מהי תכלית הבריאה? להחזיר את הבריאה ללפני הבריאה? שאלה: אחד מהרעיונות שחוזרים על עצמם, הוא שהתכלית היא להחזיר את הבריאה למצב שבו היא היתה לפני הבריאה. אפילו המושג חזרה בתשובה הוסבר בצורה הזאת, שהוא להחזיר את הדבר לשורש שלו שהוא בעצמם לפני הבריאה. ויש כאן כמה שאלות. 1 - מה הפשט של להחזיר את הבריאה למצב של לפני הבריאה? מה זה אומר פרקטית? ו2 - שזאת השאלה החשובה יותר, מדוע בעצם להחזיר את הבריאה ללפני הבריאה, הרי הבורא ברא את הבריאה כדי שתהיה בריאה! הלא כן?! ז"א מאיפה צץ הרעיון הזה שצריך לקשר את הבריאה ללפני הבריאה, הרי כל הרעיון של הבריאה על ידי הבורא, היא כדי להרחיק ולהפריד את הבריאה מלפני הבריאה! אם הבורא היה רוצה שנחבר את הבריאה ללפני הבריאה, אז למה בכלל הוא ברא את הבריאה? הרי היה יותר הגיוני שהוא לא יברא את הבריאה ואז ממילא הכל כבר יהיה בשלמות של העולם הבא, שבו הבריאה כלולה בלפני הבריאה. לדעתי, אם הבורא ברא את הבריאה, ההגיון אומר שצריך להרחיק ולהפריד את הבריאה מלפני הבריאה, כי זה הרי רצונו של הבורא. אז מדוע בעצם אנחנו עושים הפוך מהבורא. הוא ברא והפריד את הבריאה מלפני הבריאה, ואנחנו צריכים לקשר אותה לשורשה. מדוע? יש גם את המושג של להכלל באין סוף, שמבואר עליו שצריך לכלול את ... המציאות ולא רק מחוייב המציאות. אז מדוע בעצם לעשות הפוך מרצונו של הבורא? 3 - אם באמת התכלית היא שהבריאה תהיה נפרדת מלפני הבריאה ושהאדם דווקא יחבר את הבריאה ללפני הבריאה, אז מדוע בעצם העולם לא נברא לפני הרגע שבו הוא נברא. הרי השי"ת הוא כולו שלמות. ולפני שנברא העולם הכל היה שלמות. אז אם התכלית היא שהאדם דווקא יחבר את הבריאה ללפני הבריאה, אז מדוע בעצם העולם לא נברא קודם. ואם התכלית היא להפריד את הבריאה, אז מדוע בעצם לחבר אותה לשורשה. למרות שבכל מקרה השאלה של למה העולם לא נברא לפני, בכל מקרה השאלה ... תשובה היא מילולית בהכרח. אז קבל כאן מספר כיווני מחשבה, שיובילו אותך לתשובה הלא מילולית. העניין הוא כדלקמן. תכלית הבריאה היא הבריאה. ז"א תכלית הבריאה היא לא העולם הבא אלא העולם הזה כפי מה שהוא בכל רגע ורגע. מצד האמת באמת, כרבר כרגע כל הבריאה כולה מקושרת לבחינת לפני הבריאה, מצד האמת באמת לפני הבריאה ואחרי הבריאה והעולם הבא זאת הכל בחינה אחת וישות אחת שקיימת תמיד ללא שום שינוי כלשהו, וממילא כל השאלות ...

... מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא ... המחשבות והחכמות שבלב כמו שכתוב: "כי יצר מחשבות לבו" וכו' וכשאדם חושב במחשבות רעות הוא מטמטם את החלל של הבריאה ששם התגלות המדות כי הלב הוא צור העולמים, הינו צור המדות כי לפי אור להביות הלב של איש הישראלי ... ידן נתגלין פעלות ומדות טובות, והינו יצירה לטב וכשחושב מחשבות רעות, הוא מטמטם הלב בבחינת ערלת לב ומקלקל את הבריאה, הינו החכמה שבלב "ומלתם את ערלת לבבכם" ותרגומו: 'ית טפשות לבכון' 'וטפשות', הוא קלקול הבריאה, שהיא על ידי החכמה נמצא כשאדם חושב מחשבות טובות בלבו איך לעבד את השם יתברך בזה נעשה לבו, בבחינת: ... לגלות שום מדה טובה כי מגדל התלהבותו עד אין סוף, אינו יכול לעשות שום דבר שזהו בחינת מה שבתחלת הבריאה לא היה מקום לבריאה מחמת שהיה הכל אין סוף כנ"ל כי בריאת העולמות הן הן המדות כנ"ל ועל כן בהכרח צריך האדם לצמצם ... את אור להביות לבו אזי נשאר חלל פנוי בלב בחינת: "ולבי חלל בקרבי" [שזהו סוד חלל הפנוי שהיה בתחלת הבריאה] ובתוך זה החלל הפנוי, נתגלין מדותיו הטובות שהם סוד בריאת העולמות, שהיה בתוך חלל הפנוי הנ"ל כי המדות הן ... הינו כשחושב מחשבות טובות, שזהו בחינת חכמה שבלב אזי על ידי זה זוכה לפעלות ומדות טובות שזהו בחינת התגלות הבריאה, שהיא המדות, בתוך חלל הפנוי על ידי החכמה שבלב, שהוא בחינת מחשבות טובות שבלב כנ"ל אבל כשחושב מחשבות רעות, ... מקלקל החלל שבלב, שהוא סוד חלל הפנוי ואזי הוא מטמטם החלל שבלב, בבחינת ערלת לב וכנ"ל וזהו בחינת קלקול הבריאה, שהיה על ידי החכמה שבלב כנ"ל וכל עקר העבודה שצריכין לצמצום הנ"ל ולחשב מחשבות טובות, כדי לזכות למעשים טובים ומדות טובות כל זה הוא בשביל לגלות מלכותו יתברך שבשביל זה היה עקר הבריאה כנ"ל כי על ידי שזוכה לפעלות ומדות טובות על ידי כל הנ"ל על ידי זה מקבל עליו על מלכות ... אין נשלם תקון ועלית ביתא עלאה עד שעולה ביתא תתאה דהינו עד שנתגלה מלכותו יתברך שזה עקר תכלית כונת הבריאה ואז כשנתגלה מלכותו יתברך, אז דיקא יש עליה לביתא עלאה כי אז דיקא עולים שניהם יחד, ביתא עלאה וביתא ... "ואין צור כאלקינו", 'אין ציר כאלקינו' כי הלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב וכו' כנ"ל כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף וכו', כנ"ל עין שם היטב נמצא כשהלב בבחינת: "ולבי חלל בקרבי", בבחינות צור לבבי כנ"ל הוא בחינות בריאת העולם ולהפך כשהלב אטום, בבחינת ערלת לב הוא מקלקל את הבריאה, כמבאר למעלה עין שם ועל כן הצדיק שלבו פתוח בחכמה, בבחינת: "ולבי חלל בקרבי", בחינות: "צור לבבי" על כן, ...

... ושאפילו השאלות של החלל הפנוי, אפילו שם אין שום שאלה כלל. בכל מקרה, על ידי הגאווה, על ידי זה הבריאה לא נכללת בבחינת לפני הבריאה, ואז יש את השאלות של החלל הפנוי. אך על ידי ענווה, על ידי זה הכל נכלל בשורש, ואין שום ... בעניין זה שהשאלות של החלל הפנוי שורשן בגאווה ובנצחנות של האדם שמונע ממנו לראות את האמת. כי מבחינת לפני הבריאה אין שאלות. ולהכלל בבחינת לפני הבריאה, לשם כך צריך את מידת האמת. ועל ידי הגאווה יש נצחנות שאינו סובל את האמת, ואז לא נכלל בבחינת לפני הבריאה, ואז יש לו את השאלות של החלל הפנוי. ועניין זה מרומז במאמר כאן www.eip.co.il/?key=391 - תשובות. מה טוב יותר ...

... לא צריך לתן. ואחר כך ענה ואמר שאיש צריך לילך בכל ערב שבת כל הארבעה עולמות הינו עשיה יצירה בריאה אצילות ועולם העשיה לבד קשה מאד לילך ובפרט וכו' כל זה ספר פעם אחת בליל שבת אחר ברכת המוציא.

