ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות צו
ראוי לאדם להרגיל את עצמו להיות בעולם הבא דהינו להיות מפרש מתאוות, כמו בעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה ושום תאוה מתאוות הבהמיות הכלות ונפסדות של העולם הזה וכמו שאנו רואין החולה מחמת שהוא סמוך קצת לעולם הבא על כן הוא מואס באכילה ושתיה ומשגל ואין לו שום תאוה אדרבא כל התאוות קצים ומאוסים עליו מחמת שהוא סמוך לעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה וכו' כן יש לאדם להרגיל עצמו בעודו בחיים חיותו ובבריאותו שיהיה יכול להתנהג בלא תאוות כמו בעולם הבא ובודאי אם היה נזכר בטוב זכרון מתענוגי העולם הבא בודאי לא היה יכול לסבל כלל חיות ותענוגי העולם הזה עד שבשביל זה מעלה גדולה השכחה אף שהיא מדה לא טובה עם כל זה היא מעלה שעל ידה אפשר לאדם לחיות בעולם הזה כי אם היה נזכר מתענוגי העולם הבא כי יש מלאך גדול מאד שיש לו אלף ראשים וכל ראש יש לו אלף לשונות וכל לשון יש לו אלף קולות וכל קול יש לו אלף נגונים וכשהמלאך הזה עומד לשורר בודאי יפה ונעים מאד אשר אין להעריך ולשער כלל ועתה יזכר האדם עצמו פחיתות ושפלות ערכו נגד זה ואיך יוכל לסבל חייו בודאי ימאס עצמו בחייו עד שיגוע בלא עתו וכן אם היה זוכר פחיתותו בפרט כמו כמה אנשים שהם מלכלכים ומתעבים מאד בעוונות בודאי אם לא היה שכחה כלל לא היה אפשר לו להרים עצמו כלל לעבודת השם יתברך ומחמת כל זה השכחה הוא מעלה מצד זה אבל האדם ראוי לזכר עצמו לבל יאבד עולמו חס ושלום וחכמינו, זכרונם לברכה, אמרו : 'שעתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות' וכו' וישער בדעתו גדלת עולם אחד וכמה וכמה בתים יש בו וכמה וכמה חצרות ומבואות, וכמה וכמה עירות ומדינות וגדל שטח של כל עולם וכמה וכמה כוכבים ומזלות עד אין מספר וגלגלים נפלאים ונוראים שיש בכל עולם ועולם כי כל אלו יש בעולם אחד מהעולמות ומעתה ש"י עולמות שיש לכל צדיק, מה יקרה גדלתו ושעשועיו ותענוגיו עד אין להעריך ולשער והנה הש"י עולמות שיש להצדיק הוא בונה אותם ממחלקת כי כל דברי המחלקת שכל אחד מדבר הם בחינת אבנים כי האותיות נקראים אבנים כמובא בספר יצירה (ד יב) "שתי אבנים בונות" וכו' והם בחינת חלוקי אבנים כי האבנים הבאים על ידי דבריהם של המחלקת הם מחלקים ואין להם חבור והצדיק נוטל אלו האבנים ומחבר אותם ובונה מהם בתים כי הוא עושה שלום ביניהם ומחברם ומסדרם יחד זה על זה עד שבונה מהם בית וזה בחינת שלום בית שעושה מחלוקי האבנים הנ"ל בחינת שלום בית ומהבתים נעשה עיר עד שנעשה מהם עולם מלא וכן ש"י עולמות וזה בחינת "להנחיל אוהבי יש" (משלי ח כא) [אוהבי דיקא בחינת אהבה ושלום כי על ידי השלום ואהבה שעושה בין החלוקי אבנים נעשו הש"י עולמות כנ"ל] וזה מה שאמרה אביגיל לדוד, בעת שחלק עליו נבל ודבר עליו סרה כנאמר שם אמרה לו (שמואל ב ז יא) : "ועתה ידעתי כי בית יעשה לך ה'" הינו על ידי זה המחלקת "יעשה לך ה'" בית מהאבנים הנ"ל כנזכר לעיל כי הצדיק מטה כלפי חסד ודן את כל החולקים עליו לכף זכות שכונתם לשם שמים כי לא היה העולם יכול לסבל אור של הצדיק שאורו גדול מאד להעולם לסבלו וגם מחמת שיש כמה דינים וקטרוגים גדולים על הצדיק הגדול האמת על כן הם חולקים עליו ובזה הם משתיקים הדינים והקטרוגים כמו שאנו רואים כשיש דין קשה על אדם אחד ואחד לובש קנאה ואומר אני אלך ואנקם ממנו ואעשה בו דין על ידי זה הוא משתיק ממנו שאר הבעלי דין שמקטרגים שלא היה אפשר לו לסבל דיניהם נמצא שזה שהולך לנקם ממנו עושה לו טובה גדולה מאד כי בודאי טוב ונוח לו לסבל דינו של זה האחד שזה אפשר לו לסבלו מלסבל דיניהם חס ושלום, שלא היה אפשר לסבלו וכמו שמצינו אצל פינחס במעשה זמרי כי לולא פינחס היו ישראל חס ושלום, חיבין כליה חס ושלום אך מחמת שיצא פינחס וקנא קנאת ה' על ידי זה נשתק הדין מעל ישראל כמו שכתוב: בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי וכו' כן זה שחולק על הצדיק ואומר אני אעשה לו ואראה לו גבורתי ונקמתי ממנו על ידי זה הוא משתיק ממנו שאר הדינים כנ"ל וגם עושה לו טובה כי כשהצדיק צריך לילך מדרגא לדרגה אזי מנסים אותו אם יש לו כח לעמד בהיכל המלך (דניאל א ד) והיכל המלך הוא בחינת פה של הצדיק שנקרא היכל שהוא בגימטריא אדני שהוא בחינת פה כמו שכתוב מלכות פה וזה שהצדיק חולק עליו הוא נסיון לזה הצדיק שעליו המחלקת, אם יש לו כח לעמד בהיכל המלך בפה של הצדיק החולק עליו ועל ידי זה מעלין אותו מדרגה לדרגה יותר עליונה נמצא שעושה לו טובה
רָאוּי לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא

דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת מֻפְרָשׁ מִתַּאֲווֹת, כְּמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא

שֶׁאֵין בּוֹ לא אֲכִילָה וְלא שְׁתִיָּה וְשׁוּם תַּאֲוָה מִתַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוּת הַכָּלוֹת וְנִפְסָדוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין הַחוֹלֶה

מֵחֲמַת שֶׁהוּא סָמוּךְ קְצָת לְעוֹלָם הַבָּא עַל כֵּן הוּא מוֹאֵס בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִשְׁגָּל וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה

אַדְּרַבָּא כָּל הַתַּאֲווֹת קָצִים וּמְאוּסִים עָלָיו

מֵחֲמַת שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכוּ'

כֵּן יֵשׁ לָאָדָם לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעוֹדוֹ בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ וּבִבְרִיאוּתוֹ

שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהִתְנַהֵג בְּלא תַּאֲווֹת כְּמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא

וּבְוַדַּאי אִם הָיָה נִזְכָּר בְּטוֹב זִכָּרוֹן מִתַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַבָּא

בְּוַדַּאי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל כְּלָל חִיּוּת וְתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה

עַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מַעֲלָה גְּדוֹלָה הַשִּׁכְחָה

אַף שֶׁהִיא מִדָּה לא טוֹבָה

עִם כָּל זֶה הִיא מַעֲלָה שֶׁעַל יָדָהּ אֶפְשָׁר לָאָדָם לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה

כִּי אִם הָיָה נִזְכָּר מִתַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַבָּא

כִּי יֵשׁ מַלְאָךְ גָּדוֹל מְאד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶלֶף רָאשִׁים וְכָל ראשׁ יֵשׁ לוֹ אֶלֶף לְשׁוֹנוֹת וְכָל לָשׁוֹן יֵשׁ לוֹ אֶלֶף קוֹלוֹת וְכָל קוֹל יֵשׁ לוֹ אֶלֶף נִגּוּנִים

וּכְשֶׁהַמַּלְאָךְ הַזֶּה עוֹמֵד לְשׁוֹרֵר

בְּוַדַּאי יָפֶה וְנָעִים מְאד אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲרִיךְ וּלְשַׁעֵר כְּלָל

וְעַתָּה יִזְכּר הָאָדָם עַצְמוֹ פְּחִיתוּת וְשִׁפְלוּת עֶרְכּוֹ נֶגֶד זֶה

וְאֵיךְ יוּכַל לִסְבּל חַיָּיו

בְּוַדַּאי יִמְאַס עַצְמוֹ בְּחַיָּיו עַד שֶׁיִּגְוַע בְּלא עִתּוֹ

וְכֵן אִם הָיָה זוֹכֵר פְּחִיתוּתוֹ

בִּפְרָט כְּמוֹ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים וּמְתֹעָבִים מְאד בַּעֲווֹנוֹת

