּתָם

כִּי נַעֲשֶׂה אֶצְלָם כַּמָּה עִנְיָנִים בַּתְּפִילָּה כַּמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בִּתְפִילָּה אַחַת.

כִּי בִּתְחִלָּה מִתְיַגֵּעַ עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְלִפְעָמִים אוֹ עַל פִּי רב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה

וְאָז מֻכְרָח לוֹמַר בִּפְשִׁיטוּת לְגַמְרֵי הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּמִתְלַהֵב לִפְעָמִים וְיָכוֹל לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה כָּךְ כַּמָּה פְּעָמִים בִּתְפִילָּה אַחַת.

וְאָמַר אָז לְפָנֵינוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא

כְּמוֹ מִי שֶׁמְּדַבֵּר בַּחֲלִישׁוּת כּחַ בִּקְרִירוּת בְּלִי הִתְלַהֲבוּת כְּלָל

וְאַף עַל פִּי כֵן פְּנִימִיּוּת כַּוָּנָתוֹ קְשׁוּרָה בְּהַדִּבּוּרִים.

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת בִּכְתָב

אַךְ הַמַּשְׂכִּיל יָכוֹל לְהָבִין עֵצוֹת מִזֶּה בִּתְפִילָּתוֹ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל.

עָנָה וְאָמַר וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

אִם תִּזְכֶּה תּאמַר אֵיזֶה דִּבּוּר הָגוּן בֶּאֱמֶת בִּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת

וְאִם גַּם זֶה לא תִּזְכֶּה מַה לַּעֲשׂוֹת

אַף עַל פִּי כֵן קַוֵּה אֶל ה'

אות תקט

קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אָמַר לְהָרַב דְּפה בְּרֶסְלַב

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאד

עַל כֵּן אֲנִי מְבָרֶכְךָ

שֶׁתִּזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לְהָבִין הַשִּׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁלִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כג - בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה
...השמחה על פי משל שלפעמים כשבני אדם שמחים ומרקדים אזי חוטפים איש אחד מבחוץ שהוא בעצבות ומרה שחרה ומכניסים אותו בעל כרחו לתוך מחול המרקדים ומכריחים אותו בעל כרחו שיהיה שמח עמהם גם כן כן יש בענין השמחה כי כשאדם שמח אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא להכניס אותה גם כן בתוך השמחה באפן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה שיהפך המרה שחרה וכל היסורים לשמחה כדרך הבא לתוך השמחה שאז מגדל השמחה והחדוה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה שחרה שלו לשמחה נמצא שחוטף המרה שחרה ומ...
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...נדע - ידיעה שלמה רבי נחמן מברסלב מדבר רבות על העניין של תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות אלא היא רק בבחינת אפשרי המציאות בלבד. כמו כן ביאר רבי נחמן...
שיחות הר"ן - אות טו
שיחות הר"ן - אות טו אמר: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת: "כל אשר נתן ה' חכמה בהמה" הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה [וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" ועין במקום אחר מזה]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצד - מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה
...ח"א - תורה קצד - מי שרוצה כבוד הוא שוטה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כי למשל שר גדול שלח פקיד לעיר אחד מהעירות שלו למקום רחוק והפקיד הנ"ל לקח לעצמו שם כל הכבוד כי הערלים לא ידעו שהוא עבד השר וסברו שהוא בעצמו השר וכשהיו צריכים אליו היו נופלים לפני רגליו, ונותנים לו כל הכבוד והיו קוראים אותו עם כל הכנויים של כבוד השיכים להשר פעם אחד בא השר בעצמו לשם ובא הפקיד לפניו ושאל לו על עסקי המדינה ומדוע אלו הערלים אינם עובדים עבודתם וקרא לשוטר אחד, ושאל אותו השר על עסק העיר והערל השוטר לא הכיר את השר רק את הפקיד...
ספר המידות - טבע
ספר המידות - טבע חלק שני א. בריאות הגוף וחייו וטבעו של אדם, הכל הולך לפי טבע וחיי ובריאות אביו ואמו. ב. מי ששערותיו מרבין שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפור.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צג - כָּל הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
...העושה משא ומתן באמונה [לשון החברים] כל העושה משא ומתן באמונה מקים מצות עשה של "ואהבת" שהיא שרש לכל מצוות עשה כמו שכתוב בתקונים: על פסוק. "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", 'מפקודין דעשה' וכיצד מקימין מצות "ואהבת" ? דאיתא בגמרא: על פסוק "ואהבת" שתראה שיתאהב שם שמים על ידך כיצד ? אדם קרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ועסקו בנחת עם הבריות, ומשאו ומתנו באמונה מה הבריות אומרים, אשרי מי שלמדו תורה וכו' נמצא שם שמים מתאהב על ידו ומקים מצות של ואהבת, שהוא שרש כל המצוות גם במשא ומתן באמונה, בא למדרגה שלמעלה מהזמן כדאיתא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ס - כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת
...- תורה ס - כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כי נתעורר הקללה של קין: "כי תעבד את האדמה, לא תסף תת כחה לך" על ידי השפיכות דמים שיש בעולם כי קללה זו נאמרה על שפיכות דמים כי האדמה היא חיבת בזה כשיש שפיכות דמים כי הגשמים נעשין על ידי האדים העולים מן הארץ כמו שכתוב: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" כי מן האדים העולים מן הארץ, מזה נעשים גשמים וכשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב: "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
חיי מוהר"ן - יד - שיחות השיכים להתורות
...יד - שיחות השיכים להתורות אות יד בעת שנתן לנו התורה תשעה תקונין הנ"ל בכתיבת ידו היינו עומדים לפניו, והוא חתך הדפין של התורה הנ"ל מתוך ספרו כדי לתנם לנו להעתיקם. ותחלת התורה היתה מתחלת באמצע הדף שהיה כתוב עליו תורה אחרת שלא רצה לתן אותה לנו להעתיקה. והכרח לומר לי אלו הדברים בעל פה מלה במלה ואני ישבתי אצלו והייתי כותב מפיו הקדוש. ובתוך כך נתלהב מאד ופניו היו מאדימות ומאירות והפסיק באמצע קצת והיה אצלנו פליאה גדולה. ואחר כך ספר לנו שזאת הלילה הוא היארצייט של אמו, כי היה אז י"ט אדר והוא שכח ולא הדליק...
שיחות הר"ן - אות קסא - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...הר"ן - אות קסא - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' פעם אחד היה מסכן מאד מאד בליל שבת אחר התענית משבת לשבת כי לא היה מכין לעצמו שום דבר אחר התענית משבת לשבת כדרך העולם שמכינין לעצמן חלב ומשקאות חמין וכיוצא והוא לא הכין לעצמו כלל, וגם שום איש לא ידע מזה ואכל המאכלים שאוכלים שאר בני אדם והיה פעם אחת מסכן מאד כנ"ל והיה רעש גדול ואף על פי כן אחר התענית משבת לשבת ביום ששי היה הולך למרחץ ושם היה המקוה קר מאד מאד והלך לטבל ועמד בתוך המקוה זמן רב מאד מאד בערך שתי שעות רצופים אשר אפילו אדם בריא לא היה יכול לסבל זאת
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 09_11_2025 השעה 11:37:48 - wesi2