ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כ - תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין... "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" על ידי תהלות ישראל נתוסף קדשתו גם כל אלו האנשים העומדים בשעת הדרוש נכנע רשעתם על ידי הטוב שבחכם הדורש ולפי ההכנעה כן נכנעים האויבים הינו הקליפות השוכנים סביב לב העליון בבחינת: "זאת ירושלים ... ממצוות וממעשים טובים שלו "והקהל את העדה" כי בשעת הקהל שיש בהם גם רעים צריך מטה עז כדי להכניע רשעתם כנ"ל ואחר כך "ודברת אל הסלע לעיניהם" 'אין דבור אלא נחת' שישפך שיחו ותפילתו בתחנונים כדל וכרש אל הסלע ... להם ארצות גוים" וכו' אבל ארץ ישראל היא אחת משלשה דברים שבאים על ידי יסורים ועקר היסורים הם המונעים הרשעים מוציאי דבת הארץ וצריך להכניע מתחלה אלו הרשעים ולענש אותם בחרבא וקטלא ועל ידי זה יכולין אחר כך לילך לארץ ישראל וכח הזה לענש את הרשעים אי אפשר, אלא כשמקבלין את הכח הזה מאדום כי זה הכח שלו בבחינת "ועל חרבך תחיה" והוא יונק ממזל ... ידי כחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחדש הכחות האלו הן הן מלאכים ממש והן מקבלין הכח מאדום כדי לענש הרשעים בחרבא וקטלא והן נבראים בבחינת: "אדני יתן אמר המבשרות צבא רב" והן מענישין את הרשעים בבחינת: "כי מלאכיו יצוה לך וכו', על שחל ופתן תדרך" וכו' ח. ואלו הכחות הרוחניות הינו המלאכים הן לפי ... הקדשה כל כך מעטת עד שהמלאכים הנבראים מחדושי התורה הם מעוטי כח שאין כח בידם לקבל כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא ואין להם כח אלא להכניע את הרשעים בלבד ולהביא מרך בלבבם אבל לא לענש אותם בחרבא להעביר אותם ט. ולפעמים גם להכניע אותם בלבד אין כח ... האלו שכל כך הם מעוטי כח מחמת מעוט הקדשה הנ"ל ואין להם אלא הכח הזה לעורר כח האמות על הרשעים המוציאי דבת הארץ כמו עכשו בגלות שאין לנו כח לענש בעצמנו את הרשעים אלא בדיניהם בבחינת: "רשע מכתיר את הצדיק, על כן יצא משפט מעקל" כי הרשע מסבב את הצדיק ואין לנו כח בעצמנו לדחות אותו אלא במשפטיהם לדון אותו בדיניהם ולקבל מהם כח לרדף את הרשע ודע, שלפעמים הוא סבה מאת השם יתברך שרשע יכתיר את הצדיק והצדיק אין לאל ידו לדחות את הרשע אלא על ידי משפטיהם ועל ידי כח המשפט יוצא משפט דקדשה שנפל בין הקליפות הצדיק הוא מוציא אותו מבין ... הינו דעת "אעברה נא בארצך" שרצו לילך לארץ ישראל דרך כחות של אדום כנ"ל לקבל ממנו כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא כדי שיוכלו לילך בדרך המלך, מלכו של עולם ולא בשביל תענוגי העולם הזה וזה: "לא נלך בשדה ... באר" זה בחינת תענוגי העולם הזה כל זה אין רצוננו אלא רצוננו "דרך המלך נלך" כדי שלא ימנעו אותנו הרשעים מלילך בדרך מלכו של עולם "ויאמר אליו אדום לא תעבר בי, פן בחרב אצא לקראתך" כל זאת מחמת מעוט ... פחותה שהיא בגבול הטומאה נוגעת ובשביל זה: "ויאמר לא תעבר בי" וכו' כי מי שהוא במדרגה תחתונה אין להתגרות ברשעים כי 'צדיק ממנו בולע' "ויאמרו אליו במסלה נעלה" בחינת 'מסלות בלבבם' להביא מרך בלבבם "ואם מימיך נשתה" 'מימיך' זה בחינת משפט בבחינת: 'ויגל כמים משפט' הינו כי לפעמים צריך לכף את הרשעים במשפטיהם "ונתתי מכרם" תרגומו: 'את דמיהון' הינו השחד שמקבלין וצריך לתן להם ממון כדי להוציא משפט מן העקול ברצונם "רק אין דבר ברגלי אעברה" אני רוצה לילך ולעבר בכחך כדי להשתיק את הרשעים כדי שלא יכנסו דבריהם ברגלי הינו המון עם המכנים בשם רגלין כמו: "וכל העם אשר ברגליך" "ויאמר לא תעבר" ... כן רבוי הארת התורה ולפי רב הארת התורה כן נתרבו כחות המלאכים ולפי כחות המלאכים כן יכול לענש את הרשעים מוציאי דבה וזה פרוש פרקא תליתאה. תשעה תקונין יקירין אתמסרו לדקנא הינו לזקן היושב בישיבה לדרש נמסר לו תשעה ...