... הצדיק הוא השגת האין סוף והוא כ"כ גדול שהוא אינו יכול להתקיים בזה העולם כלל, כי הוא מבחינת לפני הבריאה, שהוא שורש התורה של הצדיק האמת. כי הצדיק האמת מושך את כל התורות שלו מהתורה דעתיקא סתימאה שהיא קדמה ... בבת אחת. ואם השכל של הצדיק היה מתגלה איך שהוא בשורשו, לא היה קיום לעולם, כי הוא מבחינת לפני הבריאה כנ"ל. והצדיק מצמצם את מחשבתו ומלביש אותה בלבושים שונים עבור האדם, ומרמז לו רמזים בתוך דברי תורתו. ועל האדם ... כי הצדיק האמת לא יכול להכניס את שכלו לתוך מילים ואותיות הדיבור, כי הוא כולו בבחינת שתיקה בבחינת לפני הבריאה. ואם האדם מסוגל לדבר במילים ובשכל אנושי את השכל שלו כפי שהוא, הרי שהוא אינו צדיק. כי רק מי ... של דברי התורה של הצדיק. וכל זמן שהאדם אינו יודע את השורש של דברי הצדיק האמת, את השורש לפני הבריאה שממנו השתלשלו דברי הצדיק, הרי שהוא עדיין מעורב טוב ורע, והרי שעדיין כל דברי התורה שלו הם עדיין בבחינת ... לא התכלית, הרי שהוא עדיין שותה מסם המוות של דברי הצדיק. וכל זמן שלא יודע האדם איך בחינת לפני הבריאה ואיך השי"ת עצמו מלובש בכל דיבור ובכל עצה של הצדיק, הרי שהוא עדיין רחוק כרחוק מזרח ממערב מלהבין את ...

... האלו. כי יש לו שכל כ"כ גדול ששם אין את השאלות האלו. כמו כן יוזכר גם עניין השתיקה שלפני הבריאה שאין שם שום דיבור *** www.eip.co.il/?key=375 - מדוע מי שיודע את הכל אין לו תשובה לשום דבר? * בעניין ... כן הבחינה של לפני בריאת העולם היא כולה טוב. וזאת בעצם ידיעת הטוב, דהיינו ידיעת השי"ת, שהאדם נכלל בלפני הבריאה, והישות שלו מתבטלת. www.eip.co.il/?key=387 - לדעת שהכל טוב. מה ידיעה מלאה ואמיתית שהכל טוב? * השי"ת הוא השורש של ...

... לדוגמא את סוד החלל הפנוי / הצמצום / הבחירה והידיעה וכולי. להכלל בא"ס פירושו להבין מדוע הבורא ברא את הבריאה, מנקודת מבטו של הבורא. להכלל בא"ס היינו להבין מה היה לפני הבריאה. להכלל בא"ס היינו להבין את השורש של כל הדברים בעולם, כיצד הם משתלשלים מהבורא בכל רגע ורגע, וכיצד הבורא ... אך איך בכך צורך... ואיך זוכה להכלל בא"ס, על ידי בחינת סוף דייקא (בחינת סוף = על ידי התבוננות בבריאה, שהיא בחינת סוף). היינו על ידי שהאדם מתבונן בשכל שיש בכל דבר, על ידי זה הוא משלים את שכלו, ...

... לזכות לכבוד הזה, לשם כך צריך אמת, דהיינו שעל האדם לחפש את האמת. ועל ידי אמת, זוכה לכלול את הבריאה בבחינת לפני הבריאה, ונכלל באין סוף, וזוכה לכבוד אלוהים שהוא מחוייב המציאות וכולי. לגבי הכבוד אלוהים / מלכים. ראה גם כאן - ...

