ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות קפה - גדולות נוראות השגתו
ואמר רבנו זכרונו לברכה, שהוא יודע כל שרשי נשמות ישראל ומתחלה אמר שיודע אותם מתורה שבכתב ועדין אינו יודע אותם מתורה שבעל פה אחר איזה זמן אמר שכבר זכה לידע את שרשי הנשמות ישראל גם מתורה שבעל פה והיה יודע לתת תקונים לכל אחד ואחד כפי שרש נשמתו וכל הדברים שצוה לא היה עניני סודות לכון כונות ויחודים רק כל ההנהגות שצוה למקרביו היו עניני עבדות לאחד צוה בתחלה להתענות איזה הפסקות והזהיר על מקרביו שלא יתענו מעצמן כלל רק בימים שצוה עליהם ולפעמים צוה לאחד להתענות משבת לשבת וצוה לכמה אנשים שיהיו נעורים לילה אחת בשבוע ושלא יאכלו מעת לעת אחד בשבוע דבר מן החי לכמה אנשים צוה להתענות ערב ראש חדש וכן צוה על רב אנשים שיזהרו לילך למקוה לטבל בימים שאין אומרים בהם תחנון וזה צוה לכמה אנשים לכמה אנשים צוה לומר ח"י [שמונה עשר] פרקים משניות בכל יום וכן כמה וכמה הנהגות שצוה בענין הלמוד שלזה צוה ללמד זאת ולזה צוה ללמד זאת וזאת היתה הנהגה הכללית שצוה והזהיר את כלם דהינו ללמד פוסק בכל יום אפילו ביום שאין לו פנאי ילמד על כל פנים איזה סעיף "שלחן ערוך" בכל מקום שהוא ואמר שהוא חיוב גדול על כל אחד מישראל גם זאת היתה הנהגה כללית שהזהיר את כל אחד ואחד דהינו להתבודד בכל יום ויפרש שיחתו לפני השם יתברך ולבקש מלפניו רחמים ותחנונים לזכות להתקרב לעבודתו יתברך ושיחה זו תהיה בלשון אשכנז שמדברים בו וכו' וכמבאר מזה בספריו הקדושים, וכבר נדפס וכיוצא בזה שאר עניני הנהגות שצוה על כל אחד ואחד בפרט כי לכל אחד ואחד צוה הנהגות אחרות וגם באדם אחד היה שנוי בענין ההנהגות שבתחלה צוה על אחד לנהג הנהגות אלו כגון לומר ח"י פרקים משניות וכיוצא ואחר כך במשך איזה זמן פטרו מהנהגה זו וצוה עליו הנהגות אחרות ואחר כך עוד במשך איזה זמן צוה עליו הנהגות אחרות וכן התנהג עם מקרביו תמיד לאחד צוה לומר פסוק מיחד בכל יום ולאחד צוה לומר איזה משנה מיחדת בכל יום וכיוצא בזה והכלל שלכל אחד ואחד צוה הנהגות מיחדות כפי מה שהיה צריך לתקן מה שפגם וכפי שרש נשמתו ויש הנהגות כלליות שצוה לכל המקרבים שלו כנ"ל ויש הנהגות שהיה כלליות לכמה וכמה אנשים ויש הנהגות שהיו מיחדות לכל אחד ואחד ביחוד וכן בענין הזמן, יש הנהגות שצוה לנהג אותם כל ימי חייו כגון למוד הפוסקים שעל זה הזהיר בפרוש לנהג זאת כל אחד ואחד כל ימי חייו ויש הנהגות שהיו תלויים בזמן שבזמן זה צוה לנהג הנהגה זו, ובזמן אחר צוה הנהגות אחרות וכנזכר לעיל וכל ההנהגות שצוה אפילו ההנהגות שהיו נראים כדברים פשוטים לא היתה שום הנהגה על פי פשוט כי היה לו, זכרונו לברכה, בזה כמה וכמה סודות נסתרות ונוראות מאד אבל לנו לא גלה שום דבר רק צוה לעשות הדבר בפשיטות והוא עשה בזה מה שעשה ואמר בפרוש בזה הלשון כל הנהגה והנהגה שאני מצוה לעשות הוא סגלה, ותקון ומועיל על מה שעבר, ועל העתיד, ולאחר ההסתלקות של האדם, ולימות המשיח, ולתחית המתים, ולעתיד לבוא וכל מה שצוה לעשות, אפילו היה נראה דבר קל ופשוט מאד היה כבד מאד על האדם לעשות והיה מנח עליו כל מיני כבדות והיו עליו כמה וכמה מניעות אף על פי שהדבר היה דבר פשוט ואלו לא היה מצוה רבנו זכרונו לברכה, לעשות אותו הדבר רק האדם היה רוצה לעשות זאת מעצמו היה קל עליו מאד לעשות אבל כשצוה רבנו זכרונו לברכה, לעשותו היה כבד מאד אבל אף על פי כן היו אנשים שלו מקימים דבריו תמיד כי ידעו מזה שדבריו שהוא מצוה כבד מאד לעשותן והיו מכריחים עצמם מאד מאד לקים דבריו דיקא והיו מתחננים ומבקשים מאד מהשם יתברך על זה שיעזר אותם לקים דברי הנהגותיו הקדושים והשם יתברך עזרם על זה ושמעתי מפיו הקדוש בפרוש שאמר. כל מה שאני מצוה לעשות הוא כבד מאד לעשות וכו' ומי שזכה להתקרב אליו היה רואה קצת מעין זה ולא היה לרבנו זכרונו לברכה, שום מנוחה כל ימיו אפילו רגע אחת כי היה לוחם מלחמות ה' בכל עת ובכל רגע ואי אפשר להאריך ולספר בזה מכמה טעמים וזה היה ענין המחלקת הגדולה שהיה עליו וכו' אבל אף על פי כן השם יתברך היה בעזרו תמיד וזכה לעלות על ידי זה בכל יום ובכל עת למעלות והשגות גבוהות מאד אשר לא נשמעו ולא נראו וכו' וגם עכשו עדין מנח כל מיני כבדות ללמד ספריו הקדושים ויש עליהם כמה מניעות אפילו מי שזוכה לידע מרבנו זכרונו לברכה, ורוצה ללמד אותם יש לו כבדות גדול ומניעות רבות מאד כידוע בחוש לנו וגם עדין האור נעלם ונסתר
וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל

וּמִתְּחִלָּה אָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָם מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב

וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתָם מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה

אַחַר אֵיזֶה זְמַן אָמַר שֶׁכְּבָר זָכָה לֵידַע אֶת שָׁרְשֵׁי הַנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה

וְהָיָה יוֹדֵעַ לָתֵת תִּקּוּנִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ

וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁצִּוָּה לא הָיָה עִנְיְנֵי סוֹדוֹת לְכַוֵּן כַּוָּנוֹת וְיִחוּדִים

רַק כָּל הַהַנְהָגוֹת שֶׁצִּוָּה לִמְקרָבָיו הָיוּ עִנְיְנֵי עֻבְדּוֹת

לְאֶחָד צִּוָּה בִּתְחִלָּה לְהִתְעַנּוֹת אֵיזֶה הַפְסָקוֹת

וְהִזְהִיר עַל מְקרָבָיו שֶׁלּא יִתְעַנּוּ מֵעַצְמָן כְּלָל

רַק בַּיָּמִים שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם

וְלִפְעָמִים צִוָּה לְאֶחָד לְהִתְעַנּוֹת מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת

וְצִוָּה לְכַמָּה אֲנָשִׁים שֶׁיִּהְיוּ נְעוֹרִים לַיְלָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ

וְשֶׁלּא יאכְלוּ מֵעֵת לְעֵת אֶחָד בְּשָׁבוּעַ דָּבָר מִן הַחַי

לְכַמָּה אֲנָשִׁים צִוָּה לְהִתְעַנּוֹת עֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ

וְכֵן צִוָּה עַל רב אֲנָשִׁים שֶׁיִּזָּהֲרוּ לֵילֵךְ לְמִקְוֶה לִטְבּל

בְּיָמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים בָּהֶם תַּחֲנוּן

וְזֶה צִוָּה לְכַמָּה אֲנָשִׁים

לְכַמָּה אֲנָשִׁים צִוָּה לוֹמַר ח"י [שְׁמוֹנָה עָשָׂר] פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת בְּכָל יוֹם

וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה הַנְהָגוֹת שֶׁצִּוָּה בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד

שֶׁלָּזֶה צִוָּה לִלְמד זאת וְלָזֶה צִוָּה לִלְמד זאת

וְזאת הָיְתָה הַנְהָגָה הַכְּלָלִית שֶׁצִּוָּה וְהִזְהִיר אֶת כֻּלָּם

דְּהַיְנוּ לִלְמד פּוֹסֵק בְּכָל יוֹם

אֲפִילּוּ בְּיוֹם שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי יִלְמַד עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא

וְאָמַר שֶׁהוּא חִיּוּב גָּדוֹל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

גַּם זאת הָיְתָה הַנְהָגָה כְּלָלִית שֶׁהִזְהִיר אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד

דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד בְּכָל יוֹם וִיפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְשִׂיחָה זוֹ תִּהְיֶה בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ וְכוּ'

וְכַמְבאָר מִזֶּה בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּכְבָר נִדְפַּס

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר עִנְיְנֵי הַנְהָגוֹת שֶׁצִּוָּה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָט

כִּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צִוָּה הַנְהָגוֹת אֲחֵרוֹת

וְגַם בְּאָדָם אֶחָד הָיָה שִׁנּוּי בְּעִנְיַן הַהַנְהָגוֹת

שֶׁבִּתְחִלָּה צִוָּה עַל אֶחָד לִנְהג הַנְהָגוֹת אֵלּוּ

כְּגוֹן לוֹמַר ח"י פְּרָקִים מִשְׁנָיוֹת וְכַיּוֹצֵא

וְאַחַר כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ אֵיזֶה זְמַן פְּטָרוֹ מֵהַנְהָגָה זוֹ וְצִוָּה עָלָיו הַנְהָגוֹת אֲחֵרוֹת

וְאַחַר כָּךְ עוֹד בְּמֶשֶׁךְ אֵיזֶה זְמַן צִוָּה עָלָיו הַנְהָגוֹת אֲחֵרוֹת

וְכֵן הִתְנַהֵג עִם מְקרָבָיו תָּמִיד

לְאֶחָד צִוָּה לוֹמַר פָּסוּק מְיֻחָד בְּכָל יוֹם

וּלְאֶחָד צִוָּה לוֹמַר אֵיזֶה מִשְׁנָה מְיֻחֶדֶת בְּכָל יוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְהַכְּלָל שֶׁלְּכָל אֶחָד וְאֶחָד צִּוָּה הַנְהָגוֹת מְיֻחָדוֹת כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם וּכְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ

וְיֵשׁ הַנְהָגוֹת כְּלָלִיּוֹת שֶׁצִּוָּה לְכָל הַמְקרָבִים שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל

וְיֵשׁ הַנְהָגוֹת שֶׁהָיָה כְּלָלִיּוּת לְכַמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים

וְיֵשׁ הַנְהָגוֹת שֶׁהָיוּ מְיֻחָדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּיִחוּד

וְכֵן בְּעִנְיַן הַזְּמַן, יֵשׁ הַנְהָגוֹת שֶׁצִּוָּה לִנְהג אוֹתָם כָּל יְמֵי חַיָּיו

כְּגוֹן לִמּוּד הַפּוֹסְקִים שֶׁעַל זֶה הִזְהִיר בְּפֵרוּשׁ לִנְהג זאת כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּל יְמֵי חַיָּיו

וְיֵשׁ הַנְהָגוֹת שֶׁהָיוּ תְּלוּיִים בַּזְּמַן

שֶׁבִּזְמַן זֶה צִוָּה לִנְהג הַנְהָגָה זוֹ, וּבִזְמַן אַחֵר צִוָּה הַנְהָגוֹת אֲחֵרוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל

וְכָל הַהַנְהָגוֹת שֶׁצִּוָּה אֲפִילּוּ הַהַנְהָגוֹת שֶׁהָיוּ נִרְאִים כִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים

לא הָיְתָה שׁוּם הַנְהָגָה עַל פִּי פָּשׁוּט

כִּי הָיָה לוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה סוֹדוֹת נִסְתָּרוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאד

אֲבָל לָנוּ לא גִּלָּה שׁוּם דָּבָר רַק צִוָּה לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת

וְהוּא עָשָׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעָשָׂה

וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

כָּל הַנְהָגָה וְהַנְהָגָה שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת

