ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עז - דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם... בעל חי ממש אבל כשאוכל בקדשה, אזי משים את הפה לאדם שנעשה מהפה בחינת קומת אדם כנ"ל כי עקר היראה היא באה לאדם בשעת אכילה דיקא בבחינת: "לעת האכל גשי הלם" [כאשר דברנו מזה [במקום אחר] לעיל בסימן ז אות י] 'אין הלם אלא מלכות', שהיא בחינת יראה כמו שאמרו: 'אלמלא מוראה של מלכות' נמצא שבשעת אכילה אזי באה היראה להאדם [וכמבאר במאמר 'ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם' שעקר האכילה והפרנסה נמשכת מבחינת מלכות שהיא בחינת יראה, עין שם היטב] ועל כן כשאוכל בקדשה וממשיך על עצמו היראה הבאה לו בשעת אכילה דהינו שאוכל עם יראת שמים בקדשה ובטהרה כראוי אזי הוא מכניס את בחינת המלכות שהיא בחינת היראה כנ"ל לתוך הפה ואזי נעשה מהפה בחינת קומת אדם בבחינת: "מי שם פה לאדם" כנ"ל כי כשאינו אוכל בקדשה וביראת שמים אזי היראה הבאה בשעת אכילה כנ"ל היא עומדת מרחוק ואינה נכנסת בו אבל כשאוכל בקדשה וביראה דהינו שממשיך על עצמו היראה קדושה הנ"ל אזי נכנס בחינת היראה מלכות בפיו ונעשה מהפה בחינת קומת אדם כנ"ל ובשכר זה, שאוכל בקדשה וביראת שמים ועושה מהפה קומת אדם על ... יוסיף צער, חס ושלום אך דע, כי זה בחינת מעברתא של תפילין כי "ראשית חכמה יראת ה'" 'ואם אין יראה אין חכמה' ועל כן כל מי שזוכה לאיזה חכמה ודעת עובר עליו יראה גם כן, כי זה תלוי בזה כנ"ל וזה בחינת מעברתא של תפילין כי תפילין הם בחינת מחין והרצועה היא בחינת יראה כי רצועה בישא היא יראה נפולה וכן היראה דקדשה היא גם כן בחינת רצועה דקדשה וזה בחינת הרצועה שעוברת בתוך המעברתא של תפילין הינו שהרצועה שהיא היראה היא עוברת בתוך המחין והתפילין כי "ראשית חכמה יראת ה'", כנ"ל ועל כן כל איש ישראל שזוכה בכל יום לבחינת מחין, בחינת תפילין עובר עליו יראה גם כן בבחינת הרצועה שעוברת במעברתא של תפילין ומזה נשתלשל ובא לכל אחד איזה צער בכל יום וכל מי שדעתו יותר גדולה, צערו יותר גדול כי הצער נשתלשל מן היראה והיראה היא כפי המח והדעת כנ"ל ויש צער שבא מיראה דקדשה אבל יש שנשתלשל, חס ושלום עד שבא הצער מבחינת יראות הנפולות רצועה בישא ואפילו בר ישראל כשאינו זוכה אזי, חס ושלום, יש לו צער מרצועה בישא, חס ושלום אבל על ידי אכילה בקדשה, שאוכל בקדשה וממשיך עליו היראה דקדשה בשעת האכילה שבאה ונגשת אליו אז כנ"ל אזי על ידי זה הוא ממתיק הצער והדין הבא מרצועה בישא, חס ושלום כי הוא ממשיך עליו היראה דקדשה שעל ידי זה עולין ונמתקין היראות הנפולות שהם בחינת רצועה בישא, חס ושלום וזה בחינת מאמר רבותינו, זכרונם ... בימיו' כי דעה נתן בין שתי אותיות, ובית המקדש נתן בין שתי אותיות וכו' יהודה הוא בחינת מלכות, בחינת יראה וזהו רצועה הינו רצועה הנ"ל בחינת יראה, בחינת רצועה של תפילין שיוצאת מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין הינו כי הרצועה באה מבחינת חלקו של יהודה מבחינת יראה ונכנסת בחלקו של בנימין, הינו בתוך התפילין מחין בבחינת רצועה העוברת בהמעברתא של תפילין כנ"ל ועל זה היה אותו ...