ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ... הם התגלות מלכותו יתברך שמו וכל אלו הרצונות, הינו התמונות נמשכין מרצון אין סוף, שאין בו תמונה וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות כי ישות הוא מחמת המלכות שרצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו בעולם ועל ידי זה ברא את העולם מאין ליש וכל הרצונות, הינו התמונות, וכל הישות, הינו בחינת מלכות מקבלים חיותם מרצון אין סוף כמו שכתוב 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא' ... מוצא ענותנותו', הינו רצון אין סוף וזה בחינת התפשטות הגשמיות. כי כשרוצה להכלל ברצון אין סוף צריך לבטל את הישות שלו וזהו שכתוב בזוהר שהסתלקות משה בשבת בשעתא דמנחה שאז התגלות רעוא דרעוין שהוא בחינת רצון אין סוף שכל הרצונות מקבלין חיותם ממנו וזה מחמת שבטל משה כל ישותו כמו שכתוב: "ונחנו מה" וזה פרוש: "ויקבר אותו בגיא" זה בחינת אין כמו שכתוב: "כל גיא ינשא" "בארץ מואב" ... בבחינת: "ולא ידע איש" שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב כדי שיתקים ישותו נמצא כשהוא בבחינת ושוב אזי צריך להראות גם לדעתו כי מתחלה, בשעת דבקות היה נתבטל הדעת כמו שכתוב: "ולא ידע איש" וכשהוא בבחינת ושוב, ששב לישותו אז שב לדעתו וכששב לדעתו, אז הוא יודע אחדות האין סוף וטובו ואזי אין חלוק בין ה' לאלוהים בין ...