ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פד - בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים, אָמַר לוֹ וַתְּרָן הָיִיתִי בְּמָמוֹנִי... בממוני [לשון החברים] איתא בגמרא: במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזוהר הקדוש וזה לשונו. 'תא חזי, לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג לה, ולא תשכח ... אנון נטירין ונחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה ואלו הם המחשבות שבאין לאדם וכשאדם רוצה וחושק עד מאד ופותחין לו, כנ"ל בזוהר הקדוש אזי כל יום ויום אצלו גדול עד מאד כי רואה ומשיג הטוב הגנוז, הינו רזין דאוריתא, השיך לאותו ... והשיב לו ותרן הייתי בממוני, שזו היא מדת אברהם אבינו והיא תרעא דאיתקרי אהבה, והוא סטרא דימינא ואיתא בתקוני זוהר 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' הינו שכל המקטרגים וכל הנחשים ועקרבים הינו המחשבות זרות שמבלבלין מחשבתה נעשין חורא ככספא ...