breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים
וַיְהִי הַיּוֹם וְהָיָה בְּרִיחָה בְּאֵיזֶה מְדִינָה
וּבָרְחוּ כֻּלָּם
וּבְדֶרֶךְ בְּרִיחָתָם עָבְרוּ דֶּרֶךְ אֵיזֶה יַעַר
וְאָבְדוּ שָׁם זָכָר וּנְקֵבָה.
אֶחָד אִיבֵּד זָכָר וְאֶחָד אִיבֵּד נְקֵבָה
וַעֲדַיִן הָיוּ בָּנִים קְטַנִּים
בְּנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים
וְלא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל
וְצָעֲקוּ וּבָכוּ, כִּי לא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל
מדוע ילד וילדה? מדוע לא 2 ילדים או שתי ילדות?
רמז: מה רבי נחמן מברסלב מסביר על ההבדל שבין בנים לבנות?
ומה רבי נחמן מברסלב מסביר על ילדים בכלל?
מהו הנמשל של הילד ושל הילדה שהלכו לאיבוד ביער? ואיך זה קשור לבן המלך שירד מהמלוכה בהתחלת הסיפור?
*
תשובה:
רבי נחמן מברסלב מבאר כי: בנות = שכל קטן. בנים = שכל גדול ביחס לבנות.
כמו כן רבי נחמן מברסלב מבאר עוד, כי בן = שכל קטן, בייחס ל "אב" שהוא שכל גדול.
הילד והילדה שהלכו לאיבוד ביער, הם המוחין והשכל של הבן מלך (ולכן זה המשך של סיפור הבן מלך).
שהמוחין שלו הלכו לאיבוד בבחינת יער, ששם יש חיות טורפות וכולי.
ומדוע דווקא ילד וילדה מדוע לא 2 ילדים או 2 ילדות? ומדוע לא ילד 1 או ילדה אחת?
תשובה:
העניין הוא כי לכל אדם יש בתוכו 2 דעות שמנוגדות זו לזו.
והאדם בוחר את הבחירות שלו, לפי השכל שחזק יותר ושמתגבר אצלו באותו הרגע.
לדוגמא:
האדם מסתפק האם לעשות X או לא. לאחר מכן האדם בוחר לעשות X.
נגדיר: השכל של האדם שהיה בעד לעשות X הוא הילד. והשכל שהיה נגד לעשות X הוא הילדה.
האדם תמיד שומע לשכל של הילד, דהיינו לשכל החזק יותר.
מה שאומר שלפעמים השכל החלש מתגבר על השכל החזק, ואז הבחינה של הילד ושל הילדה מתחלפים...
במאמר מוסגר: הילד והילדה האלו, הם גם הציפורים שצועקות בגלל שהם נפרדו זו מזו (יתבאר במקום אחר).
ונחדד:
כי מי שיש לו שכל שלם, אצלו יש את הבחינה של החתונה של הילד ושל הילדה האלו, היינו ש2 הצדדים שמנוגדים באדם, עושים שלום זה עם זה, שזו בחינת החתונה של הילדים האלו. ואצל אדם כזה אין מחלוקת בין הילד לבין הילדה, כי הם כישות אחת.
אך אצל בן המלך שהלך לאיבוד ביער, אצלו העניין היה שהילד והילדה האלו נפרדו זה מזה, והפכו לשתי ישויות שונות, שזה שורש הצרות של האדם, שכוח אחד מושך אותו לצד אחד והשני לצד שני וכולי.
והתיקון הוא החתונה שלהם, שבו ההפכים מתאחדים, שזו שלמות הדעת וכולי.
*
הילד והילדה - הם הראש והלב?
*
גם. ז"א נכון הוא הדבר שהראש והלב גם ביניהם יש כל הזמן קונפליקטים שונים וכל הזמן כוח אחד מתגבר על חברו.
אך בפנימיות העניין מדובר על משהו אחר.
משום שבאמת השכל והרגש (הראש והלב), לא באמת רבים ביניהם. מצד האמת שניהם רוצים את אותו הדבר בדיוק ממש.
וכל מה שנדמה לאדם שיש אצלו מחלוקות בין השכל לבין הרגש, מדובר על מחלוקות בתוך השכל עצמו, שאינו יודע כיצד לנהוג.
פירוש:
כאשר ברור לאדם משהו בוודאות של 100% בצורה מושלמת, הרי שבמצב כזה הלב והרגש מסכימים ואין ביניהם שום קונפליקט משום סוג שהוא.
אך מאחר שיש בתוך השכל של האדם ריבוי דעות, דהיינו את הדעה החלשה יותר שהיא הילדה ואת הדעה החזקה יותר שהיא הילד, על ידי זה נעשית המריבה בין הלב לבין הרגש.
