ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... היה מנהיג ישראל והוא יהיה המנהיג לעתיד כי "מה שהיה הוא שיהיה" וכו' כי משה רבנו היה לו רחמנות באמת על ישראל ומסר נפשו בשביל ישראל והשליך נפשו מנגד ולא היה חושש על עצמו כלל "ואעשך לגוי גדול", והוא לא השגיח על זה כלל רק אמר "אם תשא חטאתם" וכו' כי הוא היה רחמן ומנהיג אמתי והיה עוסק בישובו של עולם, שיהיה העולם מישב מבני אדם כי עקר האדם הוא הדעת ומי שאין לו דעת, ... כי ידע, שלפי קדשת ישראל ודקותם הם רחוקים מעוון ואי אפשר להם לשא כלל המשא הכבד של עוון כנ"ל ובאמת, מהיכן באים לעוונות, חס ושלום הוא רק על ידי שאין לו דעת כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם ... שזהו עקר ההשארה והחליפות שנשאר מן האדם אחריו דהינו מה שהיה מדבר חכמה ותבונה עם חברו והכניס בו דעת אמת ויראת שמים כנ"ל ועל כן פ'י י'דבר ח'כמות ו'הגות ל'בי ת'בונות ראשי תבות חליפות כי זה עקר החליפות וההשארה כנ"ל ובאמת בן ותלמיד הוא כלו חד כי הבן הוא גם כן תלמיד כנ"ל וגם התלמיד הוא בחינת בן, כמו שאמרו ... זכה לסוד חנוכה, על ידי שמסר נפשו בשביל ישראל ונתן לבו עליהם להסתכל בצרתם כי הוא היה רחמן ומנהיג אמתי כנ"ל ועקר צרת ישראל הוא המשא של עוונות, חס ושלום, כנ"ל ועל כן בקש עליהם סלח נא כנ"ל ועל ...