ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנא - עַל יְדֵי מִלְחָמוֹת הַיְנוּ מַחֲלקֶת
דע שעל ידי מלחמות הינו מחלקת על ידי זה נופלים מחשבות של רשעים על אנשים כשרים הינו מחשבות של כפירות, שנופלים עליהם על ידי זה והתקון לזה למסר המלחמה על ה' שה' ילחם המלחמה על ידי זה מבטל מחשבות רשעים הנ"ל אבל דע שעל ידי צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקים אפילו אם ימסר המלחמה לה' כי יש צדקות שרשעים נותנים כי מצינו שאפילו מלכי עכו"ם נותנים צדקה ועושים טובות כמו שכתוב (משלי כ"ח) : "לחונן דלים יקבצנו" (כמו שפרש רש"י עין שם) ודע שאיש אמת, דהינו שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשות המצוה בפני בני אדם שזה בחינת אמת, שהכל אחד אצלו בין כשעושה מצוה לפני ה' ובין כשעושה בפני בני אדם זה האיש האמת, יש לו כח להמשיך לעצמו כל הצדקות כי אלו הצדקות הנ"ל שהם עושין, היא עומדת רחוקה מהם ואינה אצלם כי דרך הצדקה למשך עצמה לאמת ומחמת שהם רחוקים מאמת, הצדקה רחוקה מהם וזה האיש אמת מושך לעצמו כל הצדקות כי הצדקה נמשכת רק אחר האמת וזה בחינת (ישעיה נ"ט) : "וצדקה מרחוק תעמד, כי כשלה ברחוב אמת" הינו שהצדקה עומדת מרחוק זה מחמת, שנכשל ברחוב אמת כי מחמת שאין אמת, על כן הצדקה רחוקה מהם כנ"ל וזה שכתוב (דברים ו) : "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו" הינו כשיהיה לנו בחינות אמת דהינו לשמר לעשות כל המצוות לפני ה' לבדו בכל הדקדוקים, כמו שעושה בפני בני אדם שזה בחינת אמת כנ"ל וזה "כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו" וכו' 'לפני ה' אלקינו' דיקא הינו שנשמר לעשות כל המצוות לפני ה' לבד, בינינו לבין קוננו בכל הדקדוקים והפרטים כאשר צונו הינו בכל הדקדוקים כאשר צונו השם יתברך, הינו בחינת אמת הנ"ל שגם כשעושה המצוה לפני השם יתברך לבד הוא מדקדק בכל הדקדוקים וכו' כנ"ל ואז: "וצדקה תהיה לנו" 'לנו' דיקא הינו שנמשיך לעצמנו כל הצדקות כי דרך הצדקה למשך לאמת כנ"ל נמצא כשזה האיש אמת מושך לעצמו הצדקות אזי אין להם כח הצדקה ואין כח במחשבתם להתקים כנ"ל ומה שצדקה נמשכת לאמת כי צדקה הוא בחינת אמת (עיין זוהר אמור פ"ט) כי אמת הוא אחד כי אחד הוא רק אחד כי לפני אחד מה אתה סופר (ספר יצירה) ואם יש שני וכו' אינו אחד וכן האמת הוא רק אחד כי כשאומרים על איזה דבר האמת אי אפשר לומר כי אם אחד, דהינו האמת כמו שהוא אבל שקר אפשר לומר על דבר אחד דברים רבים (כמבאר במקום אחר לעיל בסימן נ"א, עין שם מה שמבאר שם) כי על כלי כסף אי אפשר לומר האמת כי אם אחד דהינו שהוא כלי כסף לבד אבל אם ירצה לומר שקר, יכול לומר הרבה כי יוכל לומר שהוא כלי זהב או נחשת או שאר שמות וכן בכל הדברים שבעולם, אי אפשר לומר האמת כי אם דבר אחד כמו שהוא אבל השקר הוא הרבה כנ"ל נמצא שאמת הוא אחד (ועין שם עוד דברים נפלאים מענין האמת שהוא אחד עין שם) ועל כן קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד כי השם יתברך אמת ותורתו אמת וישראל אמת וכיון שכלם אמת, הכל אחד כי באמת אין בו שום שנוי כמו שכתוב (מלאכי ג) : אני ה' לא שניתי ואתם בית יעקב לא כליתם כי השם יתברך אמת והוא אחד בלי שנוי, חס ושלום, כנ"ל והשנוי הוא רק אצל המקבלים כי כפי המקבל כן נתהוה אצלו השנוי אבל השם יתברך אין בו שום שנוי, חס