ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות צו
ראוי לאדם להרגיל את עצמו להיות בעולם הבא דהינו להיות מפרש מתאוות, כמו בעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה ושום תאוה מתאוות הבהמיות הכלות ונפסדות של העולם הזה וכמו שאנו רואין החולה מחמת שהוא סמוך קצת לעולם הבא על כן הוא מואס באכילה ושתיה ומשגל ואין לו שום תאוה אדרבא כל התאוות קצים ומאוסים עליו מחמת שהוא סמוך לעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה וכו' כן יש לאדם להרגיל עצמו בעודו בחיים חיותו ובבריאותו שיהיה יכול להתנהג בלא תאוות כמו בעולם הבא ובודאי אם היה נזכר בטוב זכרון מתענוגי העולם הבא בודאי לא היה יכול לסבל כלל חיות ותענוגי העולם הזה עד שבשביל זה מעלה גדולה השכחה אף שהיא מדה לא טובה עם כל זה היא מעלה שעל ידה אפשר לאדם לחיות בעולם הזה כי אם היה נזכר מתענוגי העולם הבא כי יש מלאך גדול מאד שיש לו אלף ראשים וכל ראש יש לו אלף לשונות וכל לשון יש לו אלף קולות וכל קול יש לו אלף נגונים וכשהמלאך הזה עומד לשורר בודאי יפה ונעים מאד אשר אין להעריך ולשער כלל ועתה יזכר האדם עצמו פחיתות ושפלות ערכו נגד זה ואיך יוכל לסבל חייו בודאי ימאס עצמו בחייו עד שיגוע בלא עתו וכן אם היה זוכר פחיתותו בפרט כמו כמה אנשים שהם מלכלכים ומתעבים מאד בעוונות בודאי אם לא היה שכחה כלל לא היה אפשר לו להרים עצמו כלל לעבודת השם יתברך ומחמת כל זה השכחה הוא מעלה מצד זה אבל האדם ראוי לזכר עצמו לבל יאבד עולמו חס ושלום וחכמינו, זכרונם לברכה, אמרו : 'שעתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות' וכו' וישער בדעתו גדלת עולם אחד וכמה וכמה בתים יש בו וכמה וכמה חצרות ומבואות, וכמה וכמה עירות ומדינות וגדל שטח של כל עולם וכמה וכמה כוכבים ומזלות עד אין מספר וגלגלים נפלאים ונוראים שיש בכל עולם ועולם כי כל אלו יש בעולם אחד מהעולמות ומעתה ש"י עולמות שיש לכל צדיק, מה יקרה גדלתו ושעשועיו ותענוגיו עד אין להעריך ולשער והנה הש"י עולמות שיש להצדיק הוא בונה אותם ממחלקת כי כל דברי המחלקת שכל אחד מדבר הם בחינת אבנים כי האותיות נקראים אבנים כמובא בספר יצירה (ד יב) "שתי אבנים בונות" וכו' והם בחינת חלוקי אבנים כי האבנים הבאים על ידי דבריהם של המחלקת הם מחלקים ואין להם חבור והצדיק נוטל אלו האבנים ומחבר אותם ובונה מהם בתים כי הוא עושה שלום ביניהם ומחברם ומסדרם יחד זה על זה עד שבונה מהם בית וזה בחינת שלום בית שעושה מחלוקי האבנים הנ"ל בחינת שלום בית ומהבתים נעשה עיר עד שנעשה מהם עולם מלא וכן ש"י עולמות וזה בחינת "להנחיל אוהבי יש" (משלי ח כא) [אוהבי דיקא בחינת אהבה ושלום כי על ידי השלום ואהבה שעושה בין החלוקי אבנים נעשו הש"י עולמות כנ"ל] וזה מה שאמרה אביגיל לדוד, בעת שחלק עליו נבל ודבר עליו סרה כנאמר שם אמרה לו (שמואל ב ז יא) : "ועתה ידעתי כי בית יעשה לך ה'" הינו על ידי זה המחלקת "יעשה לך ה'" בית מהאבנים הנ"ל כנזכר לעיל כי הצדיק מטה כלפי חסד ודן את כל החולקים עליו לכף זכות שכונתם לשם שמים כי לא היה העולם יכול לסבל אור של הצדיק שאורו גדול מאד להעולם לסבלו וגם מחמת שיש כמה דינים וקטרוגים גדולים על הצדיק הגדול האמת על כן הם חולקים עליו ובזה הם משתיקים הדינים והקטרוגים כמו שאנו רואים כשיש דין קשה על אדם אחד ואחד לובש קנאה ואומר אני אלך ואנקם ממנו ואעשה בו דין על ידי זה הוא משתיק ממנו שאר הבעלי דין שמקטרגים שלא היה אפשר לו לסבל דיניהם נמצא שזה שהולך לנקם ממנו עושה לו טובה גדולה מאד כי בודאי טוב ונוח לו לסבל דינו של זה האחד שזה אפשר לו לסבלו מלסבל דיניהם חס ושלום, שלא היה אפשר לסבלו וכמו שמצינו אצל פינחס במעשה זמרי כי לולא פינחס היו ישראל חס ושלום, חיבין כליה חס ושלום אך מחמת שיצא פינחס וקנא קנאת ה' על ידי זה נשתק הדין מעל ישראל כמו שכתוב: בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי וכו' כן זה שחולק על הצדיק ואומר אני אעשה לו ואראה לו גבורתי ונקמתי ממנו על ידי זה הוא משתיק ממנו שאר הדינים כנ"ל וגם עושה לו טובה כי כשהצדיק צריך לילך מדרגא לדרגה אזי מנסים אותו אם יש לו כח לעמד בהיכל המלך (דניאל א ד) והיכל המלך הוא בחינת פה של הצדיק שנקרא היכל שהוא בגימטריא אדני שהוא בחינת פה כמו שכתוב מלכות פה וזה שהצדיק חולק עליו הוא נסיון לזה הצדיק שעליו המחלקת, אם יש לו כח לעמד בהיכל המלך בפה של הצדיק החולק עליו ועל ידי זה מעלין אותו מדרגה לדרגה יותר עליונה נמצא שעושה לו טובה
רָאוּי לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא

דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת מֻפְרָשׁ מִתַּאֲווֹת, כְּמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא

שֶׁאֵין בּוֹ לא אֲכִילָה וְלא שְׁתִיָּה וְשׁוּם תַּאֲוָה מִתַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוּת הַכָּלוֹת וְנִפְסָדוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין הַחוֹלֶה

מֵחֲמַת שֶׁהוּא סָמוּךְ קְצָת לְעוֹלָם הַבָּא עַל כֵּן הוּא מוֹאֵס בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִשְׁגָּל וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה

אַדְּרַבָּא כָּל הַתַּאֲווֹת קָצִים וּמְאוּסִים עָלָיו

מֵחֲמַת שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכוּ'

כֵּן יֵשׁ לָאָדָם לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעוֹדוֹ בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ וּבִבְרִיאוּתוֹ

שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהִתְנַהֵג בְּלא תַּאֲווֹת כְּמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא

וּבְוַדַּאי אִם הָיָה נִזְכָּר בְּטוֹב זִכָּרוֹן מִתַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַבָּא

בְּוַדַּאי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל כְּלָל חִיּוּת וְתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה

עַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מַעֲלָה גְּדוֹלָה הַשִּׁכְחָה

אַף שֶׁהִיא מִדָּה לא טוֹבָה

עִם כָּל זֶה הִיא מַעֲלָה שֶׁעַל יָדָהּ אֶפְשָׁר לָאָדָם לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה

כִּי אִם הָיָה נִזְכָּר מִתַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַבָּא

כִּי יֵשׁ מַלְאָךְ גָּדוֹל מְאד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶלֶף רָאשִׁים וְכָל ראשׁ יֵשׁ לוֹ אֶלֶף לְשׁוֹנוֹת וְכָל לָשׁוֹן יֵשׁ לוֹ אֶלֶף קוֹלוֹת וְכָל קוֹל יֵשׁ לוֹ אֶלֶף נִגּוּנִים

וּכְשֶׁהַמַּלְאָךְ הַזֶּה עוֹמֵד לְשׁוֹרֵר

בְּוַדַּאי יָפֶה וְנָעִים מְאד אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲרִיךְ וּלְשַׁעֵר כְּלָל

וְעַתָּה יִזְכּר הָאָדָם עַצְמוֹ פְּחִיתוּת וְשִׁפְלוּת עֶרְכּוֹ נֶגֶד זֶה

וְאֵיךְ יוּכַל לִסְבּל חַיָּיו

בְּוַדַּאי יִמְאַס עַצְמוֹ בְּחַיָּיו עַד שֶׁיִּגְוַע בְּלא עִתּוֹ

וְכֵן אִם הָיָה זוֹכֵר פְּחִיתוּתוֹ

בִּפְרָט כְּמוֹ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים וּמְתֹעָבִים מְאד בַּעֲווֹנוֹת