כי האדם הולך כמובן אחרי הילד, כי באמת הגיוני ללכת אחרי השכל החזק יותר.
אך מצד האמת, גם הילדה צודקת, כי גם בדבריה יש אמת כלשהי, אחרת היא לא הייתה קיימת כלל. ולכן ורק בגלל זה הרגש מציק לאדם, כדי שלא יתעלם מהכוח של הילדה שיש בו.
כי האדם תמיד הולך אחרי הצד השכלי שנראה לו הגיוני יותר, ונוטש את הצד שנראה לו לא הגיוני. וזו אינה השלמות!
כי מי שזוכה לשלמות הדעת, אצלו כל הכוחות הם שווים ואין בתוכו שום מאבק בין שום כוח לשום כוח. וזו ורק זו השלמות.
וכל זמן שאדם צריך לוותר על X בשביל Y. וכל זמן שאדם חושב שרק X נכון ו Y לא נכון, הרי שהוא לא נמצא בשלמות הטובה, שהיא החיבור של ההפכים שבתוך האדם.
וכל זמן שהאדם לא נמצא בשלמות הזאת, לעולם הרגש יציק לאדם ולא משנה מה האדם יעשה, הרגש ימשיך להציק לו, גם אם הוא ישב בגן עדן וילמד תורה עם מלאכי השרת. זה בכלל לא משנה מה הוא יעשה ואיפה הוא יהיה. כל זמן שהאדם לא מגיע לשלמות הדעת, שבה הוא רואה את כל ההפכים כדבר אחד, ועולה אל מחוץ לבחינת המקום והזמן, תמיד הרגש ימשיך להציק לו ולהזכיר לו שהשלמות האמיתית חסרה לו וכולי.
*
תוספת: ועניין הזה של הילד והילדה, הוא הביאור בכל המקומות בסיפורי מעשיות של ילדה וילדה, כגון במלך וקיסר או בבן מלך שהיה עשוי מאבנים טובות וכיו"ב.
הילדה הוא תמיד השכל הקטן, והילד הוא השכל הגדול. ושניהם הם לא השלמות. ז"א גם הילד הוא לא השלמות...
ורק החיבור והחתונה שלהם, או לחלופין התגברות של אחד מהם (כמו לדוגמא בבן מלך שהיא עשוי מאבנים טובות) בשלמות, רק זו השלמות...
וַיְהִי הַיּוֹם וְהָיָה בְּרִיחָה בְּאֵיזֶה מְדִינָה
וּבָרְחוּ כֻּלָּם
וּבְדֶרֶךְ בְּרִיחָתָם עָבְרוּ דֶּרֶךְ אֵיזֶה יַעַר
וְאָבְדוּ שָׁם זָכָר וּנְקֵבָה.
אֶחָד אִיבֵּד זָכָר וְאֶחָד אִיבֵּד נְקֵבָה
וַעֲדַיִן הָיוּ בָּנִים קְטַנִּים
בְּנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים
וְלא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל
וְצָעֲקוּ וּבָכוּ, כִּי לא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכל
מדוע ילד וילדה? מדוע לא 2 ילדים או שתי ילדות?
רמז: מה רבי נחמן מברסלב מסביר על ההבדל שבין בנים לבנות?
ומה רבי נחמן מברסלב מסביר על ילדים בכלל?
מהו הנמשל של הילד ושל הילדה שהלכו לאיבוד ביער? ואיך זה קשור לבן המלך שירד מהמלוכה בהתחלת הסיפור?
*
תשובה:
רבי נחמן מברסלב מבאר כי: בנות = שכל קטן. בנים = שכל גדול ביחס לבנות.
כמו כן רבי נחמן מברסלב מבאר עוד, כי בן = שכל קטן, בייחס ל "אב" שהוא שכל גדול.
הילד והילדה שהלכו לאיבוד ביער, הם המוחין והשכל של הבן מלך (ולכן זה המשך של סיפור הבן מלך).
שהמוחין שלו הלכו לאיבוד בבחינת יער, ששם יש חיות טורפות וכולי.
ומדוע דווקא ילד וילדה מדוע לא 2 ילדים או 2 ילדות? ומדוע לא ילד 1 או ילדה אחת?
תשובה:
העניין הוא כי לכל אדם יש בתוכו 2 דעות שמנוגדות זו לזו.
והאדם בוחר את הבחירות שלו, לפי השכל שחזק יותר ושמתגבר אצלו באותו הרגע.
לדוגמא:
האדם מסתפק האם לעשות X או לא. לאחר מכן האדם בוחר לעשות X.
נגדיר: השכל של האדם שהיה בעד לעשות X הוא הילד. והשכל שהיה נגד לעשות X הוא הילדה.
