ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... על ידי זה נכנסים המקיפים שלו לפנים והמקיפים שלו הם בחינת אריכות ימים ושנים כי המקיפים שלו הם בחינת עולם הבא, שהוא יום שכלו ארך כי שם הוא למעלה מהזמן כי כל הזמן של כל העולם הזה כלו, מה שהיה ומה שיהיה הוא כלו אין ואפס נגד יום אחד, ואפילו נגד רגע אחת של עולם הבא שהוא יום שכלו ארך ושם אין שום זמן, כי הוא בחינת למעלה מהזמן רק סדר הזמנים שיש שם הם ... "תקופות השנים" ואלו המקיפים שיש שם, הם בחינת סדר הזמנים שם והשגות מקיפים הללו זה עקר התענוג והשעשוע של עולם הבא אשרי מי שזוכה להשיגם וזה בחינת תכלית הידיעה כי תכלית הידיעה אשר לא נדע כי השגות אלו המקיפים, שהם בחינת שעשוע עולם הבא זה בחינת: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" כי הם הם רב טוב הצפון וטמון וסתום מעין כל וזהו: ... וזה: "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם" וכו' שנתים ימים זה בחינת תקופות הימים, תקופות השנים הנ"ל שהם בחינת עולם הבא, שהוא יום שכלו ארך, שהוא למעלה מהזמן ששם סדר הזמנים הוא בחינת מקיפים כנ"ל שהם כל התענוגים והשעשועים של עולם הבא כנ"ל ופרעה זה בחינת יובל, כמובא בזוהר דכל נהורין אתפרעין ואתגלין מנה [והשאר לא באר] וזה בחינת קבורת משה ...