... דם נדה בבחינת: "מדוע אדם ללבושך" וזהו בחינת הכתם והרבב שנמצא על בגדו שעל ידי זה נפרדת בחינת המלכות הנ"ל שהיא שכינת עזו מקדשא בריך הוא ואז: "שאג ישאג על נוהו" על נוה דילה ואז שולטת שפחה בישא שהוא מלכות דסטרא אחרא בבחינת: "שפחה כי תירש גברתה" שהיא אשה רעה שהיא בחינת עת רעה כי יש כ"ח [עשרים ...

... מחכמה. = היינו כי הצדיק האמת מחזיק את עצמו לכלום, כי אין לו שום חיות מלבד מה שהשי"ת מחייה אותו. וכן השכינה אין לה מעצמה כלום, מלבד מה שהקב"ה משפיע בה. ויצר הרע נקרא "מלך זקן וכסיל" בחינת מלכות דסטרא אחרא שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל = היינו שאינו רואה את השכל של השי"ת בכל דבר, היינו שאינו יודע את התורה שמלובשת בכל דבר בעולם, דהיינו אינו יודע את סודות התורה שיש בכל דבר בעולם וכולי. וצריך כל אחד לתן כח לבחינת מלכות דקדשה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע'. = היינו צריך האדם לקשר את הבריאה שהיא המלכות, אל המלך דהיינו הבורא. * אשרי תמימי דרך - ...

... 'ולא ידם' דיקא, הינו פה סח בחינת שרה על כל העולם, בחינת שיר שלעתיד ז. וזה בחינת ציצית, הינו בחינת תכלת, דאכלי כלא ושצי כלא כי על ידי התגלות מלכות דקדשה, יתבטל מלכות דסטרא אחרא אבל ישראל הדבוקים בה, יקבלו חיותם כמו שכתוב בזוהר "ואתם הדבקים בה' אלקיכם" שהוא בחינת תכלת דאכלי כלא ושצי כלא אף ...

... סוף דבר בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה בחינת מחנה דן שהוא מאסף לכל המחנות כי 'דינא דמלכותא דינא' ומלכות דסטרא אחרא, הוא מאסף ממון כי מחמת שהוא ירא שלא יוציאו בלעו מפיו הינו הניצוצות הקדושות שיש אצלו על כן הוא מתגבר ומאסף ממון ... בחינת התורה כי 'אין טוב אלא תורה' "ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנס" 'זה המן' הינו שהמן, שהוא בחינת מלכות דסטרא אחרא כנ"ל הוא מאסף ממון כנ"ל וזה: "לתת לטוב לפני אלהים", בחינת התורה שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדשה מוציא ממנו כל ...

... הלבנה" וכו' וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא "מלך זקן וכסיל" בחינת מלכות דסטרא אחרא שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל וצריך כל אחד לתן כח לבחינת מלכות דקדשה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'לעולם ירגיז ...

...- אות א בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם ורצה לשבר תאוות אכילה אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו' על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמות שהוא כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו ועשה כן ועלה נפיחות בצוארו ואמר שהיה אז רק בן ששה שנים והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה אך הוא זכרונו לברכה נהג כך בהיותו...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש מה שאנו רואים, שכל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש כמו שאנו רואין בחוש שכל מי שהוא עשיר, יש לו שגעון גדול דע, כי הממון עושה אותו משגע כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים כי 'כל הנביאים היו עשירים' והנבואה כשבאה על הנביא, היה כמו משתגע כמו שפרש רש"י: "ויתנבא" 'ואשתטי' . ואצל הנגידים הנ"ל נעשה על ידי הממון שגעון גמור ועל כן הם נעשים משגעים על ידי העשירות שלהם

...אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם על ידי שנתעורר שכל חדש בעבודת ה' מה שלא היה נודע עד עתה על ידי זה "רבים מישני אדמת עפר יקיצו" אך "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם" כי "צדיקים ילכו בם" שעובדין עם זה השכל את השם יתברך "ופושעים יכשלו בם", שאינם עובדין בזה את השם יתברך רק שעל ידי זה הם מבזין ומחרפין את העולם על שהם יודעין מזה השכל החדש, והעולם אינם יודעין מזה וכמו ששמעתי לחרפות ולדראון עולם הינו לחרף ולבזות העולם כי אינם משתמשין...

...בענין התפילה ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד...

...הוא מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר...