ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תצט - עבודת השם
אות תצט פעם אחת ספר מענין הבטחון ואמר שיש צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו כמו שמספרין מכמה צדיקים גדולים שהיו לפנינו כגון הבעל שם טוב זכרונו לברכה והצדיק הקדוש מורנו הרב אלימלך זכרונו לברכה, וכיוצא בהם שבכל יום ויום היו מפזרים כל הממון שהיה בידם ולא הניחו אצלם שום ממון מיום לחברו. ואמר שצריכין להיות לזה ברייה גדול להיות חזק בהבטחון ולעמד על עמדו כי אם שוגים בזה תנועה קלה בעלמא לא טוב. אבל יש מעלה גבוה יתרה ביותר דהינו שהצדיק האמתי יחזיק אצלו הממון, וזה קשה יותר. הינו כי עבודה זו גבוהה וכבדה ביותר כי הוא זכרונו לברכה לא היה מתנהג הנהגה הנ"ל. ואמר כמה פעמים שזה קשה וכבד יותר הרבה. והוכיח וברר לעינינו שהאבות היו מחזיקים אצלם ממון. כי אברהם יצחק ויעקב היו כלם עשירים מפלגים. ויעקב אבינו כשבא לשכם קנה מיד חלקת השדה והיכן היו לו מעות כל כך. וכן אברהם כשקנה מערת המכפלה וכן מבאר עוד מהפסוקים ומדרשים שהיה מנח אצלם מעות. ואמר שעבודה זו גבוהה וכבדה יותר אצל גדולי הצדיקים האמתיים המפלגים במעלה גבוה ביותר אות תק אבל הרבה לדבר עמנו משבח מעלת הנהגה הראשונה הנ"ל הינו לפזר המעות בכל יום לצדקה ועל הצטרכותו המכרח ולא יניח כלל מיום לחברו. כי לאנשים פשוטים הרוצים לזכות לנפשם לאחז בדרכי הצדיקים, בודאי טוב לפניהם הנהגה הראשונה הנ"ל. הינו לבלי להניח אצלו הממון כלל מיום לחברו. והפליג בשבח מעלת הנהגה זו והאריך בשיחה זאת. וכפי המובן מדבריו אז היה שהיה חפץ ומשתוקק לזכות אותנו להגיע להנהגה הקדושה הזאת למדרגת בטחון הנ"ל לבלי להניח שום ממון מיום לחברו אות תקא מכבר אמר שחפץ מאד שיהיה לנו פרנסה. אף על פי שבטחון גם כן טוב מאד אף על פי כן טוב מאד כשזוכין שיש לו מעמד פרנסה כי במקום עבודת הבטחון במקום זה יעשה עבודה אחרת. כלומר כי אם לא יהיה לו מעמד פרנסה ויהיה לו בלבול הדעת מהפרנסה ויצטרך בכל פעם לחזק עצמו במדת הבטחון במקום זה יעסק בעבודה אחרת והתחזקות אחר בשאר עניני עבודת ה', והבן. ואף על פי כן אמר שהעקר הוא בטחון ואמר בזה הלשון העיקר בטחון אות תקב אמר איני יודע איך המקבלים מבקשים ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם מאחר שכל פרנסתם הוא ממה שמקבלים מאחרים. והמובן מדבריו היה שיש בזה עבודה ושכל איך לקבל ממון וכל פרנסתו יהיה ממה שמקבל, ואף על פי כן לא יהיה מקבל כלל ולא יהיה נצרך למתנת בשר ודם כלל חס ושלום. וצריכין לבקש מהשם יתברך לזכות לזה השכל ולא יהיה נצרך לידי מתנת בשר ודם חס ושלום אות תקג שמעתי בשמו שאמר שעל ידי המחלקת שחולקין על האדם עושין לו טובה. כי על ידי זה יכול לגדל ולצמח כמו כשנוטעין גרעין בארץ אם היתה כל הארץ אדוקה יחד לא היה באפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן ובהכרח שתחלק הארץ קצת כדי שיהיה מקום להאילן להתגדל. כמו כן על ידי המחלקת שחולקין על ידי זה נותנין לו מקום להתגדל ולצמח אות תקד מענין הפלגת גדלת האדם אמר כשהאדם עושה כך בידיו נעשה כך בכל העולמות וכשעושה כך בידיו נעשה כך בכל העולמות. אות תקה אמר אם היו מהפכין את האדם [רצונו לומר לראות את פנימיותו] היו רואין שבכל גיד וגיד מגידיו תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות אות תקו פעם אחת דברתי עמו מענין מחשבות רבות המבלבלות אותי מענין מרה שחרות בעשית מצוות, כגון בנטילת ידים שהיה לי בהם חששות שהיו מבלבלין אותי מאד. והשיב לי כבר דברתי עמך שאין אתה צריך להסתכל על זה וכו' ודברתי עמו עוד הרבה מענינים כאלו ואמרתי לו גם זאת בעצמו מבלבל אותי וכו'. השיב לי אל תתחיל לחשב כלל. וזה עצה נפלאה לכל דבר כי כמה פעמים מבלבלין המחשבות מאד, וכל מה שרוצים לדחותם באיזה דחיות הם מבלבלין יותר ויותר ועקר העצה לבלי להתחיל לחשב בהם כלל ולסלק דעתו מהם לגמרי, ולעשות את שלו במה שהוא עוסק אות תקז פעם אחת דבר מענין הפאות שיש בהם תלתלים שקורין [פאות מסלסלים] ולא גלה מאומה בזה. אך הבנתי איזה רמזים בדבריו. עכשו נזכרתי מה שדברו אז מפסוק (שיר השירים ה) : "קוצותיו תלתלים" ואמר שהיא בחינה הנ"ל אות תקח אמר כשמתיגע האדם בתפילתו ואינו יכול להתפלל אזי מכרח לומר הדבורים בפשיטות גמור האל הגדול הגבור והנורא בפשיטות גמור בלי חיות והתלהבות כלל ויאמר כך כמה תבות וענינים ואם יזכה יוכל להתעורר אחר כך להתלהבות גדול על ידי זה. על כן אצל אנשים פשוטים כשרוצים להתפלל בכונת הלב צריכין להתמהמה בתפילתם כי נעשה אצלם כמה ענינים בתפילה כמה עליות וירידות בתפילה אחת. כי בתחלה מתיגע עצמו להתפלל בכונה ולפעמים או על פי רב אינו יכול להתפלל בכונה ואז מכרח לומר בפשיטות לגמרי האל הגדול הגבור והנורא וכיוצא בזה. ואחר כך חוזר ומתלהב לפעמים ויכול להיות נעשה כך כמה פעמים בתפילה אחת. ואמר אז לפנינו אלו הדבורים האל הגדול הגבור והנורא כמו מי שמדבר בחלישות כח בקרירות בלי התלהבות כלל ואף על פי כן פנימיות כונתו קשורה בהדבורים. ואי אפשר לציר זאת בכתב אך המשכיל יכול להבין עצות מזה בתפילתו כשאין יכולים להתפלל. ענה ואמר ואם אין אתה יכול להתפלל כלל אם תזכה תאמר איזה דבור הגון באמת בתחנות ובקשות אחרות ואם גם זה לא תזכה מה לעשות אף על פי כן קוה אל ה' אות תקט קדם ארץ ישראל אמר להרב דפה ברסלב אני אוהב אותך מאד על כן אני מברכך שתזכה בעולם הבא להבין השיחות חלין שלי
אות תצט

פַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֶצְלָם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ

כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מִכַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ

כְּגוֹן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִימֶלֶךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם

שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְפַזְּרִים כָּל הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה בְּיָדָם וְלא הִנִּיחוּ אֶצְלָם שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לְחֲבֵרוֹ.

וְאָמַר שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת לָזֶה בְּרֶיְיֶה גָּדוֹל לִהְיוֹת חָזָק בְּהַבִּטָּחוֹן וְלַעֲמד עַל עָמְדוֹ

כִּי אִם שׁוֹגִים בָּזֶה תְּנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא לא טוֹב.

אֲבָל יֵשׁ מַעֲלָה גָּבוֹהַּ יְתֵרָה בְּיוֹתֵר

דְּהַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יַחֲזִיק אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן, וְזֶה קָשֶׁה יוֹתֵר.

הַיְנוּ כִּי עֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה בְּיוֹתֵר

כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה מִתְנַהֵג הַנְהָגָה הַנַּ"ל.

וְאָמַר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁזֶּה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר הַרְבֵּה.

וְהוֹכִיחַ וּבֵרַר לְעֵינֵינוּ שֶׁהָאָבוֹת הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶצְלָם מָמוֹן.

כִּי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב הָיוּ כֻּלָּם עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים.