ושלום וזה בחינת שמש כי השמש הוא רק כח אחד לבד והשנוי הוא אצל המקבלים כי כמה שנויים נתהוים על ידי השמש כגון להתיך ולהקפות לקרר ולחמם ושאר הכחות (כמבאר במקום אחר) וזה רק מחמת המקבלים כגון כשהשמש באה על שעוה מתכת אותו זה מחמת שהשעוה אינו קשה באמת ועל כן נתהוה אצלה הכח להתיך, וכן בשאר הכחות אבל השמש הוא רק כח אחד לבד וזה בחינת צדקה, שהיא בחינת שמש בחינת אמת כנ"ל (מלאכי ג) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה" וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:) : 'כרום זלת לבני אדם, כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנין לכמה גונין' כי על ידי הצדקה באים כמה שנויים והכל הוא רק מחמת המקבלים אבל הצדקה שהוא בחינת אמת בחינת שמש כנ"ל הוא רק כח אחד לבד, ואין בה שנוי כנ"ל והשנוי הוא רק אצל המקבלים שנשתנין פניהם לכמה גונין ויש שנשתנה פניו מחמת גדלות שיש לו באשר שאינו ראוי לו שיצטרך לבריות ויש מחמת קטנות על שהוא נצטרך לבריות ויש שנשתנה פניו מחמת שמחה, ששמח על שנותנים לו וגם בזה יש שנויים כי יש מי ששמח מאד על שנותנין לו נמצא שהשנויים הוא רק אצל המקבלים כל אחד לפי בחינתו כן נשתנין פניהם כנ"ל אבל הצדקה היא רק כח אחד לבד כי היא בחינת אמת, בחינת שמש ועל כן מושכת עצמה לאמת כנ"ל ויעקב שהוא בחינת אמת כמו שכתוב (מיכה ז) : "תתן אמת ליעקב" נאמר בו (בראשית ל"ב) : "ויזרח לו השמש" הינו בחינת ולנו תהיה צדקה הנ"ל כי שמש היא בחינת צדקה כנ"ל "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה" הינו שיעקב על ידי האמת היה לו כח להמשיך ולהזריח לעצמו כל הצדקות, שהם בחינת שמש וזה "ויזרח לו השמש", לו דיקא, בחינת "ולנו תהיה צדקה" כנ"ל. בגמרא (יבמות צו:) : 'מעשה שנחלקו בבית המדרש עד שנקרע ספר תורה מחמתן ואמר: תמה אני אם לא יהיה בית זה עבודת אלילים' נמצא שעל ידי מחלקת נעשה עבודת אלילים וכפירות וזה שכתוב (תהלים ק"ם) : "אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מלחמות" שעל ידי המלחמות, הינו מחלקת, על ידו חשבו רעות בלב על ידי זה באים מחשבות רעות, הינו כפירות כנ"ל והתקון לזה למסר המלחמה לה' שה' ילחם המלחמה כנ"ל וזה בחינת שתיקה הינו שצריך לשתק להם רק לסמך על ה' שהוא ילחם בשבילנו וזה בחינת (שמות י"ד) : "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" ועל ידי השתיקה זו נתעלה המחשבה כי נתבטלין מחשבות רעות של כפירות כנ"ל וזה בחינת 'שתק, כך עלה במחשבה' (מנחות כט) שעל ידי השתיקה נתעלה המחשבה כנ"ל אך כשגם הם שותקים אזי יכולים, חס ושלום, לקלקל התקון שנעשה על ידי שתיקתו וזה בחינת (תהלים קכ"ט) "על גבי חרשו חורשים" לשון שתיקה בחינת "ואתם תחרישון" הינו ששתיקתם עולה על גבו כנ"ל וזהו 'האריכו למעניתם', זה בחינת הצדקה שלהם, בחינת (בראשית ל) "וענתה בי צדקתי" הינו שעל ידי הצדקה שלהם, הם יכולין, חס ושלום, להתגבר ששתיקתם יעלה, חס ושלום, על שתיקתנו בבחינת "על גבי חרשו חורשים" וכו' ומחמת זה אין מועיל העצה הנ"ל דהינו למסר המלחמה לה' שהוא בחינת "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" כנ"ל אך האיש האמת מושך לעצמו כל הצדקות ונתבטל כח הצדקה שלהם ואזי ממילא נתבטל מחשבתם הרעה ונתבטלין כל הכפירות כנ"ל
דַּע שֶׁעַל יְדֵי מִלְחָמוֹת הַיְנוּ מַחֲלקֶת

עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים עַל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים

הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוּת, שֶׁנּוֹפְלִים עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי זֶה

וְהַתִּקּוּן לָזֶה לִמְסֹר הַמִּלְחָמָה עַל ה'

שֶׁה' יִלָּחֵם הַמִּלְחָמָה

עַל יְדֵי זֶה מְבַטֵּל מַחְשְׁבוֹת רְשָׁעִים הַנַּ"ל

אֲבָל דַּע שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁלָּהֶם

יֵשׁ כּחַ בְּמַחֲשַׁבְתָּם לְהִתְקַיֵּם אֲפִילּוּ אִם יִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה'

כִּי יֵשׁ צְדָקוֹת שֶׁרְשָׁעִים נוֹתְנִים

כִּי מָצִינוּ שֶׁאֲפִילּוּ מַלְכֵי עַכּוּ"ם נוֹתְנִים צְדָקָה וְעוֹשִׂים טוֹבוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְחוֹנֵן דַּלִּים יְקַבְּצֶנּוּ"

וְדַע שֶׁאִישׁ אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה מִצְווֹת בִּשְׁלֵמוּת וּבְכָל הַדִּקְדּוּקִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ

כְּמוֹ שֶׁמְּדַקְדֵּק לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם

שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁהַכּל אֶחָד אֶצְלוֹ

בֵּין כְּשֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה לִפְנֵי ה' וּבֵין כְּשֶׁעוֹשֶׂה בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם

זֶה הָאִישׁ הָאֱמֶת, יֵשׁ לוֹ כּחַ לְהַמְשִׁיך לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת

כִּי אֵלּוּ הַצְּדָקוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם עוֹשִׂין, הִיא עוֹמֶדֶת רְחוֹקָה מֵהֶם וְאֵינָהּ אֶצְלָם

כִּי דֶּרֶך הַצְּדָקָה לִמְשׁך עַצְמָהּ לָאֱמֶת

וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵאֱמֶת, הַצְּדָקָה רְחוֹקָה מֵהֶם

וְזֶה הָאִישׁ אֱמֶת מוֹשֵׁך לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת

כִּי הַצְּדָקָה נִמְשֶׁכֶת רַק אַחַר הָאֱמֶת

וְזֶה בְּחִינַת: "וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמד, כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת"

הַיְנוּ שֶׁהַצְּדָקָה עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק

זֶה מֵחֲמַת, שֶׁנִּכְשַׁל בָּרְחוֹב אֱמֶת

כִּי מֵחֲמַת שֶׁאֵין אֱמֶת, עַל כֵּן הַצְּדָקָה רְחוֹקָה מֵהֶם כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ כִּי נִשְׁמר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזּאת לִפְנֵי ה' אֱלקֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ"

הַיְנוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה לָנוּ בְּחִינוֹת אֱמֶת

דְּהַיְנוּ לִשְׁמר לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת לִפְנֵי ה' לְבַדּוֹ

בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם

שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְזֶה "כִּי נִשְׁמר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזּאת לִפְנֵי ה' אֱלקֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ" וְכוּ'

'לִפְנֵי ה' אֱלקֵינוּ' דַּיְקָא

הַיְנוּ שֶׁנִּשְׁמר לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת לִפְנֵי ה' לְבַד, בֵּינֵינוּ לְבֵין קוֹנֵנוּ

בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים וְהַפְּרָטִים כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ

הַיְנוּ בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמֶת הַנַּ"ל

שֶׁגַּם כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַד

הוּא מְדַקְדֵּק בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאָז: "וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ"

