... הפגם גדול מאד על כן הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה דיקא סתרי תורה, שהיא תורת ה' בעצמה [עיין לעיל סי' כ"ב אות י'] כדי שלא יוכלו הקליפות לינק משם הרבה "ועברתי בארץ
מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא השליח, אני ה' ולא" וכו' כי בארץ
מצרים ששם מקום הקליפות מאד על כן שם דיקא ... שהוא בחינת דעת גדול כי המן בחינת דעת וזה בחינת,: 'מאמר פתוח נאמן פשוט' 'מאמר פתוח' זה בחינת התגלות הדעת כי הדבור הוא התגלות הדעת, כמו שכתוב: "מפיו דעת ותבונה"
ובמצרים שהיה הדעת בגלות כמו שכתוב "ושמי ה' לא נודעתי להם" היה גם הדבור בגלות בבחינת: "כבד פה וכבד לשון" וכשיצאו
ממצרים, שיצא הדעת מהגלות יצא ונפתח הדבור וזה בחינת 'מאמר פתוח' שנפתח הדבור ונתגלה הדעת ועל ידי התגלות הדעת, נתפשט נאמנות השם יתברך ונכר שהוא נאמן מבטיח ועושה וזה בחינת 'נאמן פשוט', שנתפשט נאמנותו כנ"ל אבל
במצרים שהיה הדעת בגלות, לא נתפשט ונתגלה נאמנותו וזה שפרש רש"י: "ושמי ה' לא נודעתי להם" 'לא נכרתי במדת אמתית שלי' שעל ידי שלא נתגלה הדעת
במצרים על ידי זה לא נכר נאמנותו כנ"ל כי החסד ... כי המן הוא בחינת דעת גדול כנ"ל כי 'בן ארבעים לבינה' . ח. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'את המן אכלו ארבעים שנה והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אלא עוגה שהוציאו
ממצרים טעמו בה טעם מן' כי באמת המן, שהוא בחינת הדעת היה ראוי שיאכלו אותו ארבעים שנה בשלמות כי ארבעים הוא בחינת בינה ודעת כנ"ל דהינו תכף שיצאו
ממצרים ונתגלה הדעת היה ראוי שיאכלו המן תכף ועל זה תרצו רבותינו, זכרונם לברכה עוגה שהוציאו
ממצרים, הינו המצות טעמו בהם טעם מן כי השלום ... והב בסופה" כנ"ל וזה בחינת משה כי משה הוא בחינת הדעת שהוא בחינת מחלקת לשם שמים ועל כן משה הוא ראשי תבות מחלוקת שמאי הלל שהם בחינת מחלקת לשם שמים ועל כן היה גאלת
מצרים על ידי משה כי עקר הגאלה על ידי הדעת כמו שכתוב "וידעתם כי ה' הוציא אתכם" וכו',: "למען ידעו" וכו' וזה בחינת עוגה, דהינו מצות שהוציאו
ממצרים כי מצה היא בחינת מחלקת, כמו שכתוב: "אנשי מצתך יהיו כאין" וזהו: 'שהוציאו
ממצרים', 'שהוציאו' דיקא כי
במצרים שהיה הדעת בגלות בודאי לא היה מחלקת לשם שמים, כי זה תלוי בדעת כנ"ל וזה: 'עוגה שהוציאו
ממצרים' הינו שהמצה, שהיא בחינת מחלקת שהוציאו
ממצרים, ששם היה הדעת בגלות טעמו בהם טעם מן כי לאחר שהוציאו בחינת המחלקת מן הגלות
מצרים היה בהם טעם מן, שהיא בחינת דעת גדול ...