ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם... בריך הוא' נמצא, זהו כבודו כשבני אדם שהם מחוץ לקדשה מקרבין את עצמן לפנים מהקדשה הן גרים שמגירין הן בעלי תשובה שגם הם היו מבחוץ וכשמקרבין ומכניסים אותם לפנים זהו כבודו ועכשו הכבוד בגלות כי עקר הכבוד אצל העכו"ם ואנחנו ... שלום כמו שכתוב: "ותקעתיו יתד במקום נאמן" בחדש שופר בהתפארות חדש הינו התעלות כבודו על ידי התקרבות הגרים או בעלי תשובה בכסא זה בחינת יראה שהוא שרש הכבוד וכסא לשון התכסיא שזה בחינת: 'דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך' ... עלאה בחינת יראה הינו להחזיר הכבוד לשרשו דהינו ליראה כנ"ל ואימתי עולה הכבוד ? כשמחזירין בני אדם בתשובה ועושין בעלי תשובה וגרים שזה עקר כבודו כנ"ל וזהו שזמן הדלקת נר חנוכה שהוא הארת הכבוד הוא 'משעת יציאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק' 'יציאת הכוכבים' זה בחינת: "מצדיקי הרבים ככוכבים" דהינו שהם מצדיקי הרבים ועושין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה מאיר הכבוד וחוזר לשרשו שהוא היראה כנ"ל ועל ידי זה זוכין לשלום ונתבטל המחלקת כנ"ל ... וזהו: ולפני כבוד ענווה כי על ידי ענווה זוכין לכבוד, כמבאר לעיל שעקר התעלות הכבוד הוא על ידי גרים ובעלי תשובה שעושין וזה זוכין על ידי תורת חסד וכו' ולתורה אי אפשר לזכות כי אם על ידי ענווה וכו', כמבאר ...