ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נד - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים... המדמה והמוציא דבה הוא נופל לבהמיות ועל כן נתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות וכשהדעת נסתלק ממנו נופל מאהבת השם יתברך, ונופל לאהבת הבהמיות "כי אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי" "אברהם אוהבי": "אתה כהן", בחינת "וקמץ הכהן" ואז מתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות "נדמו עמי מבלי הדעת", "נדמו", הינו ... הוא" הינו חלום פרעה, שהוא בחינת כח המדמה כח בטל כמו שכתוב: "תפריעו את העם" הוא בא מאחד הינו מאהבה [כי אחד הוא בחינת אהבה כמבאר במקום אחר] הינו מאהבה נפולה כנ"ל בחינת "נדמו עמי מבלי הדעת, כי אתה הדעת מאסת" וכו' כנ"ל. נמצא על ידי הסתלקות הדעת, שבא על ידי לשון הרע שהוא בחינת: "מוציא דבה הוא כסיל" דהינו שנסתלק ממנו הדעת על ידי זה נופל מאהבת השם יתברך, לאהבות הבהמיות ואז מתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות ועל ידי הכח המדמה, נפגם הזכרון ונופל לשכחה ועתה בוא ... פגם הדעת, מתגבר כח המדמה כנ"ל כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כי על ידי פגם הדעת, נופל מאהבות דקדשה שהם בחינת כהן כנ"ל ואז מתגבר עליו הכח המדמה, בחינת "נדמו עמי" וכו' כנ"ל וזהו שסים שם בפסוק ... ויהי מקץ שנתים ימים הוא בחינת מוציאי דבה, הנאמר בהם: "יום לשנה יום לשנה" שעל ידם נתקלקל ונפגם בחינת אהבה דקדשה שהוא בחינת: "וקמץ הכהן" כנ"ל מקץ, שהוא בחינת פגם הקמץ ופרעה חלם, הינו הכח המדמה כנ"ל והנה עמד ...