ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת... הראות שהולך אחר הבכי' וכשעיניו מאירות וצופות, בבחינות 'שדה צופים' הנ"ל אזי יכול להסתכל בכל אחד ואחד, להביאו אל התכלית הינו שיכול להסתכל בהדבור של כל אחד אם אינו על תקונו בשלמות מחמת שרחוק מהתכלית עדין אזי הוא מביאו אל התכלית ואז הדבור כהגן בשלמות כי כל דבור ודבור הוא עולם מלא וכשאדם עומד להתפלל, ומדבר דבורי התפילה אזי הוא ... פי כן לא יתפרד אפילו מאות ראשונה של התפילה ג. ודע, שבחינה זו, הינו בחינת אחד זה הוא בחינת התכלית "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" 'וביום ההוא', הינו התכלית והוא בחינת כלו טוב כי אחד הוא כלו טוב כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק זה "ביום ההוא ... על הרעה: 'דין אמת', ועל הטובה: 'הטוב והמיטיב' אבל לעתיד יברכו על הכל הטוב והמיטיב' נמצא, שבחינת אחד הוא התכלית והוא כלו טוב כי התכלית הוא כלו טוב כי אפילו כל הצרות והיסורים והרעות העוברין על האדם, חס ושלום אם יסתכל על התכלית, בודאי אינם רעות כלל רק טובות גדולות כי בודאי כל היסורים באים בכונה מהשם יתברך לטובתו אם להזכירו שישוב ... כי כונת השם יתברך הוא בודאי רק לטובה נמצא, שבכל הרעות והיסורים שיש לאדם, חס ושלום אם יסתכל על התכלית, הינו כונת השם יתברך לא יהיה לו יסורים כלל רק אדרבא יתמלא שמחה, מגדל רב הטובה שיסתכל בתכלית היסורים הללו כי התכלית הוא כלו טוב כלו אחד כנ"ל ובאמת אין שום רע בעולם, רק כלו טוב אך עקר הצער שיש לאדם מהיסורים שעוברים עליו, חס ושלום הוא רק מחמת שלוקחין מהאדם הדעת עד שאין יכול להסתכל על התכלית, שהוא כלו טוב ואז מרגיש צער וכאב היסורים כי כשיש לו דעת, ומסתכל על התכלית אינו מרגיש כלל הצער של היסורים כנ"ל ובזה תבין דבר נעלם ונסתר מה שנטבע בנפש האדם כשיש לו יסורים ... וגם כדי שיתחזק כח הראות, ולא יהיה קלוש ואז יוכל לראות הדבר הרחוק כנ"ל כמו כן כשרוצים להסתכל על התכלית שהוא כלו טוב, כלו אחד צריך לסתם את עיניו, ולכון ההסתכלות אל התכלית כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעינין שצריך לסתם את העינים לגמרי, ולסגרם בחזקה מאד אף גם לדחקם בהאצבע, כדי לסתמם לגמרי ואז יוכל להסתכל על התכלית הזה הינו שצריך לסתם את עיניו מחזו דהאי עלמא לגמרי להעלים עיניו ולסגרם מאד לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו ואז יוכל לראות ולהשיג אור התכלית הזה, שכלו טוב ואז יתבטלו היסורים כנ"ל כי עקר היסורים מחמת שרחוק מהתכלית כנ"ל ועל כן נטבע בנפש האדם לסתם עיניו בשעת יסורים כנ"ל כדי לברח מהיסורים ולבטלם על ידי ההסתכלות על התכלית, שהוא כלו טוב שההסתכלות הזאת אי אפשר כי אם על ידי סתימת העינים כנ"ל ואף שהאדם אינו יודע כלום ... כן הנפש יודעת הכל ועל כן מטבעה לסתם העינים בשעת יסורים כנ"ל. ד. והנה באמת, בשעת ביטול שנתבטל אל התכלית שהוא כלו טוב כלו אחד אזי באמת נתבטלין היסורים כנ"ל אך אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הביטול כי ... אזי אי אפשר להמחין, שהם הכלים לקבל זה השכל של בחינות ביטול כי הוא בחינות אין סוף שהוא בחינות התכלית, שהוא כלו