'לָנוּ' דַּיְקָא הַיְנוּ שֶׁנַּמְשִׁיך לְעַצְמֵנוּ כָּל הַצְּדָקוֹת

כִּי דֶּרֶך הַצְּדָקָה לִמְשׁך לָאֱמֶת כַּנַּ"ל

נִמְצָא כְּשֶׁזֶּה הָאִישׁ אֱמֶת מוֹשֵׁך לְעַצְמוֹ הַצְּדָקוֹת

אֲזַי אֵין לָהֶם כּחַ הַצְּדָקָה וְאֵין כּחַ בְּמַחֲשַׁבְתָּם לְהִתְקַיֵּם כַּנַּ"ל

וּמַה שֶּׁצְּדָקָה נִמְשֶׁכֶת לָאֱמֶת

כִּי צְדָקָה הוּא בְּחִינַת אֱמֶת

כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד

כִּי אֶחָד הוּא רַק אֶחָד

כִּי לִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר

וְאִם יֵשׁ שֵׁנִי וְכוּ' אֵינוֹ אֶחָד

וְכֵן הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד

כִּי כְּשֶׁאוֹמְרִים עַל אֵיזֶה דָּבָר הָאֱמֶת

אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי אִם אֶחָד, דְּהַיְנוּ הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהוּא

אֲבָל שֶׁקֶר אֶפְשָׁר לוֹמַר עַל דָּבָר אֶחָד דְּבָרִים רַבִּים

כִּי עַל כְּלִי כֶּסֶף אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר הָאֱמֶת כִּי אִם אֶחָד

דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא כְּלִי כֶּסֶף לְבַד

אֲבָל אִם יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁקֶר, יָכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה

כִּי יוּכַל לוֹמַר שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב אוֹ נְחֹשֶׁת אוֹ שְׁאָר שֵׁמוֹת

וְכֵן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר הָאֱמֶת

כִּי אִם דָּבָר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהוּא

אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁאֱמֶת הוּא אֶחָד

וְעַל כֵּן קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כּלָּא חָד

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְיִשְׂרָאֵל אֱמֶת

וְכֵיוָן שֶׁכֻּלָּם אֱמֶת, הַכּל אֶחָד

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אֲנִי ה' לא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בֵּית יַעֲקב לא כְלִיתֶם

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֱמֶת וְהוּא אֶחָד בְּלִי שִׁנּוּי, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל

וְהַשִּׁנּוּי הוּא רַק אֵצֶל הַמְקַבְּלִים

כִּי כְּפִי הַמְקַבֵּל כֵּן נִתְהַוֶּה אֶצְלוֹ הַשִּׁנּוּי

אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, חַס וְשָׁלוֹם

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ

כִּי הַשֶּׁמֶשׁ הוּא רַק כּחַ אֶחָד לְבַד

וְהַשִּׁנּוּי הוּא אֵצֶל הַמְקַבְּלִים

כִּי כַּמָּה שִׁנּוּיִים נִתְהַוִּים עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ

כְּגוֹן לְהַתִּיך וּלְהַקְפּוֹת לְקָרֵר וּלְחַמֵּם וּשְׁאָר הַכּחוֹת

וְזֶה רַק מֵחֲמַת הַמְקַבְּלִים

כְּגוֹן כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה עַל שַׁעֲוָה

מַתֶּכֶת אוֹתוֹ זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַשַּׁעֲוָה אֵינוֹ קָשֶׁה בֶּאֱמֶת

וְעַל כֵּן נִתְהַוֶּה אֶצְלָהּ הַכּחַ לְהַתִּיך, וְכֵן בִּשְׁאָר הַכּחוֹת

אֲבָל הַשֶּׁמֶשׁ הוּא רַק כּחַ אֶחָד לְבַד

וְזֶה בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל

"וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה"

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חַכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כְּרוּם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם, כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך אָדָם לַבְּרִיּוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנִּין לְכַמָּה גְּוָנִין'

כִּי עַל יְדֵי הַצְּדָקָה בָּאִים כַּמָּה שִׁנּוּיִים

וְהַכּל הוּא רַק מֵחֲמַת הַמְקַבְּלִים

אֲבָל הַצְּדָקָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ כַּנַּ"ל

הוּא רַק כּחַ אֶחָד לְבַד, וְאֵין בָּהּ שִׁנּוּי כַּנַּ"ל

וְהַשִּׁנּוּי הוּא רַק אֵצֶל הַמְקַבְּלִים שֶׁנִּשְׁתַּנִּין פְּנֵיהֶם לְכַמָּה גְּוָנִין