האדם תמיד שומע לשכל של הילד, דהיינו לשכל החזק יותר.
מה שאומר שלפעמים השכל החלש מתגבר על השכל החזק, ואז הבחינה של הילד ושל הילדה מתחלפים...
במאמר מוסגר: הילד והילדה האלו, הם גם הציפורים שצועקות בגלל שהם נפרדו זו מזו (יתבאר במקום אחר).
ונחדד:
כי מי שיש לו שכל שלם, אצלו יש את הבחינה של החתונה של הילד ושל הילדה האלו, היינו ש2 הצדדים שמנוגדים באדם, עושים שלום זה עם זה, שזו בחינת החתונה של הילדים האלו. ואצל אדם כזה אין מחלוקת בין הילד לבין הילדה, כי הם כישות אחת.
אך אצל בן המלך שהלך לאיבוד ביער, אצלו העניין היה שהילד והילדה האלו נפרדו זה מזה, והפכו לשתי ישויות שונות, שזה שורש הצרות של האדם, שכוח אחד מושך אותו לצד אחד והשני לצד שני וכולי.
והתיקון הוא החתונה שלהם, שבו ההפכים מתאחדים, שזו שלמות הדעת וכולי.
*
הילד והילדה - הם הראש והלב?
*
גם. ז"א נכון הוא הדבר שהראש והלב גם ביניהם יש כל הזמן קונפליקטים שונים וכל הזמן כוח אחד מתגבר על חברו.
אך בפנימיות העניין מדובר על משהו אחר.
משום שבאמת השכל והרגש (הראש והלב), לא באמת רבים ביניהם. מצד האמת שניהם רוצים את אותו הדבר בדיוק ממש.
וכל מה שנדמה לאדם שיש אצלו מחלוקות בין השכל לבין הרגש, מדובר על מחלוקות בתוך השכל עצמו, שאינו יודע כיצד לנהוג.
פירוש:
כאשר ברור לאדם משהו בוודאות של 100% בצורה מושלמת, הרי שבמצב כזה הלב והרגש מסכימים ואין ביניהם שום קונפליקט משום סוג שהוא.
אך מאחר שיש בתוך השכל של האדם ריבוי דעות, דהיינו את הדעה החלשה יותר שהיא הילדה ואת הדעה החזקה יותר שהיא הילד, על ידי זה נעשית המריבה בין הלב לבין הרגש.
כי האדם הולך כמובן אחרי הילד, כי באמת הגיוני ללכת אחרי השכל החזק יותר.
אך מצד האמת, גם הילדה צודקת, כי גם בדבריה יש אמת כלשהי, אחרת היא לא הייתה קיימת כלל. ולכן ורק בגלל זה הרגש מציק לאדם, כדי שלא יתעלם מהכוח של הילדה שיש בו.
כי האדם תמיד הולך אחרי הצד השכלי שנראה לו הגיוני יותר, ונוטש את הצד שנראה לו לא הגיוני. וזו אינה השלמות!
כי מי שזוכה לשלמות הדעת, אצלו כל הכוחות הם שווים ואין בתוכו שום מאבק בין שום כוח לשום כוח. וזו ורק זו השלמות.
וכל זמן שאדם צריך לוותר על X בשביל Y. וכל זמן שאדם חושב שרק X נכון ו Y לא נכון, הרי שהוא לא נמצא בשלמות הטובה, שהיא החיבור של ההפכים שבתוך האדם.
וכל זמן שהאדם לא נמצא בשלמות הזאת, לעולם הרגש יציק לאדם ולא משנה מה האדם יעשה, הרגש ימשיך להציק לו, גם אם הוא ישב בגן עדן וילמד תורה עם מלאכי השרת. זה בכלל לא משנה מה הוא יעשה ואיפה הוא יהיה. כל זמן שהאדם לא מגיע לשלמות הדעת, שבה הוא רואה את כל ההפכים כדבר אחד, ועולה אל מחוץ לבחינת המקום והזמן, תמיד הרגש ימשיך להציק לו ולהזכיר לו שהשלמות האמיתית חסרה לו וכולי.
*
תוספת: ועניין הזה של הילד והילדה, הוא הביאור בכל המקומות בסיפורי מעשיות של ילדה וילדה, כגון במלך וקיסר או בבן מלך שהיה עשוי מאבנים טובות וכיו"ב.
הילדה הוא תמיד השכל הקטן, והילד הוא השכל הגדול. ושניהם הם לא השלמות. ז"א גם הילד הוא לא השלמות...
ורק החיבור והחתונה שלהם, או לחלופין התגברות של אחד מהם (כמו לדוגמא בבן מלך שהיא עשוי מאבנים טובות) בשלמות, רק זו השלמות...