ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר... כנ"ל ועל כן לעתיד לבוא יתבטל הטומאה כמו שכתוב: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" וזהו: "מי יתן טהור מטמא לא אחד" [פרוש שעקר אחיזת הטהרה והטומאה, הוא מבחינת התרחקות מאחד] כי קדם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח, כביכול, קדם ... וכלו אמת, וכלו טוב, וכלו קדש אפילו שם טהור לא היה שיך לומר כי טהור אין שיך אלא כשיש טמאה, כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם" אבל כשכלו אחד, אין שם בחינת חשבנות רבים, שהוא עקר הרע והטומאה כנ"ל כי הטהרה הוא בחינת הממצע בין הקדש והטומאה שעל ידו נתתקן הטומאה כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם" והוא בחינת הבחירה שהוא ממצע בין שני דברים וזה אין שיך קדם הבריאה, שאז היה כלו אחד כי באחד ... לא הגיע לחשבנות רבים, שהיא הרע והטומאה אך הוא רשם וסימן על ההשתלשלות שיוכל להשתלשל ויגיע עד שיהיה רע וטמאה ועל כן כתוב בזוהר שעקר אחיזת הטומאה, מסטרא דשמאלא כי הטהרה מרמזת שיש טמאה והוא סימן שישתלשל עד שיהיה טמאה ועל כן אפשר לזכך ולהעלות הטומאה לטהרה כי היא בעצמה נשתלשלה מטהרה כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם" נמצא שעקר אחיזת הטומאה, מבחינת הטהרה, שהוא בחינת הבחירה כנ"ל והטהרה הוא בחינת שמאל, בחינת לוי בחינת: "וטהרת את ...