ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי... וזה נעשה על ידי כונת הלב שבתפילה מתקן את לבם. ולהפך כל הבזיונות והחרפות, להפך לכבוד כי כשאדם עומד בהיכל המלך ומבטל את עצמו מכל וכל ואין רואה שום דבר, אלא את המלך רואה בודאי כששומע איזהו חרפה ובזוי הוא מפרש את החרפה והבזוי לפרוש של כבוד להמלך כי איך אפשר שיבוא אחד לתוך היכל המלך, ויבזה את המלך אלא בודאי אלו דברים הם דבורי כבוד ומתבונן בהדבורים איך לפרש ולצרף אותם, שיתהוו מהם ... שמא אלו החרפות עליו נאמרים זה אינו, כי מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו וזהו: "ובהיכלו כלו אומר כבוד" כל האמירות, צריך לצרפם להתהוות מהם כבוד ובשעת התפילה האדם עומד בהיכל המלך "אדני שפתי תפתח", אדני זהו היכל בכן צריך לעשות מכל הבזיונות, צרופי כבוד להמלך ח. ועל ידי תפילה כתקונו, מתנוצץ אור זכות אבות בבחינת 'חלה ...