ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה... כך, כשנתגלה העצה שהוא בחינת עמק, בחינת מים עמקים זה בחינת: "מגלה עמקות מני חשך" וכל מה שנתגלה יותר האור, דהינו העצה ונדחה החשך שהוא העדר העצה נתגדל האמונה ביותר כי עקר גדול האמונה הוא בבחינת: "ואמונתך בלילות" דהינו כל מה שנדחה והולך חלק מהלילה ונתקרב אל אור היום נתגדל האמונה ביותר וכן הולכת ונגדלת מעט מעט כפי מה שנדחה מהלילה ונתקרב יותר אל היום עד שבאור היום אז נתגדל האמונה בשלמות בבחינת: "חדשים לבקרים רבה אמונתך" ואז באור היום, הוא עקר צמיחת הרפואה בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח" נמצא שעל ידי התגלות העצה שהיא בחינת התגלות האור מן החשך דהינו שנדחה החשך שהוא בחינת לילה, ונתגלה האור, בחינת יום על ידי זה נתגדל האמונה כנ"ל ועל ידי זה עקר הרפואה בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך וארכתך" וכו' וזהו מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה מאי טעמא עזי מסגן ברישא והדר אמרי כבריתו של עולם, ברישא ... כי עקר גדול האמונה על ידי העצה שהיא בחינת: "מגלה עמקות מני חשך" כי אין האמונה נגדלת בשלמות רק באור היום ועל כן צריכין לקבל הרפואה רק על ידי אמונה כי צמיחת הרפואה היא רק באור היום בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך" וכו', כנ"ל. ג. ולדלות ולגלות המים הנ"ל, דהינו העצות לזה צריכין איש תבונות, בבחינת: "מים עמקים עצה בלב איש, ... הונא, הוו נפצי גלימיהו וסלק ענני וכסי ליומא' [דהינו שמשא] [בג' איתא וסליק אבקא, אך המכוון שהאבק כסה על אור החמה כמו ענן. וע' בחידושי מהרי"ט כתובות, שכתב שם וז"ל ונראה דה"ק דכי מכסי יומא במערבא מחמת עננים וכו' ... שהיא קר ולח, הוא בחינת תקון השנה גם ראה על שם שהיא מאירת עינים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מאור עינים ישמח לב" הינו בחינת תקון השמחה, שהוא חזוק המלאך כנ"ל גם הראה בשלמות זה בחינת תקון המשפט כי ... המשפט שהוא תקון המרכבה ששם האהבה דקדשה בבחינת "מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", כנ"ל וזה בחינת: "ומשפטיך אור יצא" וכמו שאנו אומרים 'ותוציא כאור משפטינו' הינו על ידי הראה, שהיא מאירת עינים על ידי זה הוא בחינת תקון המשפט, בחינת: 'ותוציא כאור משפטינו' וזה פרוש: אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן, זמנא חדא הוה קאזלינן במדברא, והוה אטמא דבשרא ...