אחד, כלו טוב ומחמת זה מרגיש המח הצער של היסורים כי עקר ההרגשה של כל היסורים והכאבים ... מתחזק מאד, ומתגבר ביותר כמו כן כשרואין הבעלי דינים שהוא רוצה להתגבר על היסורים ולבטלם על ידי הביטול אל התכלית כנ"ל אזי הם מתחזקים ומתגברים ביותר ועל כן אחר כך כששב מהביטול אזי היסורים הם גדולים יותר מקדם כי ... אף על פי כן מהרשימו שנשאר מהביטול על ידי זה נעשה התחדשות התורה כי על ידי הביטול שנתבטל אל התכלית והשיג שכל היסורים הם טובות גדולות מאד על ידי זה נתמלא שמחה והשמחה הוא כלי אל חדושין דאוריתא כמו ... וזה סימן שפעל על ידי היסורים וקבלם כראוי כשזוכה אחר כך לחדושין דאוריתא שזה סימן שזכה לבחינות ביטול אל התכלית על ידי היסורים ועל ידי זה זכה לחדושין דאוריתא, על ידי הרשימו כנ"ל. והבעל השדה הנ"ל, כשעיניו מאירות, בבחינות "שדה צופים" אזי יכול להסתכל בכל אחד ואחד, אם הוא קרוב אל התכלית וכשרואה באחד שרחוק מהתכלית אזי אין תפילתו עדין בשלמות כראוי כנ"ל כי אינו יכול לעשות אחד מכל התפילה וכשעומד בסוף התבה, שוכח תחלת התבה ואינו יכול לכלל תפילתו בבחינות אחד כנ"ל והבעל השדה הנ"ל, מסתכל בו ומביאו אל התכלית, שהוא כלו אחד כנ"ל ואזי יכול לעשות אחד מכל התפילה ואף על פי שעומד בסוף התפילה, עדין הוא עומד ... צופים, זה בחינות הבעל השדה כשעיניו בבחינות שדה צופים כנ"ל אזי יכול לתקן ולהסתכל על אותם שהם סמוכים אל התכלית וכשעומדים בסוף התפילה עדין הם בתחלת התבה כנ"ל ועל אותם שהם רחוקים מהתכלית, והם בחינות סוף תבה כי כשהם בסוף התבה, הם בסוף התבה ממש כנ"ל והצופים מתקנים אותם, ומביאים אותם אל התכלית כנ"ל וזה בחינות 'שכחום וחזרו ויסדום' הינו שמחמת שהם רחוקים מהתכלית שכחו תחלת התבה כי אינם כוללים תפילתם בבחינת אחד כנ"ל וחזרו ויסדום ותקנו אותם, שיהיה כלו אחד כנ"ל וזה ... ולא תעבורי מזה הינו שאפילו כשתלך לתבה אחרת אל תעבר מתבה ראשונה כנ"ל וזה נעשה, על ידי שזוכה אל התכלית כנ"ל עיניך בשדה אשר יקצרון הינו בחינת ההסתכלות על התכלית כי הקצירה היא תכלית החרישה והזריעה הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך זה בחינת סתימת העינים, שצריך לסוגרם ולחבר הראות, לכונו אל התכלית כנ"ל כי בלא זה אי אפשר להסתכל על התכלית כנ"ל וזה "הלוא צויתי את הנערים", לשון צותא והתחברות שצריך לצות ולחבר הראות כנ"ל והעינים נקראים נערים, כי הם ... הנערים, דהינו הראות לבלי להסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה לבלתי לנגע את הנפש ואז יוכל להסתכל על התכלית כנ"ל ואזי על ידי ההסתכלות על התכלית, נתבטלין כל היסורים כנ"ל אך אחר כך כששב מהביטול מתגברין היסורים ביותר כנ"ל שזה בחינת צמאון הנפש כנ"ל וזה, ... צמאונה כנ"ל ושתית מאשר ישאבון הנערים כי הנערים שהם עיני השכל הם שואבין התחדשות התורה מהרשימו שנשאר מההסתכלות על התכלית כנ"ל ועל ידי זה נתבטלין היסורים אחר כך, ומכבין צמאון הנפש כנ"ל וזה בחינת הגן עדן, בחינת משה ואהרון גן, הוא בחינת הנפש, בחינת: "והיתה נפשם כגן רוה" עדן, הוא בחינת התכלית בחינת ביטול כנ"ל וזה בחינת: 'עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחד מראה באצבעו' וכו' ...