... המלכות. וצריך לקשר אותה לבחינת אדם, שהיא בחינת "כסדר" עיי"ש. * והעניין הוא כדלקמן: הקב"ה כתב ספר. הספר הוא הבריאה, דהיינו כל העולמות הם הספר של השי"ת. והנה פניו שכלו וחוכמתו של כותב הספר נמצאים בתוך ספרו כמובא. והיינו שהשכל של השי"ת מלובש כולו במעשה הבריאה. כי את השי"ת אי אפשר להשיג ישירות, אלא דווקא באמצעות הצמצומים השונים של הבריאה. והנה הבריאה היא בחינת התורה שבכתב, כי אותה כתב השי"ת. אך שלמות התורה שבכתב הוא דייקא על ידי תורה שבעל פה. היינו כי למרות שהשי"ת ברא את הבריאה והיא כולה הספר של השי"ת, אף על פי כן, השי"ת עצמו נסתר בתכלית ההסתרה בתוך הבריאה. ומדוע הסתיר השי"ת את עצמו בתוך הבריאה ולא גילה את עצמו בתוך הבריאה? תשובה: כדי לתת חיות לעולם. היינו כי השכל של השי"ת הוא מאוד גדול, ואם הוא היה כפי מה שהוא ללא צמצום, לא הייתה חיות לעולם כלל. ומשום כך הוצרך השי"ת לצמצם את עצמו בתוך הבריאה, ולהסתיר את עצמו וכולי. וכל זה רק כדי לתת חיות לבריאה. ומאחר שהשי"ת הסתיר את עצמו בתוך הבריאה, ממילא יש בבריאה 2 בחינות. בחינת סם חיים ובחינת סם המוות. בחינת טוב ורע וכולי. ומי שזכה נעשה לו סם חיים ומי שלא זכה נעשה לו סם המוות. כי עיקר שלמות התורה שבכתב, היינו שלמות הבריאה, הוא דייקא על ידי תורה שבעל פה שהיא לא נכתבה אלא היא רק בעל פה. פירוש: כי באמת השכל של השי"ת מלובש בכל דבר. דהיינו סודות התורה שמלובשים בכל מקום בבריאה, אפילו במקומות הנמוכים ביותר וכולי. והתורה שבעל פה שאינה כתובה, היא בעצם סודות התורה שמלובשים בבריאה, דהיינו התורה דעתיקא סתימאה שמלובשת בכל דבר בעולם... והנה, בעולם הזה סודות התורה האלו נסתרים מהאדם, ולכן שם הוויה אינו נקרא כפי שהוא נכתב, משום שבחינת לפני הבריאה נסתרת ואינה ידוע לבני האדם. והלמדן הוא זה שפוגם בתורה שבעל פה, היינו שהוא אינו מבין את הסודות שמלובשים ... דעתיקא מלובשת בכל דבר. ושלמות התורה שבעל פה, היא דווקא כשהיא לשמה ובבחינת לילה. היינו כי שלמות התורה שמלובשת בבריאה, היא דייקא כאשר האדם הוא בחינת אין, שאז מתגלים לו סודות התורה, שזו בחינת לשמה שהיא ללא גאווה כלל, אלא רק כדי להעלות את השכינה לשורשה. וכאשר האדם לומד את התורה דעתיקא שמלובשת בבריאה, זו בחינת התורה של העולם הבא, שהיא עושה יחוד בין הקב"ה לבין השכינה. ותורה שבעל פה היא בחינת לילה, ... היא בחינת יד חותמת. מחיאת כף אל כף, היינו על ידי אמונה שלמה שבה האדם כולל את בחינת אחרי הבריאה בבחינת לפני הבריאה. כי פתיחת הידיים היא עניין הבריאה. ועניין מחיאת כף אל כף, היינו הכללת הבריאה בלפני הבריאה. ובחינת לפני הבריאה היא בחינת תפילה. וכאשר כולל את הבריאה בלפני הבריאה, על ידי זה יש שלמות לתורה שבכתב דהיינו לבריאה. על ידי שלמות התורה שבעל פה. היינו על ידי התגלות סודות התורה שמלובשים בבריאה. ועל ידי זה התורה נכללת בבחינת תפילה. כי התורה היא בחינת בריאה. והתפילה היא בחינת לפני הבריאה. ועל ידי אמונה שלמה, על ידי זה נכללות כל הבחינות של התורה בבחינת תפילה שהיא לפני הבריאה. ותורה שבכתב היא בחינת יד כותבת, היינו מה שכתוב ומה שגלוי. אך התורה שבעל פה היא בחינת יד חותמת, ... שבכתב. כי אין שלמות לתורה שבכתב, אלא על ידי תורה שבעל פה. התורה כולה יוצאת מחוכמה עילאה, כי כל הבריאה יוצאת מבחינת לפני הבריאה. וגם התורה של משה רבנו, היא רק צמצום ולבוש גשמי של התורה דעתיקא. ועל ידי המחלוקת, היינו על ידי ... פה שמלובשת בעולם הזה. כי היא לא כתובה, אלא רק מלובשת. ועל ידי זה נעשה שלמות לתורה שבכתב היינו לבריאה. כי שלמות הבריאה היא כאשר היא מקושרת ללפני הבריאה. וגם שלמות התורה של משה רבנו, היא רק כאשר היא נכללת בבחינת תורת ה ממש, דהיינו כאשר האדם מבין ... נמצא בהסתרה. אך גם העכו"ם אין להם שליטה בבחינת תורה שבעל פה, היינו בבחינת סודות התורה שנמשכים כולם מלפני הבריאה ששם הכל טוב, ואין שם שום אחיזה לשום רע. כי בלשון הקודש היינו שלמות הדיבור, היינו שלמות המלכות, היינו שלמות הבריאה, היינו בחינת לפני הבריאה, בזה אין לעכו"ם שום שליטה. כי שם הכל טוב כנ"ל. אך כל השליטה של העכו"ם הוא דווקא מלשון תרגום ... מעורב טוב ורע, ולכן יש שם שליטה ללשונות העכו"ם בלשון תרגום. היינו כי יש לרע אחיזה רק בבחינת אחרי הבריאה שבו מעורב טוב ורע, אך לא בבחינת לפני הבריאה שהוא בחינת שלמות הדיבור / לשון הקודש וכולי. ויש לשים לב לכך, שגם למדן שלומד את תורתו שלא לשמה, ...

... כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך כי יש בכל דבר רצון השם יתברך הן בכלל הבריאה דהינו מה שהשם יתברך רצה לברא את העולם בכלל וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך דהינו שהשם יתברך רצה שזה הדבר יהיה כך בתמונה הזאת ובכח ... אחד ואחד בעצמו יש בו שנויים רבים בפרטי פרטיות בין כל איבר ואיבר וכיוצא בזה בעשבים ואילנות ושאר פרטי הבריאה שבכלם יש שנויים רבים מאד בתמונותיהם ובכחותיהם והנהגותיהם והכל היה מחמת רצון הבורא יתברך שמו שרצה שזה יהיה כך ... ובשביל זה ברא את כל העולם נמצא שכל העולם כלו נברא רק בשביל ההתפארות שיתפאר בישראל וזה היה כלל הבריאה דהינו שכלל הבריאה היה בשביל כלל ההתפארות שיקבל מישראל וכן פרטי הבריאה הוא בשביל פרטי ההתפארות של ישראל כי יש בכל אחד ואחד מישראל התפארות בפרטיות, שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות ... של כל אחד ואחד מישראל כנ"ל על ידי זה יודע ומשיג כל הרצונות של השם יתברך שהיה לו בכל הבריאה בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות כי כל הרצונות של כל הבריאה הכל היה בשביל ההתפארות של ישראל כנ"ל וכל דבר ודבר נברא ברצונו בזה הכח ובזה הטבע והנהגה כפי ההתפארות שיש בכל אחד מישראל נמצא, כשיודע ומוצא ההתפארות שיש בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות יודע כל הרצונות שיש בכלל הבריאה ובפרטי הבריאה ובפרטי פרטיות [כי ההתפארות שהשם יתברך מתפאר בישראל הוא שרש הבריאה הינו: כלליות ההתפארות של כלליות ישראל מה שהשם יתברך מתפאר עם כלל ישראל זהו שרש כלליות כל הבריאה בכלל וכן פרטיות ההתפארות מה שהשם יתברך מתפאר עם כל אחד מישראל בפרטיות זהו שרש של אותו דבר הפרטי של הבריאה שנברא בשביל זה ההתפארות וכן בפרטי פרטיות שההתפארות שהשם יתברך מקבל בפרטי פרטיות מכל איבר ותנועה של כל אחד מישראל זהו שרש של פרטי פרטיות של הבריאה דהינו של כל איבר ואיבר בפרטי פרטיות של כל נברא ונברא והכלל, כי עקר הבריאה היה בשביל ההתפארות שיתפאר עם ישראל וזה ההתפארות הוא השרש והחיות של כל הבריאה בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות כי כל הרצונות של השם יתברך בבריאת עולמו בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות היה כפי ההתפארות שמקבל מישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות כי כלליות הבריאה נבראת בזאת התמונה ובזה הסדר וההנהגה שיש לכלליות הבריאה כפי כלליות ההתפארות שמקבל מכלל ישראל וכן כל דבר בפרט נברא בזה התמונה ובזה הטבע כפי פרטיות ההתפארות שמקבל ... מקבל מישראל תמיד בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות על ידי זה הוא יודע טעם כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה, בכלל ובפרט וכו' כי כל הרצונות של הבריאה בכלל וכו' היה כפי ההתפארות שיקבל מישראל בכלל וכו' כנ"ל והבן הדברים היטב, כי הם דברים עמקים מאד ומהם ... ידי זה שהצדיק מגלה ההתפארות של השם יתברך שמתפאר עם עמו ישראל שעל ידי זה נתגלין כל הרצונות של הבריאה כנ"ל על ידי זה נתגלה היראה והאהבה כי על ידי התגלות ההתפארות נתגלה היראה וכמו שעל ידי התגלות ההתפארות ... ואוהבים אותו [פרוש: כמו שעל ידי ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם ישראל על ידי זה היו כל הרצונות של הבריאה כנ"ל כמו כן על ידי היראה שנעשה מהתגלות ההתפארות הזאת כנ"ל על ידי זה נתגלה אחר כך הרצון שמתרצה ... נמצא שיראה ואהבה נמשכין על ידי הצדיק שמגלה ההתפארות שעל ידי זה מוצא כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה וכו' כנ"ל שעל ידי זה נעשה יראה ואהבה כנ"ל] וזה בחינת: "כי תפארת עזמו אתה, וברצונך תרום קרננו" "תפארת ...