ספר המידות - בניםספר המידות - בנים חלק א' א. כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר, זוכה לגדל את בניו. ב. צריך לשמר את התינוק, שלא ... ד. מי שמבטל את חברו מפריה ורביה, הולך לשאול בלא ולד. ה. כל הכופה אשתו לדבר מצוה, הוי לה בנים שאינם מהגנים. ו. אשה שדמיה מרבים צער גדול בנים שלה יותר בעצבון. ז. בת כהן לישראל, בת תלמיד חכם לעם הארץ זרע אין לה. ח. התענית של חמישי בשבת מסגל לגדול בנים. ט. צניעות שבאשה מזכה לה לבנים הגונים. י. על ידי שמחת יום טוב ועל ידי הנחת תפילין כראוי, תלד אשתו בנים זכרים. יא. לפעמים מי שאין לו בנים, וכשמתפללין עליו שיהיה לו בנים, הוא מת. יב. בעוון נדרים בנים מתים. יג. שנוי מקום גורם לבנים. יד. בנים גדולים אינם מתים בעוון אבותיהם, אבל במקום שיש חלול השם אפילו גדולים מתים. טו. דאכלא בשרא ושתיא חמרא, הוי לה בנים בריאים. טז. המסתכל בעקבה של אשה ובאשתו נדה, הוי לה בנים שאינם מהגנים. יז. הדר עשר שנים בארץ ישראל ואין לו בנים, יוציא, שמא לא זכה להבנות ממנה. יח. מה יעשה אדם, ויהיה לו בנים זכרים, ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש את עצמו בשעת תשמיש, ויבקש ממי שהבנים שלו. יט. כל המוליד בדומה לו הוא מוליד. כ. ישמר אדם את עצמו, מלקץ איזה אילן בלא זמנה, כי זה מזיק לגדול בנים. כא. כל הרודף צדקה, זוכה לבנים בעלי עשר, בעלי חכמה, בעלי אגדה. כב. מה יעשה אדם ויהיה לו בנים, יפזר מעותיו לעניים, וישמח את אשתו לפני תשמיש. כג. כשם שאסור להרג אדם, כן אסור לקץ אילן מאכל קדם ... שמהרהר בזנות, גם אשתו באה לידי הרהורים, וכשאשתו מהרהרת, על ידי זה הקליפות באין עליה בחלום, ועל ידי זה הבנים שלה מתים. ל. מי שמזנה, אשתו מזנה עליו. לא. כל השורף תבואתו של חברו, אינו מניח בן לירשו. לב. ... ראשה תפוח. לג. כל העושה דבר מצוה ולא גמרו, קובר אשתו ובניו. לד. הנושא אשה לשם ממון הוין לה בנים שאינם מהגנים, ומפסיד את הממון בזמן קצר. לה. העוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה להרבה בנים. לו. אין הבנים מתים בעוון האבות, אלא כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. לז. התשמיש יפה לולד, ללבנו ולזרזו ולהיות בעל צורה ובעל כח. לח. מי שאין לו בנים, יקבל על עצמו גלות. לט. היורד לאמנות חברו, כאלו בא על אשת רעהו. מ. כשנמסר אדם ביד שונאיו, הוי כמו שכול בנים. מא. מי שבא על הכותית או זכר, או הרהר בעבודה זרה, לא יהיה לו בן תלמיד חכם, ואם ילמד בנו תורה יהיה שכחן. מב. בנים הטובים רפואה גדולה לאבות. מג. על ידי שקר הבנים מתים. מד. כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה, אפילו הוי לה בנים כבני אהרון מתים. וכל הפורש, הוין לה בנים זכרים וראויין להוראה. מה. כל המבדיל על היין במוצאי שבת, הוין לה בנים זכרים וראויין להוראה. מו. המקדש את עצמו בשעת תשמיש דרך צניעות, הוין לה בנים זכרים. מז. יזהר מאד שלא יינק הולד מאשה רעה, כי חלב מטמא וחלב מטהר. מח. חמין ושמן מברין את ... גוג ומגוג. נב. יקדים ויחשיך לבית הכנסת, על ידי זה יאריך ימי בניו. נג. אל ישנה אדם בנו בין הבנים. נד. על ידי חנוכה ונר שבת הוי לה בנים תלמידי חכמים. נה. דרחים רבנן הוי לה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוי לה חתנותא רבנן. נו. בעוון נדרים גם בעוון ביטול תורה גם בעוון מזוזה גם בעוון ציצית גם בעוון שנאת חנם בנים מתים כשהם קטנים. נז. מי שנותן מעשר מן מעותיו, בניו נצולים מהחלי הנקרא סמקא. נח. תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור. נט. על ידי הדסים בשבת זוכה לבנים תלמידי חכמים. ס. אשה שמשכלת את בניה, הסגלה לזה, שתרחץ את הכלה קדם החפה. סא. לפי אכילותיו של אדם ... סב. מי שבניו מתים אל ישמש מטתו בחל, כי אם משבת לשבת. סג. דריכת הקשת בל"ג בעמר היא סגלה לבנים. גם התפילה שמתפללין לפני העמוד בנגינה היא סגלה לבנים. סד. צריך ללמד את התינוק דרך ארץ מנעוריו. סה. השירות והתשבחות, שאומרין קדם אור היום, הוא סגלה לבנים. גם לאשה שנחסר חלבה. גם לאשה רעה שהיא כעסנית. סו. מי שהוא מקטין את עצמו בפני רבו ושואל ממנו ... של אדם, כי שמא גרים. סט. מי שמגביה קולו כדי להתפאר בו, באים בניו לשביה. ע. מי שאין לו בנים, יהא רגיל בשמן. עא. ולפעמים יעקר דירה ויחיו בניו. עב. על ידי רדיפת שלום מציל את בניו ממיתה ומגלות. ... אהבה גדולה שבין איש לאשתו אינה מולדת. עה. לרב העקרות כשהם נפקדות, מולידות זכר. עו. על ידי אונאת דברים הבנים מתים. עז. יש כח ביד הצדיק לקלל את האדם, שלא יהיו לו בנים הגונים. עח. מי שהצדיק נעשה אכסניה אצלו, נתברך בבנים. עט. מי שמשתוקק לעשות איזה מצוה ואין זוכה לעשות אותה, ...