בְּוַדַּאי אִם לא הָיָה שִׁכְחָה כְּלָל לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהָרִים עַצְמוֹ כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וּמֵחֲמַת כָּל זֶה הַשִּׁכְחָה הוּא מַעֲלָה מִצַּד זֶה

אֲבָל הָאָדָם רָאוּי לִזְכּר עַצְמוֹ לְבַל יאבַד עוֹלָמוֹ חַס וְשָׁלוֹם

וַחֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ: 'שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שַׁ"י עוֹלָמוֹת' וְכוּ'

וִישַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ גְּדֻלַּת עוֹלָם אֶחָד וְכַמָּה וְכַמָּה בָּתִּים יֵשׁ בּוֹ

וְכַמָּה וְכַמָּה חֲצֵרוֹת וּמְבוֹאוֹת, וְכַמָּה וְכַמָּה עֲיָרוֹת וּמְדִינוֹת וְגדֶל שֶׁטַח שֶׁל כָּל עוֹלָם

וְכַמָּה וְכַמָּה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עַד אֵין מִסְפָּר וְגַלְגַּלִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם

כִּי כָּל אֵלּוּ יֵשׁ בְּעוֹלָם אֶחָד מֵהָעוֹלָמוֹת

וּמֵעַתָּה שַׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל צַדִּיק, מַה יְקָרָה גְּדֻלָּתוֹ וְשַׁעֲשׁוּעָיו וְתַעֲנוּגָיו

עַד אֵין לְהַעֲרִיךְ וּלְשַׁעֵר

וְהִנֵּה הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק הוּא בּוֹנֵה אוֹתָם מִמַּחֲלקֶת

כִּי כָּל דִּבְרֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁכָּל אֶחָד מְדַבֵּר הֵם בְּחִינַת אֲבָנִים

כִּי הָאוֹתִיּוֹת נִקְרָאִים אֲבָנִים

כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר יְצִירָה "שְׁתֵּי אֲבָנִים בּוֹנוֹת" וְכוּ'

וְהֵם בְּחִינַת חַלּוּקֵי אֲבָנִים

כִּי הָאֲבָנִים הַבָּאִים עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם שֶׁל הַמַּחֲלקֶת הֵם מְחֻלָּקִים וְאֵין לָהֶם חִבּוּר

וְהַצַּדִּיק נוֹטֵל אֵלּוּ הָאֲבָנִים וּמְחַבֵּר אוֹתָם וּבוֹנֶה מֵהֶם בָּתִּים

כִּי הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וּמְחַבְּרָם וּמְסַדְּרָם יַחַד זֶה עַל זֶה

עַד שֶׁבּוֹנֶה מֵהֶם בַּיִת

וְזֶה בְּחִינַת שְׁלוֹם בַּיִת

שֶׁעוֹשֶׂה מֵחַלּוּקֵי הָאֲבָנִים הַנַּ"ל בְּחִינַת שְׁלוֹם בַּיִת

וּמֵהַבָּתִּים נַעֲשֶׂה עִיר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם עוֹלָם מָלֵא

וְכֵן שַׁ"י עוֹלָמוֹת

וְזֶה בְּחִינַת "לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ"

[אוֹהֲבַי דַּיְקָא בְּחִינַת אַהֲבָה וְשָׁלוֹם

כִּי עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְאַהֲבָה שֶׁעוֹשֶׂה בֵּין הַחַלּוּקֵי אֲבָנִים נַעֲשׂוּ הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל]

וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרָה אֲבִיגַיִל לְדָוִד, בְּעֵת שֶׁחָלַק עָלָיו נָבָל וְדִבֵּר עָלָיו סָרָה כַּנֶּאֱמַר שָׁם

אָמְרָה לוֹ: "וְעַתָּה יָדַעְתִּי כִּי בַּיִת יַעֲשֶׂה לְךָ ה'"

הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה הַמַּחֲלקֶת "יַעֲשֶׂה לְךָ ה'" בַּיִת מֵהָאֲבָנִים הַנַּ"ל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

כִּי הַצַּדִּיק מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת כָּל הַחוֹלְקִים עָלָיו לְכַף זְכוּת שֶׁכַּוָּנָתָם לְשֵׁם שָׁמַיִם