בְּוַדַּאי אִם לא הָיָה שִׁכְחָה כְּלָל לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהָרִים עַצְמוֹ כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וּמֵחֲמַת כָּל זֶה הַשִּׁכְחָה הוּא מַעֲלָה מִצַּד זֶה

אֲבָל הָאָדָם רָאוּי לִזְכּר עַצְמוֹ לְבַל יאבַד עוֹלָמוֹ חַס וְשָׁלוֹם

וַחֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ: 'שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שַׁ"י עוֹלָמוֹת' וְכוּ'

וִישַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ גְּדֻלַּת עוֹלָם אֶחָד וְכַמָּה וְכַמָּה בָּתִּים יֵשׁ בּוֹ

וְכַמָּה וְכַמָּה חֲצֵרוֹת וּמְבוֹאוֹת, וְכַמָּה וְכַמָּה עֲיָרוֹת וּמְדִינוֹת וְגדֶל שֶׁטַח שֶׁל כָּל עוֹלָם

וְכַמָּה וְכַמָּה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עַד אֵין מִסְפָּר וְגַלְגַּלִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם

כִּי כָּל אֵלּוּ יֵשׁ בְּעוֹלָם אֶחָד מֵהָעוֹלָמוֹת

וּמֵעַתָּה שַׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל צַדִּיק, מַה יְקָרָה גְּדֻלָּתוֹ וְשַׁעֲשׁוּעָיו וְתַעֲנוּגָיו

עַד אֵין לְהַעֲרִיךְ וּלְשַׁעֵר

וְהִנֵּה הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק הוּא בּוֹנֵה אוֹתָם מִמַּחֲלקֶת

כִּי כָּל דִּבְרֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁכָּל אֶחָד מְדַבֵּר הֵם בְּחִינַת אֲבָנִים

כִּי הָאוֹתִיּוֹת נִקְרָאִים אֲבָנִים

כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר יְצִירָה "שְׁתֵּי אֲבָנִים בּוֹנוֹת" וְכוּ'

וְהֵם בְּחִינַת חַלּוּקֵי אֲבָנִים

כִּי הָאֲבָנִים הַבָּאִים עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם שֶׁל הַמַּחֲלקֶת הֵם מְחֻלָּקִים וְאֵין לָהֶם חִבּוּר

וְהַצַּדִּיק נוֹטֵל אֵלּוּ הָאֲבָנִים וּמְחַבֵּר אוֹתָם וּבוֹנֶה מֵהֶם בָּתִּים

כִּי הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וּמְחַבְּרָם וּמְסַדְּרָם יַחַד זֶה עַל זֶה

עַד שֶׁבּוֹנֶה מֵהֶם בַּיִת

וְזֶה בְּחִינַת שְׁלוֹם בַּיִת

שֶׁעוֹשֶׂה מֵחַלּוּקֵי הָאֲבָנִים הַנַּ"ל בְּחִינַת שְׁלוֹם בַּיִת

וּמֵהַבָּתִּים נַעֲשֶׂה עִיר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם עוֹלָם מָלֵא

וְכֵן שַׁ"י עוֹלָמוֹת

וְזֶה בְּחִינַת "לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ"

[אוֹהֲבַי דַּיְקָא בְּחִינַת אַהֲבָה וְשָׁלוֹם

כִּי עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְאַהֲבָה שֶׁעוֹשֶׂה בֵּין הַחַלּוּקֵי אֲבָנִים נַעֲשׂוּ הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל]

וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרָה אֲבִיגַיִל לְדָוִד, בְּעֵת שֶׁחָלַק עָלָיו נָבָל וְדִבֵּר עָלָיו סָרָה כַּנֶּאֱמַר שָׁם

אָמְרָה לוֹ: "וְעַתָּה יָדַעְתִּי כִּי בַּיִת יַעֲשֶׂה לְךָ ה'"

הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה הַמַּחֲלקֶת "יַעֲשֶׂה לְךָ ה'" בַּיִת מֵהָאֲבָנִים הַנַּ"ל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

כִּי הַצַּדִּיק מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת כָּל הַחוֹלְקִים עָלָיו לְכַף זְכוּת שֶׁכַּוָּנָתָם לְשֵׁם שָׁמַיִם

כִּי לא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל אוֹר שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל מְאד לְהָעוֹלָם לְסָבְלוֹ

וְגַם מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דִּינִים וְקִטְרוּגִים גְּדוֹלִים עַל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֱמֶת

עַל כֵּן הֵם חוֹלְקִים עָלָיו

וּבָזֶה הֵם מַשְׁתִּיקִים הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין קָשֶׁה עַל אָדָם אֶחָד