וְיֵשׁ שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו מֵחֲמַת גַּדְלוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ

בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁיִּצְטָרֵך לַבְּרִיּוֹת

וְיֵשׁ מֵחֲמַת קַטְנוּת עַל שֶׁהוּא נִצְטָרֵך לַבְּרִיּוֹת

וְיֵשׁ שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו מֵחֲמַת שִׂמְחָה, שֶׁשָּׂמֵחַ עַל שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ

וְגַם בָּזֶה יֵשׁ שִׁנּוּיִים

כִּי יֵשׁ מִי שֶׁשָּׂמֵחַ מְאד עַל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ

נִמְצָא שֶׁהַשִּׁנּוּיִים הוּא רַק אֵצֶל הַמְקַבְּלִים

כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ כֵּן נִשְׁתַּנִּין פְּנֵיהֶם כַּנַּ"ל

אֲבָל הַצְּדָקָה הִיא רַק כּחַ אֶחָד לְבַד

כִּי הִיא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ

וְעַל כֵּן מוֹשֶׁכֶת עַצְמָהּ לָאֱמֶת כַּנַּ"ל

וְיַעֲקב שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"

נֶאֱמַר בּוֹ: "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ"

הַיְנוּ בְּחִינַת וְלָנוּ תִּהְיֶה צְדָקָה הַנַּ"ל

כִּי שֶׁמֶשׁ הִיא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל

"וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה"

הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקב עַל יְדֵי הָאֱמֶת

הָיָה לוֹ כּחַ לְהַמְשִׁיך וּלְהַזְרִיחַ לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ

וְזֶה "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ", לוֹ דַּיְקָא, בְּחִינַת "וְלָנוּ תִּהְיֶה צְדָקָה" כַּנַּ"ל.

בַּגְּמָרָא: 'מַעֲשֶׂה שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ עַד שֶׁנִּקְרַע סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲמָתָן

וְאָמַר: תָּמֵהַּ אֲנִי אִם לא יִהְיֶה בַּיִת זֶה עֲבוֹדַת אֱלִילִים'

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי מַחֲלקֶת נַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת אֱלִילִים וּכְפִירוּת

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת"

שֶׁעַל יְדֵי הַמִּלְחָמוֹת, הַיְנוּ מַחֲלקֶת, עַל יָדוֹ חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב

עַל יְדֵי זֶה בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הַיְנוּ כְּפִירוּת כַּנַּ"ל

וְהַתִּקּוּן לָזֶה לִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה' שֶׁה' יִלָּחֵם הַמִּלְחָמָה כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת שְׁתִיקָה

הַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לִשְׁתּק לָהֶם רַק לִסְמך עַל ה' שֶׁהוּא יִלָּחֵם בִּשְׁבִילֵנוּ

וְזֶה בְּחִינַת: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן"

וְעַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה זוֹ נִתְעַלֶּה הַמַּחֲשָׁבָה

כִּי נִתְבַּטְּלִין מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁל כְּפִירוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת 'שְׁתֹק, כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה'

שֶׁעַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה נִתְעַלֶּה הַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל

אַך כְּשֶׁגַּם הֵם שׁוֹתְקִים

אֲזַי יְכוֹלִים, חַס וְשָׁלוֹם, לְקַלְקֵל הַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי שְׁתִיקָתוֹ

וְזֶה בְּחִינַת "עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים" לְשׁוֹן שְׁתִיקָה בְּחִינַת "וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן"

הַיְנוּ שֶׁשְּׁתִיקָתָם עוֹלָה עַל גַּבּוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם', זֶה בְּחִינַת הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם, בְּחִינַת "וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי"

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם, הֵם יְכוֹלִין, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִתְגַּבֵּר

שֶׁשְּׁתִיקָתָם יַעֲלֶה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל שְׁתִיקָתֵנוּ בִּבְחִינַת "עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים" וְכוּ'