וְיַעֲקב אָבִינוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁכֶם קָנָה מִיָּד חֶלְקַת הַשָּׂדֶה

וְהֵיכָן הָיוּ לוֹ מָעוֹת כָּל כָּךְ.

וְכֵן אַבְרָהָם כְּשֶׁקָּנָה מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

וְכֵן מְבאָר עוֹד מֵהַפְּסוּקִים וּמִדְרָשִׁים שֶׁהָיָה מֻנָּח אֶצְלָם מָעוֹת.

וְאָמַר שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ גְּבוֹהָה וּכְבֵדָה יוֹתֵר אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר

אות תק

אֲבָל הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִשֶּׁבַח מַעֲלַת הַנְהָגָה הָרִאשׁוֹנָה הַנַּ"ל

הַיְנוּ לְפַזֵּר הַמָּעוֹת בְּכָל יוֹם לִצְדָקָה וְעַל הִצְטָרְכוּתוֹ הַמֻּכְרָח

וְלא יַנִּיחַ כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ.

כִּי לַאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הָרוֹצִים לְזַכּוֹת לְנַפְשָׁם לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים, בְּוַדַּאי טוֹב לִפְנֵיהֶם הַנְהָגָה הָרִאשׁוֹנָה הַנַּ"ל.

הַיְנוּ לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ.

וְהִפְלִיג בְּשֶׁבַח מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זאת.

וּכְפִי הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו אָז הָיָה שֶׁהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לְהַגִּיעַ לַהַנְהָגָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת לְמַדְרֵגַת בִּטָּחוֹן הַנַּ"ל לִבְלִי לְהַנִּיחַ שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ

אות תקא

מִכְּבָר אָמַר שֶׁחָפֵץ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה.

אַף עַל פִּי שֶׁבִּטָּחוֹן גַּם כֵּן טוֹב מְאד

אַף עַל פִּי כֵן טוֹב מְאד כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה

כִּי בְּמָקוֹם עֲבוֹדַת הַבִּטָּחוֹן בִּמְקוֹם זֶה יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת.

כְּלוֹמַר כִּי אִם לא יִהְיֶה לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה וְיִהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת מֵהַפַּרְנָסָה וְיִצְטָרֵךְ בְּכָל פַּעַם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן

בְּמָקוֹם זֶה יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְהִתְחַזְּקוּת אַחֵר בִּשְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה', וְהָבֵן.

וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר שֶׁהָעִקָּר הוּא בִּטָּחוֹן

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן העיקר בִּטָּחוֹן

אות תקב

אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הַמְקַבְּלִים מְבַקְשִׁים וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם

מֵאַחַר שֶׁכָּל פַּרְנָסָתָם הוּא מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִים מֵאֲחֵרִים.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עֲבוֹדָה וְשֵׂכֶל אֵיךְ לְקַבֵּל מָמוֹן וְכָל פַּרְנָסָתוֹ יִהְיֶה מִמַּה שֶּׁמְּקַבֵּל, וְאַף עַל פִּי כֵן לא יִהְיֶה מְקַבֵּל כְּלָל

וְלא יִהְיֶה נִצְרָךְ לְמַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם.

וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה הַשֵּׂכֶל

וְלא יִהְיֶה נִצְרָךְ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם חַס וְשָׁלוֹם

אות תקג

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶּׁאָמַר

שֶׁעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁחוֹלְקִין עַל הָאָדָם עוֹשִׂין לוֹ טוֹבָה.

כִּי עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לִגְדּל וְלִצְמחַ

כְּמוֹ כְּשֶׁנּוֹטְעִין גַּרְעִין בָּאָרֶץ אִם הָיְתָה כָּל הָאָרֶץ אֲדוּקָה יַחַד לא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיֻּגְדַּל וְיֻצְמַח מֵהַגַּרְעִין אִילָן

וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁתֵּחָלֵק הָאָרֶץ קְצָת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לְהָאִילָן לְהִתְגַּדֵּל.

כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁחוֹלְקִין

עַל יְדֵי זֶה נוֹתְנִין לוֹ מָקוֹם לְהִתְגַּדֵּל וְלִצְמחַ

אות תקד

מֵעִנְיַן הַפְלָגַת גְּדֻלַּת הָאָדָם

אָמַר כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת

וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

אות תקה

אָמַר אִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם [רְצוֹנוֹ לוֹמַר לִרְאוֹת אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ]

הָיוּ רוֹאִין שֶׁבְּכָל גִּיד וָגִיד מִגִּידָיו תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת

אות תקו

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת אוֹתִי

מֵעִנְיַן מָרָה שְׁחֹרוֹת בַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת, כְּגוֹן בִּנְטִילַת יָדַיִם שֶׁהָיָה לִי בָּהֶם חֲשָׁשׁוֹת שֶׁהָיוּ מְבַלְבְּלִין אוֹתִי מְאד.

וְהֵשִׁיב לִי כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִמְּךָ שֶׁאֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה וְכוּ'

וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ עוֹד הַרְבֵּה מֵעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ

וְאָמַרְתִּי לוֹ גַּם זאת בְּעַצְמוֹ מְבַלְבֵּל אוֹתִי וְכוּ'.

הֵשִׁיב לִי אַל תַּתְחִיל לַחֲשׁב כְּלָל.

וְזֶה עֵצָה נִפְלָאָה לְכָל דָּבָר

כִּי כַּמָּה פְּעָמִים מְבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבוֹת מְאד, וְכָל מַה שֶּׁרוֹצִים לִדְחוֹתָם בְּאֵיזֶה דְּחִיוֹת הֵם מְבַלְבְּלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר

וְעִקַּר הָעֵצָה לִבְלִי לְהַתְחִיל לַחֲשׁב בָּהֶם כְּלָל

וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ מֵהֶם לְגַמְרֵי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק

אות תקז

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר מֵעִנְיַן הַפֵּאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תַּלְתַּלִּים שֶׁקּוֹרִין [פֵּאוֹת מְסֻלְסָלִים] וְלא גִּלָּה מְאוּמָה בָּזֶה.

אַךְ הֵבַנְתִּי אֵיזֶה רְמָזִים בִּדְבָרָיו.

עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי מַה שֶּׁדִּבְּרוּ אָז מִפָּסוּק: "קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים" וְאָמַר שֶׁהִיא בְחִינָה הַנַּ"ל

אות תקח

אָמַר כְּשֶׁמִּתְיַגֵּעַ הָאָדָם בִּתְפִילָּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל

אֲזַי מֻכְרָח לוֹמַר הַדִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי חִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת כְּלָל

וְיאמַר כָּךְ כַּמָּה תֵּבוֹת וְעִנְיָנִים

וְאִם יִזְכֶּה יוּכַל לְהִתְעוֹרֵר אַחַר כָּךְ לְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל עַל יְדֵי זֶה.

עַל כֵּן אֵצֶל אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב

צְרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהּ בִּתְפִילָּתָם

כִּי נַעֲשֶׂה אֶצְלָם כַּמָּה עִנְיָנִים בַּתְּפִילָּה כַּמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בִּתְפִילָּה אַחַת.

כִּי בִּתְחִלָּה מִתְיַגֵּעַ עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְלִפְעָמִים אוֹ עַל פִּי רב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה

וְאָז מֻכְרָח לוֹמַר בִּפְשִׁיטוּת לְגַמְרֵי הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּמִתְלַהֵב לִפְעָמִים וְיָכוֹל לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה כָּךְ כַּמָּה פְּעָמִים בִּתְפִילָּה אַחַת.

וְאָמַר אָז לְפָנֵינוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא

כְּמוֹ מִי שֶׁמְּדַבֵּר בַּחֲלִישׁוּת כּחַ בִּקְרִירוּת בְּלִי הִתְלַהֲבוּת כְּלָל

וְאַף עַל פִּי כֵן פְּנִימִיּוּת כַּוָּנָתוֹ קְשׁוּרָה בְּהַדִּבּוּרִים.

וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת בִּכְתָב

אַךְ הַמַּשְׂכִּיל יָכוֹל לְהָבִין עֵצוֹת מִזֶּה בִּתְפִילָּתוֹ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל.