וְאֶחָד לוֹבֵשׁ קִנְאָה וְאוֹמֵר אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶנְקם מִמֶּנּוּ וְאֶעֱשֶׂה בּוֹ דִּין

עַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁתִּיק מִמֶּנּוּ שְׁאָר הַבַּעֲלֵי דִּין שֶׁמְּקַטְרְגִים

שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּל דִּינֵיהֶם

נִמְצָא שֶׁזֶּה שֶׁהוֹלֵךְ לִנְקם מִמֶּנּוּ עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד

כִּי בְּוַדַּאי טוֹב וְנוֹחַ לוֹ לִסְבּל דִּינוֹ שֶׁל זֶה הָאֶחָד

שֶׁזֶּה אֶפְשָׁר לוֹ לְסָבְלוֹ

מִלִּסְבּל דִּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְסָבְלוֹ

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל פִּינְחָס בְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי

כִּי לוּלֵא פִּינְחָס הָיוּ יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, חַיָּבִין כְּלָיָה חַס וְשָׁלוֹם

אַךְ מֵחֲמַת שֶׁיָּצָא פִּינְחָס וְקִנֵּא קִנְאַת ה'

עַל יְדֵי זֶה נִשְׁתַּק הַדִּין מֵעַל יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלא כִלִּיתִי וְכוּ'

כֵּן זֶה שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק וְאוֹמֵר אֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ וְאַרְאֶה לוֹ גְּבוּרָתִי וְנִקְמָתִי מִמֶּנּוּ

עַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁתִּיק מִמֶּנּוּ שְׁאָר הַדִּינִים כַּנַּ"ל

וְגַם עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה

כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיךְ לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּה

אֲזַי מְנַסִּים אוֹתוֹ אִם יֵשׁ לוֹ כּחַ לַעֲמד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ

וְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ הוּא בְּחִינַת פֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁנִּקְרָא הֵיכַל שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא אֲדנָי שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מַלְכוּת פֶּה

וְזֶה שֶׁהַצַּדִּיק חוֹלֵק עָלָיו

הוּא נִסָּיוֹן לְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁעָלָיו הַמַּחֲלקֶת, אִם יֵשׁ לוֹ כּחַ לַעֲמד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ בַּפֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק הַחוֹלֵק עָלָיו

וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין אוֹתוֹ מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה

נִמְצָא שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות א
...והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה כי פתאם נסע מביתו ואמר שיש לו דרך לפניו לנסע ונסע מביתו על הדרך שנוסעין למז'בוז' ואמר שהוא בעצמו אינו יודע עדין להיכן הוא נוסע ונסע למז'בוז' ובמז'בוז' נתודע לו מן השמים שהוא צריך לנסע לקאמיניץ ונסע לקאמיניץ וכל נסיעותיו היו בפשיטות כדרך אנשים פשוטים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום אף על פי שאז כבר היה מפרסם בעולם אף על פי כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו שיזהרו לבלי להודיע בשום מקום שהוא נוסע ולא ידעו בשום מקום שהיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עא - יֵשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ
...- תורה עא - יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ דע כי יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ וגם המחין של חוץ לארץ הם מקבלים ויונקים גם כן מהמחין של ארץ ישראל כי עקר המח והחכמה היא בארץ ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש: 'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל' וכו' וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל וכל אחד כפי חלקו שיש לו בארץ ישראל כן הוא מקבל ויונק מהמחין של ארץ ישראל נמצא שכל המחין הם בחינת מחין של ארץ ישראל כי כלם מקבלים משם כי שם בארץ...
ספר המידות - ניאוף
...בבת אל נכר, על ידי זה בניו לא יהיו לומדים. ב. מזל של אשה כפי מזל האיש. ג. הזווג שהוא בבית נאה, על ידי זה נמשך צורה יפה ומתקנת לבניהם. ד. הבא על הגויה, כאלו נתחתן עמהם. ה. הבשמים מכניסין תאוה לאדם. ו. בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ, אין זווגם עולה יפה: או אלמנה, או גרושה, או זרע אין לה, או קוברה, או קוברתו, או מביאתו לידי עניות ולידי גנות. ז. זקן מנאף אין הדעת סובלתו ואחר כך הוא נבזה בעיני עצמו. ח. שבעה כמנדין, ואחד מהם מי שאין לו אשה. ט. תאוות...
שיחות הר"ן - אות קסט - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...קדש היו עיניו מאירות מאד מאד ופניו היו מאירות ומאדימות מאד בשבת קדש ומי שלא ראה עצם קדשתו ורשפי שלהבת דבקותו בשבת קדש, וסדר הקדוש שלו בליל שבת עם סדר השלחן, והנגון שהיה מזמר אתקינו סעודתא אזמר בשבחין, ואיך שהיה מזמר שאר הזמירות כל מקדש, מנוחה ושמחה, ואשת חיל, ומעין עולם הבא ומי שלא ראה זאת, לא ראה טוב מעולם וכל מי שעמד אז באותו מעמד היה מעיד שלא יהיה נראה כזאת עד שיבוא משיח צדקנו ואלו כל הימים דיו וכו' אי אפשר לבאר אפס קצה ועצם היפי והקדשה הנוראה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל במכתבו והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה וביציאתם מאדס שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו...
שיחות הר"ן - אות כז
...מאד מאד בעבודת ה' להזדרז מאד בכל עת ובכל שעה לעשות הרבה בעבודת ה' כי עקר הוא העשיה, ללמד הרבה ולעשות מצוות הרבה ולהתפלל ולהתחנן הרבה לשפך לבו לפניו יתברך, וכיוצא בזה שאר עניני עבודת ה' אף על פי כן אל תהי נבהל כשאתה רואה בספרים קדושים עניני עבודות הרבה אל תהי נבהל מפני זה לאמר מתי אוכל לקים אחת מהנה מכל הענינים הללו, מכל שכן כלם כי צריך לבל יהיה מבהל לחטף הכל בבת אחת רק לילך בנחת בהדרגה מעט מעט ולא שיהא מבהל ומבלבל שרוצה לקים ולחטף הכל בבת אחת ומחמת...
האם הגעתי לתכלית ומה היא ידיעה שלמה?
...לדעת כיצד יכול האדם לדעת שהוא הגיע אל התכלית שלו? האם יש דרך לדעת בוודאות מוחלטת האם האדם כבר הגיע לתכלית שלו? איך אפשר לדעת את הדבר הזה? אולי אני רק מטעה את עצמי? תודה תשובה: קיימת דרך פשוטה לדעת אם הגעת לתכלית, והיא על ידי זה שהספק של האם הגעת לתכלית יעלם. ז"א כל זמן שיש ספק כלשהו האם הגעת לתכלית, הרי שלא הגעת לתכלית. אתה שבע, רק כאשר אתה לא רעב. אם יש לאדם שאלה כלשהי בנושא כלשהו, כגון לדוגמא השאלות שבאות מהחלל הפנוי, הרי שהוא לא הגיע לתכלית ולא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פב - הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים
...- תורה פב - הנעלבים ואינם עולבים [לשון החברים] איתא בגמרא: הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" הנה נודע כי יש שלש קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו...
חיי מוהר"ן - תקפא - עבודת השם
...זכרונו לברכה כתב פעם אחת מכתב לבתו שרה זכרונה לברכה באהבה וחבה גדולה ואיך שהוא משתוקק מאד שתהיה על שלחנו בכדי שיוכל להשתעשע עמה בכל יום, ולקבל מדבוריה חכמה ויראה. הלא את דומה שם כהדס במדבר שאין מי שיקבל ממנו ריחו הטוב וכו' אות תקפב שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שעמד אז עם עוד כמה אנשים מאנשי שלומנו בשעה שקבלה את המכתב הנ"ל וקראה אותו ובכתה לפניהם בדמעות שליש ואמרה מסתמא אני עכשו במדרגה פחותה ושפלה מאד כשאבי משבח אותי בעיני כל כך. כי שמעתי מאבי שאמר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמד - מִי שֶׁהוּא מְערָב בֵּין הָעַכּוּ"ם
...העכו"ם מי שהוא מערב בין העכו"ם דהינו שיש לו עסקים ומשא ומתן עמהם צריך לשמר עצמו מאד מאד שלא יזיק לו כי בקל יוכל להתפס ברשתם, חס ושלום לחלק עצמו ממדרגת יהדותו שיש לו כי לא די להאדם שהוא בעולם הזה השפל אשר מלאכים אין להם כח לעמד בזה העולם כמו שמצינו שפעם אחת באו מלאכים בזה העולם ונלכדו מאד אבל באמת ישראל יש להם כח יותר ממלאכים והם יכולין לעמד בזה העולם ולהתגבר על העולם הזה ולהדבק בהבורא יתברך שמו אבל להיות גם כן מערב עם העכו"ם זה קשה מאד על כן צריך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 19:53:14 - wesi2