ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל... בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות וצריך שיהיה לו על כל פנים פרנסה כמו כן להתבוננות הזאת, שהוא גדול מאד צריך שיהיה לו עשירות גדול מאד שיהיה לו הון רב, ולא ... שממעטים שנה כמו כן ברוחניות יש מאכלים שלא נתבררו, שמפילין לבחינות שנה וכשאוכל בקדשה ובטהרה, אזי הוא בחינת: "לחם הפנים" כי השכל הוא הפנים, כמו שכתוב: "חכמת אדם תאיר פניו" אבל כשאין אכילתו בקדשה, אזי אובד פניו, הינו השכל ונופל לבחינת שנה כי ... סעדא דלבא' וכשאין המאכל מברר, ואין אוכל אותו בקדשה אזי מביא רע אל הלב ועל ידי רע הלב, נתקלקל הפנים, כמו שכתוב "מדוע פניך רעים, אין זה כי אם רע לב" וכן להפך, בקשת הפנים דהינו שיחזר ויבקש פניו הוא תלוי בתקון הלב, כמו שכתוב: "לך אמר לבי בקשו פני" ועל כן לפעמים על ידי מאכל שאין מברר, שעל ידו נתקלקל הלב על ידי זה אובד הפנים, ונופל לבחינת שנה וצריך לעוררו משנתו ואי אפשר לעוררו, כי אם כשמתעורר מעצמו כי צריך אתערותא דלתתא רק, כשמתעורר ... בפניו שנסתלק ממנו בשעת שנה וזהו בחינת התעוררות השנה וכשרוצין להראות לו פניו, ולעוררו משנתו צריכין להלביש לו את הפנים בספורי מעשיות כי יש שבעים פנים לתורה והם בחינת שבעים שנים כי כל אחד משנה מחברו וצריכין להלביש את הפנים דוקא, מחמת שלשה טעמים א כי כמו שמרפאין את העור צריכין לסגרו, שלא יראה את האור פתאם וצריכין לצמצם ... שיראה פתאם כמו כן לזה שהיה בשנה ובחשך זמן רב כשרוצין להראות לו פניו ולעוררו צריכין להלביש לו את הפנים בספורי מעשיות כדי שלא יזיק לו פתאם האור וזה בחינת: "אני בצדק אחזה פניך" 'צדק', הוא בחינת לבושין, בחינת: ... להלביש את פניו, כדי לשנותו שלא יהיו מכירין בו בבחינת: "משנה פניו ותשלחהו". ויש כמה בחינות, בזה שמלבישין את הפנים כי יש שמלבישין את הפנים שלו, בספור מעשה ויש שאי אפשר לעוררו בפנים שלו וצריך להראות לו פנים גבוה ולפעמים מלבישין גם כן בדברי תורה דהינו שאומרים תורה גבוה ואי אפשר לאמרה כך כמות שהיא ומלבישין אותה ... בקרב שנים חייהו" 'חייהו', פרש רש"י: 'עוררהו' וזהו: 'פעלך', הינו ספורי מעשיות 'בקרב שנים', הינו בחינת מעשיות של השבעים פנים, שהם שבעים שנים כנ"ל הינו שמעוררין אותו על ידי ספורי מעשיות, שהן בקרב שנים הינו המעשיות של השבעים פנים כנ"ל. אבל יש שנפל מכל השבעים פנים עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שכל השבעים פנים, שבעים שנים, מקבלין חיות משם וזה בחינת עתיק, בחינת זקן, בחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים מקבלין חיות והדור משם כי הלומד את תלמידו הלכה אחת, הוא עושה עמו חסד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה ... בחינת הלכות שהתלמיד מקבל מהרב נמצא שמה שהרב לומד עם תלמידו, זה בחינת חסד ועל כן כשמעוררו עם איזה פנים של השבעים פנים, שמלביש אותו בבחינת "ה' פעלך בקרב שנים חייהו" כנ"ל הוא בחינת חסד סתם אבל כשמעוררו על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות הוא בחינת ורב חסד כי כל הפנים וכל החסדים מקבלין משם ז. וכשעוסק לעורר בני אדם הוא צריך לשמר עצמו מתלמידים שאינם הגונים כדי שלא יהא ... בסגיא זו. 'דכד הוה עיל לבי מדרשא, כל קשיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו כי לא היה שום פנים של תורה נסתר ממנו ועל כן שאל, מי איכא דנים שבעין שנין הינו שאיך אפשר לפל לבחינת שינה מכל השבעים פנים כי אף שאפשר לפל מפנים אחד או יותר אבל איך אפשר לפל מכלם חזיה לההוא גברא דנטע חרובא, אמר לה, וכו' פשיטא לך דחיית ... וכי כבר נסית ובחנת לעורר על ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים שהם בתוך השבעים שנים שהם בחינת השבעים פנים לתורה ועלה בידך לעוררם משנתם על ידי זה כי הגיעו דבריך לתלמידים הגונים שהם בחינת 'מן המתר לפיך', בחינת ... שהם בחינת זקן, בחינת עתיק כנ"ל אמר ודאי נימי לי שבעין שנין הינו שבודאי נפל לבחינת שנה מכל השבעים פנים שהם בחינת שבעים שנים כנ"ל חזא לחמרה, דקא ילדה לה רמכי רמכי הינו בחינת עשירות, בחינת: "יששכר חמור גרם" ... זווג הנשיקין שקודם לזווג הגופני כנ"ל. מאי קלא, קלא דכנופיא עלאה דמתכנפי הינו בחינת ספורי מעשיות שמלבישין בהם את הפנים של תורה כנ"ל כי ההתלבשות הוא בחינת כנף, בחינת "ולא יכנף עוד מוריך" ועל ידי זה ההתלבשות, מעוררין מהשנה ...