ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נד - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים... לך" דיקא, שמלקט ומצרף הטוב מתוך הרע ועקר התקבצות ובנין הרוח נבואה, הוא על ידי היד כי שם פקדונות הרוחות, כמו שכתוב: "בידך אפקיד רוחי" וכמו שכתוב: "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" "והיה כנגן המנגן ... אסף רוח בחפניו בחפניו ממש, שהם הידים כי שם שרש הרוח כנ"ל שעקר בחינת הרוח הוא בידים ששם פקדונות הרוחות כנ"ל וזה, מי צרר מים בשמלה: "שפכי כמים לבך" הינו שעל ידי זה שמלקט הרוח הוא צורר מים בשמלה ... "ה' אלקי גדלת מאד" וכו' וזה בחינת: "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי" בלילה, שאז הוא פקדונות הרוחות, בחינת: "בידך אפקיד רוחי" הנ"ל אזי הזמן לקבץ הרוח טובה מתוך הרוח רעה הינו שאז עקר הזמן של ההתבודדות ... על ידי נגון ביד, שהוא בחינת שמחה כנ"ל בלילה, כי עקר ברור הרוח טובה הוא בלילה שאז הוא פקדונות הרוחות כנ"ל וזהו: "עם לבבי אשיחה" כי על ידי בחינת נגון ושמחה הנ"ל על ידי זה נשמר הלב מכח המדמה ...