ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... דיקא כי הם בחינת מה, בחינת "מה חמית מה פשפשת" בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' וזה בחינת שפע הכתר כי כתר הוא בחינת מקיף, כמו שכתוב: "כתרו את בנימין" וכו'. ז. וזה החכם שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל, בחינת שפע הכתר הוא צריך שיהיה לו בחינת כל, בחינת "כי כל בשמים ובארץ" ותרגומו: 'דאחד בשמיא וארעא' הינו שיהיה אוחז ומקים ... שאין צריך להשיג וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'כשעלה משה למרום, מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו: רבונו של עולם ! מי מעכב על ידך אמר לו: עתיד אחד לעמד ועקיבא בן יוסף ... וזהו: שתק, כך עלה במחשבה [משה היה למעלה מן המחשבה לכך היה יודע את התרוץ כי השיג בחינת סתרי [כתרי] אותיות והדברים סתומים, כי לא באר היטב ענין זה], כנ"ל וזה פרוש: 'הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו ... וחמש וכל אלו הדברים לא באר כלל, כי אלו הדברים נאמרו וכו' התורה הזאת מדברת מכל העשר ספירות. שפע הכתר חכמה ובינה ידים גם יראה גם אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'המונע הלכה מפי תלמיד, כאלו מונע ממנו חסד, ופורק ...