וּמֵחֲמַת זֶה אֵין מוֹעִיל הָעֵצָה הַנַּ"ל

דְּהַיְנוּ לִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה' שֶׁהוּא בְּחִינַת "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" כַּנַּ"ל

אַך הָאִישׁ הָאֱמֶת מוֹשֵׁך לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת

וְנִתְבַּטֵּל כּחַ הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם

וַאֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטֵּל מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה

וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַכְּפִירוֹת כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רה - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...- תורה רה - תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה כי תהלים בגימטריא לילי"ת, עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה על זה כידוע וצריך לכון בשעת אמירת תהלים שתהלים בגימטריא תפ"ה שהוא מכון כמספר השני שמות אל אלהים במלואו כזה: אלף למד אלף למד הי יוד מם שעל ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע כי יש בה כח אש ומים חמימות ולחות שהם בחינת חסד וגבורה ועל ידי השני שמות...
ספר המידות - חנפה
ספר המידות - חנפה חלק א' א. על ידי החנפה בא לידי נבול פה, והוא הדין להפך. ב. על ידי חנפה נעשית אשתו אלמנה ובניו יתומים ואין מרחם עליהם. ג. על ידי חנפה בא פחד. ד. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שיש בו חנפה. ה. על ידי חנפה בא כאב לב. ו. מי שבטחונו על אחרים, בא לידי חנפה. ז. מי ששומר את עצמו מחנפה, על ידי זה בא לו ישועה. ח. מתר להחניף לרשעים בעולם הזה. ט. על ידי חנפה נתעורר הדין. י. גם תפילתו אינו נשמעת ומאוס בעיני כל. חלק שני א. על ידי חנפה בא לידי כפירה.
רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
...נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" בחינת: "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי בטן שרוצה למלאות בטנו ותאוותו עם...
שיחות הר"ן - אות קג
שיחות הר"ן - אות קג טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר דהינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת מלהיות חכם ולכפר בכל חס ושלום דהינו לכפר בשטותים ושקרים ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי
...ה' הוא שמי אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים א. כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה הינו: שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכל אחד מישראל צריך שיהיה נעשה זאת על ידו על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כי מי שהוא במדרגה פחותה הוא עדין רחוק מתבונות התורה רק על ידי אמצעות הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה הינו על ידי שהוא מדבר בהתורה בדבורים כמו שכתוב: "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה' מאיר לו הדבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'פתח פיך ויאירו...
חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות
...- א - שיחות השיכים להתורות אות א התורה בחצוצרות [סימן ה] אמר בראש השנה פה ברסלב שנת תקס"ג. וראש השנה חל אז ביום שני ושלישי. והוא היה ראש השנה הראשון לישיבתו פה ולהתקרבותי אליו. ואז נשמע בעולם הגזרות שרצו לגזר בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים הינו לקח את בני ישראל לחיל רחמנא לצלן מעתה כי אלו הגזרות התחילו לצמח בימי מלכות פולין קדם שכבש הקיר"ה [הקיסר ירום הודו] מרוסיא את מדינתנו, ואחר כך בתחלת כבישתו את מדינתנו נשקט הדבר קצת, ואחר כך חזר ונתעורר שנשמע בעולם שרוצין לגזר כמה גזרות שקורין פונקטין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
...ס - דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול האדרא רבא קדישא פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות...
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו ואיני זוכר לבארם היטב
שיחות הר"ן - אות עא
...הר"ן - אות עא בענין מה שכתוב בזוהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא, חס ושלום וכו' אין מועיל תשובה אמר רבנו, זכרונו לברכה שאין הדבר כן רק על הכל מועיל תשובה ואמר שבזה המאמר זוהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד והכלל שבאמת מועיל תשובה בודאי על חטא זה אפילו אם הרבה לפשע, חס ושלום בזה וכבר מבאר בספרים הנדפסים כבר שעקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא והוא מכרח לעבר באלו המקומות והענינים שהיה בתחלה ולהתנסות שם וכשמרחם על עצמו עכשו ואינו עושה עוד מה שעשה מקדם ומשבר תאוותו זהו עקר ה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 6.2188 שניות - עכשיו 15_10_2026 השעה 19:21:50 - wesi2