עָנָה וְאָמַר וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

אִם תִּזְכֶּה תּאמַר אֵיזֶה דִּבּוּר הָגוּן בֶּאֱמֶת בִּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת

וְאִם גַּם זֶה לא תִּזְכֶּה מַה לַּעֲשׂוֹת

אַף עַל פִּי כֵן קַוֵּה אֶל ה'

אות תקט

קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אָמַר לְהָרַב דְּפה בְּרֶסְלַב

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאד

עַל כֵּן אֲנִי מְבָרֶכְךָ

שֶׁתִּזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לְהָבִין הַשִּׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁלִּי
שיחות הר"ן - אות קנד
...בשמו שאמר שעקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פשיטות שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו ואמר תהלים הרבה בפשיטות ועל ידי זה דיקא הגיע למה שהגיע ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה דהינו חדוש כזה הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כלה [כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כלה היה עושה ביום אחד] והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה בבחינת פשיטות באמת ואמר: אי אי פשיטות גם אמר שדבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדרגתם כי אם על ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן
...שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות וחברו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג "כי שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קלמוסים וכו' אין מספיקין לכתב חללה של רשות' שנאמר: "שמים לרום" וכו' נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום השמים ועמק הארץ שתופסים כל כך מקום כמה וכמה אלפי אלפים פרסאות והלב והמח שקטנים מאד במקומם, הם תופסים הכל עד שיכול לתן לב...
חיי מוהר"ן - תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...ואין לדחק את השעה אות תל אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה. גם אני יודע, שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי על כן אינו רוצה לגזר ולדחק את האדם שיעשה דוקא כרצונו פן בסוף, כשיתגלגל איזה...
שיחות הר"ן - אות רצה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו לענין התחזקות בתפילה שאפילו אם האדם כמו שהוא אף על פי כן יחזק ויאמץ את לבבו להתפלל להשם יתברך ואמר שיחשב בלבו הלא אם אני רחוק בעיני מהשם יתברך כל כך מחמת רבוי עוונותי אם כן אדרבא עקר שלמות התפילה על ידי דיקא כי הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל תפילה שאין בה מתפילת פושעי ישראל אינה תפילה, וילפינן מקטרת שהיה בהם חלבנה' ואם כן אם אני בעיני כפושע ישראל חס ושלום אם כן אדרבא, כל שלמות התפילה על ידי דיקא וכנזכר לעיל ובודאי אני צריך להתחזק ביותר להתפלל להשם יתברך...
ספר המידות - התנשאות
...אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם אותו, אזי הקדוש ברוך הוא שולח מחלקת בין הרשעים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
...ועזו בקשו פניו תמיד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך: "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", וכתיב: "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב: "ימותו ולא בחכמה": "במחשכים הושיבני" וכו'. והם בחינות שכחה וזכרון, כמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמט - עִקַּר הַגְּבוּרָה בְּהַלֵּב
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמט - עקר הגבורה בהלב עקר הגבורה בהלב כי מי שלבו חזק ואינו מתירא משום אדם ומשום דבר יכול לעשות גבורות נוראות ולכבש המלחמות על ידי חזק ותקף לבו שאינו מתירא ורץ לתוך תקף המלחמה וזה בחינת: 'איזהו גבור הכובש את יצרו' וזה בחינת גבורות שמשון שנאמר בו "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל" שבאותן המקומות צלחה עליו רוח ה' ולבש גבורה דהינו שבא לו חזק ותקף גבורה בלב ועל ידי זה עשה גבורות נוראות
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכט - אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
...קכט - ארץ אכלת יושביה ארץ אכלת יושביה כשמקרב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה וכן מחי למדבר כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם כגון החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים וזהו ארץ אכלת יושביה כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו...
אילנות בסיפורי מעשיות
...המשנה למלך שפגש איש שנושא אילן... גם בסיפור על החיגר מסופר על האילן שהשדים ניסו לעקור. גם בסיפור על הקבצנים, מסופר על זה שיש אילן שתחתיו נמצאים כל הציפורים והחיות וכולי בשלום. מה הקשר בין האילנות האלו? מהו הנמשל של האילן? תשובה: אילן פירושו שכל. כגודל וכעומק השכל, כך חוזקו וכולי של האילן. ראה כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז והעניין הוא: כאשר המשנה למלך באבידת בת המלך פגש אדם שנושא אילן, הנמשל הוא שהמשנה למך הגיע לשכל ולתובנה כלשהי גדולה כ
שיחות הר"ן - אות קסז - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסז - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' לענין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אנחה שוברת גופו של אדם' ספר שאצלו היה כך ממש כי בימי נעוריו בעת שיגע בעבודת ה' היה לפעמים עושה איזה אנחה ואחר כך היה מנסה עצמו אם יוכל להגביה ידיו ולא היה יכול אז להגביה ידיו כי גופו היה משתבר באמת ממש מחמת אנחתו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 30_03_2026 השעה 10:02:00 - wesi2