ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ... אין סוף והאיר לו וכשרואה אדם התנוצצות הזאת אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול לדבק את עצמו באור אין סוף וכשעור התגלות אין סוף לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו כל אלו התבות אומר בדבקות גדול ובמסירת נפשו ובביטול כחותיו ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף אזי הוא בבחינת: "ולא ידע איש" שאפילו הוא בעצמו ... צריך להיות רצוא ושוב כדי שיתקים ישותו נמצא כשהוא בבחינת ושוב אזי צריך להראות גם לדעתו כי מתחלה, בשעת דבקות היה נתבטל הדעת כמו שכתוב: "ולא ידע איש" וכשהוא בבחינת ושוב, ששב לישותו אז שב לדעתו וכששב לדעתו, אז ... הרחמים כי באין סוף אין שיך, חס ושלום, שנוי רצון כי השנויים אינו אלא בשנוי התמונות אבל על ידי הדבקות של אדם באין סוף ששם אין שנוי רצון, כי שם רצון פשוט ואחר כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת ...