... עד שיכנס משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים ואמנה א. כי צריך כל אדם להוציא את עצמו
מהמדמה ולעלות אל השכל וכשנמשך אחר
המדמה זה בחינת שרירות לב שהוא הולך אחר
המדמה שבלב וכשיוצא משרירות הלב ומשבר לבו האבן זה בחינת 'שמיר' שעל ידו נכנע האבן ואינו הולך אחר תאוות ... וכל זמן שלא הוציא שכלו אל הפעל שלא השתמש בשכלו עדין אז אצלו השכל בכח אף על פי שכבר שבר
המדמה אז נתקומם תכונת שכלו כי 'כשזה קם, זה נופל' אבל השכל עדין בכח ואחר כך כשחוקר בשכלו ומשתמש בו אזי ... ואמר לון, איתו מרא וסתרי לפתח עם הכתל פרוש בודיא, זה בדיות הלב מה שבודה מלבו הינו
המדמה הנ"ל הינו בחינת שרירות לב הנ"ל כשזה הכח
המדמה שבלב גובר ומתפשט על האדם שעולה ממדרגה התחתונה למדרגה עליונה והקלפה הזאת שהיא
המדמה לא שויא לנגד עיניה, ההפסד וחבלה שנפסדת כבר מהאיש שהיה במדרגה עליונה ואף על פי כן היא מתגברת אחר כך כנ"ל ולא עיל לתרעא הינו שלא יכול האיש לכנס לשער קדשה שהיא השכל מחמת התגברות
המדמה ועצה היעוצה על זה סתירת הפתח שהוא
המדמה, שהוא הטומאה כמו: 'הבא לטמא פותחין לו' והוא בחינת: "לפתח חטאת רובץ" וסתירתו על ידי הגונין הנ"ל ... הקרבנות וכו' עין שם וזה בחינת סמיכה על הקרבנות כי הקרבנות מביאין מבהמות שהם בחינת כח
המדמה כי הבהמה יש לה גם כן כח
המדמה וכשאדם הולך אחר
המדמה שבלב דהינו אחר תאוותיו חס ושלום שבאין מכח
המדמה זהו מעשה בהמה ממש כי גם הבהמה יש לה כח
המדמה ועל כן כשאדם חוטא חס ושלום וכל החטאים באין על ידי כח
המדמה שמשם נמשכין כל התאוות על כן הוא צריך להביא קרבן מבהמות וצריך לסמך עליו ולהתודות כל חטאיו על הקרבן בשעת הסמיכה ועל ידי זה נמשכין כל החטאים וכל כח
המדמה על הבהמה, שהיא בחינת מדמה כנ"ל ושוחטין הבהמה לקרבן ועל ידי זה נכנע ונשבר
המדמה [שיך לאות ב' ג'] מבאר שם, שכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל ... שני בני אדם במדרגה אחת כנ"ל אחר שאמר מאמר הנ"ל ושם מכנה וקורא כל תאוות היצר הרע בשם כח
המדמה אמר אז צריכין לקרא לו ולכנות לו שם אחר הינו להבעל דבר והיצר הרע צריכין לקרות אותו בשם אחר דהינו שלא לקרותו עוד בשם יצר הרע רק בשם כח
המדמה ואמר זאת בדרך שחוק אבל הבנתי שהיה לו בזה כונה שלמה ...