ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נח - בְּאֵר וְעָנָן וּמָן, כֻּלָּם חָזְרוּ בִּזְכוּת משֶׁה... והגדלה הבאה לכשרי הדור ונתגאים "חטאת פימו דבר שפתימו וילכדו בגאונם" על ידי חטא הדבור, נלכדים בעון גאוה וזהו גלות השכינה הינו הגדלה, שהוא בחינת מלכות, בחינת שכינה נפגם ונעשה גאוה וזהו פרוש: 'מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות מפני שאין להם חיות פקחות' 'בבליים', הינו הדור הפוגמים בהדבור בחינת: "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ" סגלגלות הינו סגל גלות 'סגל', זה בחינת ההוד והמלכות בחינת "סגלת מלכים", גלות השכינה כנ"ל שנפגם אצלם ההוד, ונלכדים בגאות וזה שהשיב להם: 'מפני שאין להם חיות פקחות' 'חיות', זה בחינת שבת ... אבל הדור שהם בחינת בבליים כנ"ל שאין מקבלין חיות שבת כנ"ל על ידי זה, 'ראשיהם', שהם כשרי הדור 'סגל גלות' ההוד והגדלה אצלם בגלות הינו שנפגם בחינת מלכות