כִּי לא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל אוֹר שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל מְאד לְהָעוֹלָם לְסָבְלוֹ

וְגַם מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דִּינִים וְקִטְרוּגִים גְּדוֹלִים עַל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֱמֶת

עַל כֵּן הֵם חוֹלְקִים עָלָיו

וּבָזֶה הֵם מַשְׁתִּיקִים הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין קָשֶׁה עַל אָדָם אֶחָד

וְאֶחָד לוֹבֵשׁ קִנְאָה וְאוֹמֵר אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶנְקם מִמֶּנּוּ וְאֶעֱשֶׂה בּוֹ דִּין

עַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁתִּיק מִמֶּנּוּ שְׁאָר הַבַּעֲלֵי דִּין שֶׁמְּקַטְרְגִים

שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּל דִּינֵיהֶם

נִמְצָא שֶׁזֶּה שֶׁהוֹלֵךְ לִנְקם מִמֶּנּוּ עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד

כִּי בְּוַדַּאי טוֹב וְנוֹחַ לוֹ לִסְבּל דִּינוֹ שֶׁל זֶה הָאֶחָד

שֶׁזֶּה אֶפְשָׁר לוֹ לְסָבְלוֹ

מִלִּסְבּל דִּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְסָבְלוֹ

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל פִּינְחָס בְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי

כִּי לוּלֵא פִּינְחָס הָיוּ יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, חַיָּבִין כְּלָיָה חַס וְשָׁלוֹם

אַךְ מֵחֲמַת שֶׁיָּצָא פִּינְחָס וְקִנֵּא קִנְאַת ה'

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּק הַדִּין מֵעַל יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלא כִלִּיתִי וְכוּ'

כֵּן זֶה שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק וְאוֹמֵר אֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ וְאַרְאֶה לוֹ גְּבוּרָתִי וְנִקְמָתִי מִמֶּנּוּ

עַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁתִּיק מִמֶּנּוּ שְׁאָר הַדִּינִים כַּנַּ"ל

וְגַם עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה

כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיךְ לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּה

אֲזַי מְנַסִּים אוֹתוֹ אִם יֵשׁ לוֹ כּחַ לַעֲמד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ

וְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ הוּא בְּחִינַת פֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁנִּקְרָא הֵיכַל שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא אֲדנָי שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מַלְכוּת פֶּה

וְזֶה שֶׁהַצַּדִּיק חוֹלֵק עָלָיו

הוּא נִסָּיוֹן לְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁעָלָיו הַמַּחֲלקֶת, אִם יֵשׁ לוֹ כּחַ לַעֲמד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ בַּפֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק הַחוֹלֵק עָלָיו

וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין אוֹתוֹ מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה

נִמְצָא שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה
שיחות הר"ן - אות ערה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן ואמר רבנו זכרונו לברכה שאפילו הישיבה בעצמה שיושבין בחדר מיחד לבדו גם זה טוב מאד ואף על פי כן אפילו אם אין זוכין שיהיה לו חדר מיחד אף על פי כן יכולין להתבודד ולדבר בינו לבין קונו ואמר רבנו זכרונו לברכה, שתחת הטלית הוא גם כן חדר מיחד כי כשמשלשלין הטלית על עיניו יכולין לדבר בינו לבין קונו מה שרוצין גם יכולין להתבודד ולפרש שיחתו כששוכב על מטתו ומכסה עצמו בהסדין כמבאר במקום אחר שכך נהג דוד המלך, עליו השלום שזהו בחינת "אשחה בכל לילה מטתי" וכו' גם יכולין לישב על הספר ויסברו אחרים שהוא לומד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל
בעניין מעלת לימוד הספר ליקוטי מוהר"ן
...לימוד הספר ליקוטי מוהר"ן להלן טיפה קטנה של ציטוטים מהספר חיי מוהר"ן - על מעלת לימוד הספר ליקוטי מוהר"ן! ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו. ומי שאין לו במה לקנות וכו' ימכר כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו. ענה ואמר על שני כתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם, על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים, ועל אלו המקרבים אלי ואינם מקימים את דברי. כי אני יודע שיהיה עת בעת שיהיה האדם מנח על הארץ עם רגליו אל הדלת, אז יסתכל על עצמו היטב ויתחרט מאד מאד על שלא זכה להתקרב אלי, או שלא קים את דברי. כי...
יראת הרוממות - מהי? חלק 1
...אשמח להבין את העניין של יראת הרוממות. מהי בדיוק? קראתי כאן breslev.eip.co.il/?key=44 כי צריך להעלות את מידת היראה לשורשה, דהיינו להגיע ליראת הרוממות. אשמח להבין מהי היראה הזאת, ואיך להגיע אליה? תודה תשובה: העניין הוא כדלקמן: יש שני סוגים של יראה, יש יראה שהיא רעה ויש יראה שהיא טובה. יראה רעה היינו יראה שהיא אינה יכולה להתקיים בלי שיהיה קיים רע כלשהו. יראה טובה היינו יראה שיכולה להתקיים גם בלי רע. פירוש: יראה רעה, היינו כל יראה שנובעת מכך שהאדם חושב שיש רע כלשהו בעולם, ומשום כך הוא מתיירא בצורה כלשהי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מִדַּת הַיִּרְאָה בְּעַצְמָהּ הִיא יְרֵאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
...ח"א - תורה קמח - מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וכן נכלל יראה אחת בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'מה שעשתה ענווה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה שנאמר: "עקב ענווה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'" נמצא שעקב הענווה היא יראה וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה וכן למעלה למעלה עד אין סוף כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפה - עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַיִּרְאָה
...היראה איתא בזוהר: 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו כביכול שמא קדישא אשתלם' וכו' ועקר השלמות היא היראה כמו שכתוב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" ועל כן נקראת יראה סוף דבר כמו שכתוב: "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא" כי היא שלמות כל הדברים ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' מגדלתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט ויש יראה למטה ממנה, הינו שבא ליראה על ידי יראות תחתונות על ידי שירא מחיה או משר או מפחד אחר על ידי זה הוא נזכר ובא ליראת ה' בגדלתו ורוממותו היא בחינות א כי היראה היא בחינת מלכות, כמו שכתוב:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעד - כְּשֶׁהַדִּינִין, חַס וְשָׁלוֹם, גּוֹבְרִים עַל הָאָדָם
...חס ושלום, גוברים על האדם כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין, חס ושלום וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין ועל כן לא רצה אביו לתן לו שם כי על ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו וזהו כשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם "אל נא רפא נא לה" כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפרוש כנ"ל ואף על פי כן העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו נא רפא בגימטריא מרים יוכבד...
ספר המידות - פוסק
ספר המידות - פוסק חלק שני א. על ידי למוד פוסקים עד שידע להורות הוראות, על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות. ב. על ידי "שלחן ערוך" באים ליראה. ג. למוד הפוסקים מבטלין הרהורי עבודה זרה. ד. כשאיזהו רשע נתגדל, אזי קשה לחדש איזהו סברא בפוסקים. גם דברי הדינים אינם נשמעים באזני הבעלי דינים.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכה - מֵעִנְיַן אֲמִירַת תְּהִלִּים
...קכה - מענין אמירת תהלים מענין אמירת תהלים דבר עם אחד ואמר לו שעקר אמירת תהלים לומר כל מזמורי תהלים על עצמו למצא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור ושאל אותו זכרונו לברכה: איך ? ופרש לו רבנו, זכרונו לברכה, קצת כי כל המלחמות שבקש דוד המלך, עליו השלום שיצילהו השם יתברך מהם הכל צריכין לפרש לעצמו על מלחמת היצר הרע וחילותיו וכיוצא בזה בשאר המזמורים [וכמבאר מזה לעיל בסימן קא] ושאל אותו. איך יפרש לעצמו מהפסוקים, שדוד המלך, עליו השלום, משבח את עצמו כגון: "שמרה נפשי כי חסיד אני", וכיוצא בזה השיב לו: גם זה צריכין...
שיחות הר"ן - אות שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת התלוצץ מזה ואמר שעל זה מבקשים בכל יום ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואמר בזו הלשון: אדער אה נסיון אדער אה בזיון [או נסיון, או בזיון] הינו כי אם לא יעמד בנסיון יהיה לו בזיון וכבר מבאר קצת שספר הרבה מענין מאוס תאוה זאת ואמר שאינה תאוה כלל וכו' אחר כך אמר שנמצאים הרבה שמעצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר על כן טוב לרב בני אדם לבלי להתחיל לחשב בזה כלל וכמבאר מזה בספר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 07_11_2025 השעה 18:53:56 - wesi2