ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נד - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים... מאד הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה א. כי צריכין לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, בחינת מיתת הלב ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו, חס ושלום, שאין עולם אלא אחד ... עצמו שלא יפל לבחינת רע עין לבחינת מיתת הלב כי עקר הזכרון תולה בעין, בבחינת: "ולזכרון בין עיניך" כי השכחה בא על ידי רע עין על ידי מיתת הלב, בבחינת "נשכחתי כמת מלב" כי רע עין ומיתת הלב הם ... אחת כי שורינא דעינא בלבא תליא "וימת לבו בקרבו" ומיתת הלב, היא בחינת שברי לוחות "כתבם על לוח לבך" ושכחה היא על ידי שברי לוחות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה 'אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה בעולם' נמצא שעקר השכחה, היא על ידי רע עין, שהוא בחינת מיתת הלב שהיא בחינת שברי לוחות שמשם עקר השכחה כנ"ל. ואבשלום שהיה עינו רעה במלכות אביו על ידי זה נאמר בו מיתת הלב שנאמר: "ויקח שלשה שבטים ויתקעם ... השם יתברך, לאהבות הבהמיות ואז מתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות ועל ידי הכח המדמה, נפגם הזכרון ונופל לשכחה ועתה בוא וראה, מה טוב ומה נעים עתה קשר כל המקרא הזה "נדמו עמי" וכו' הנ"ל נדמו עמי מבלי ... ותשכח ודאי כי על ידי פגם הדעת, שעל ידי זה מתגבר הכח המדמה על ידי זה נפגם הזכרון ובא לשכחה כנ"ל אשכח בניך גם אני כי על ידי שפוגם בזכרון ונופל לשכחה על ידי זה אין לו בן זכר כמו שמובא לעיל לענין אבשלום, שלא זכה לבן זכר מחמת זה שפגם ...