הוּא סְגֻלָּה, וְתִקּוּן וּמוֹעִיל

עַל מַה שֶּׁעָבַר, וְעַל הֶעָתִיד, וּלְאַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁל הָאָדָם, וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְלִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְלֶעָתִיד לָבוֹא

וְכָל מַה שֶּׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה נִרְאֶה דָּבָר קַל וּפָשׁוּט מְאד

הָיָה כָּבֵד מְאד עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת וְהָיָה מֻנָּח עָלָיו כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת

וְהָיוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת

אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הָיָה דָּבָר פָּשׁוּט

וְאִלּוּ לא הָיָה מְצַוֶּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר

רַק הָאָדָם הָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זאת מֵעַצְמוֹ

הָיָה קַל עָלָיו מְאד לַעֲשׂוֹת

אֲבָל כְּשֶׁצִּוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לַעֲשׂוֹתוֹ הָיָה כָּבֵד מְאד

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מְקַיְּמִים דְּבָרָיו תָּמִיד

כִּי יָדְעוּ מִזֶּה שֶׁדְּבָרָיו שֶׁהוּא מְצַוֶּה כָּבֵד מְאד לַעֲשׂוֹתָן

וְהָיוּ מַכְרִיחִים עַצְמָם מְאד מְאד לְקַיֵּם דְּבָרָיו דַּיְקָא

וְהָיוּ מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְשִׁים מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיַּעֲזר אוֹתָם לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנְהָגוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרָם עַל זֶה

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר.

כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא כָּבֵד מְאד לַעֲשׂוֹת וְכוּ'

וּמִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו הָיָה רוֹאֶה קְצָת מֵעֵין זֶה

וְלא הָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שׁוּם מְנוּחָה כָּל יָמָיו אֲפִילּוּ רֶגַע אַחַת

כִּי הָיָה לוֹחֵם מִלְחֲמוֹת ה' בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר בָּזֶה מִכַּמָּה טְעָמִים

וְזֶה הָיָה עִנְיַן הַמַּחֲלקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה עָלָיו וְכוּ'

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרוֹ תָּמִיד

וְזָכָה לַעֲלוֹת עַל יְדֵי זֶה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת לְמַעֲלוֹת וְהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת מְאד אֲשֶׁר לא נִשְׁמְעוּ וְלא נִרְאוּ וְכוּ'

וְגַם עַכְשָׁו עֲדַיִן מֻנָּח כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת לִלְמד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

וְיֵשׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה מְנִיעוֹת

אֲפִילּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לֵידַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְרוֹצֶה לִלְמד אוֹתָם

יֵשׁ לוֹ כְּבֵדוּת גָּדוֹל וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת מְאד

כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ לָנוּ

וְגַם עֲדַיִן הָאוֹר נֶעְלָם וְנִסְתָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - הָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת
...- תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל ה'. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו ועל כן קשה לו לישב דעתו רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו, ויוכל לישב דעתו כי שמחה הוא עולם החרות בבחינת: "כי בשמחה תצאו" שעל ידי שמחה...
שיחות הר"ן - אות סה
שיחות הר"ן - אות סה על ידי שמחה נצולין ממיתת בנים כי הקלפה העושקת אותם חס ושלום, נקראת לילית והשמחה הוא ההפך ממנה
שיחות הר"ן - אות קכג
שיחות הר"ן - אות קכג מענין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת השם יתברך ואחר כך מתרחקין ענה ואמר אף על פי כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה אף על פי שאחר כך נעשה מה שנעשה, חס ושלום ואמר הלא על שעת מתן תורה נאמר: "לבבתני באחת מעיניך" ואיתא במדרש: "מהו באחת מעיניך אלא שבעין השנית כבר היו מסתכלין על העגל" נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרש חס ושלום ואף על פי כן היה יקר בעיני השם יתברך מאד ההתקרבות בעצמו כמו שכתוב "לבבתני באחת מעיניך" כי זה בעצמו יקר מאד בעיני השם יתברך
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ל ובארץ ישראל היה עוסק בתורה ותפילה ובכל יום כתב בעצמו תורתו והיה מתפאר מאד ואמר שהחלוק בין תורת חוץ לארץ לתורת ארץ ישראל כרחוק מזרח ממערב ובכל יום ויום הלכו אליו הגדולים עם הקטנים לשמשו כדי לשמע חכמת תורתו הקדושה והנוראה מאד מאד
שבחי הר"ן - אות יא
שבחי הר"ן - אות יא וכמה פעמים היה מדבר לפני השם יתברך דברי תחנות ובקשות מלבו ונזדמן לו בתוך דבוריו טענות יפות ותפילות נכונות ומסדרות והוטבו בעיניו והיה כותבם אצלו לזכרון למען יהיה רגיל להתפלל אותם גם אחר כך וכן היה רגיל בענין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאד מאד וכל תפילותיו היו שיזכה להתקרב להשם יתברך והיו לו טענות גדולות להשם יתברך על זה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנה - עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד
...הוא מדה רעה מאד עצבות הוא מדה רעה מאד ומה שהאדם אינו נוסע להצדיק, הוא מחמת עצבות וכבדות וכן מה שאינו מתפלל כראוי, הוא מחמת עצבות ועצלות הינו מחמת חסרון אמונה כי בודאי אם היה לו אמונה שלמה והיה מאמין שהשם יתברך עומד עליו ושומע כל דבור ודבור שיוצא מפיו, ומאזין לקול תפילתו בודאי לא היה לו שום עצבות ועצלות וכבדות בתפילתו ובודאי היה מתפלל כראוי אך עקר בלבול התפילה, הוא בא מחמת חסרון אמונה ועל כן נופל עליו עצלות ועצבות, ומבלבל את תפילתו כי עקר העצבות והעצלות, הוא מחמת חסרון אמונה כמו למשל, כשמניחין חטה...
ספר המידות - קרי
...א. קרי בא על ידי דבור מזנות גם על ידי שנפל מאמונתו. ב. מי שמוציא קרי, לסוף הולך ערום. ג. על ידי עצבות רואה קרי. ד. מי שנזהר לאכל משאלת חכם, הוא נצול מטמאת קרי. ה. אין לו לאדם לאכל על שלחן הצדיק, קדם שטבל לקריו. ו. תשמח בטוב שבא על הצדיקים, וזה תקון לקרי. ז. על ידי הליצנות בא לטמאת קרי. ח. קרי בא מקלות ראש. ט. קרי בא על ידי אכילת שום וביצים. י. גם על ידי דברים בטלים ונבול פה. חלק שני א. השכרות גורם גלות גם גורם הוצאת זרע לבטלה. ב. הבזיונות באים על ידי קרי. ג. הדבור שאדם מדבר בחצי דבור, שאינו מוציא...
ספר המידות - קללה
...בא אבלות, חס ושלום. ב. אין אדם רשאי לקלל אלא אם כן יכול לראות הדורות שיצאו ממנו. ג. אל תהיה קללת הדיוט קלה בעיניך. ד. הקללות הולכים אחר הכונה. ה. לפעמים נתקים קללת הצדיק כל ימי חייו ולא לאחר מותו. ו. סוף שקללת חנם ישוב על המקלל. ז. קללת חכם אפילו בחנם ואפילו על תנאי באה. ח. אפילו נכרי המברך את ישראל מתברך. חלק שני א. אדם הרגיל בקללות הוא מעולם התהו וכן להפך, הרגיל בברכה הוא מעולם התקון. ב. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם...
חיי מוהר"ן - תטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה אות תטז פעם אחת דברנו עמו וגלה לנו שיש מופת על חדוש העולם כי אם לא כן חס ושלום היכן היה מקום להחזיק את כל באי עולם. כי זה רואין בחוש שבכל פעם נתרבין בני אדם. כי מאדם אחד יוצאין דורי דורות אלפים ורבבות נפשות. וכן מכל אחד ואחד ואם כן [רצונו לומר אם העולם קדמון ובלי גבול וזמן חס ושלום, כדעת הכופרים ימח שמם] כבר היה ראוי שיתמלא כל העולם ולא היה מקום העולם שהוא במדה וגבול יכול להחזיק מאחר שמתרבין בכל פעם מאד. שוב פעם אחת גלה מופת שני מן המתים. כי כשאחד מת וקוברין אותו בארץ, ונתרבה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יח - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם
...גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם סכנה גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם לא מבעיא כשאינו ראוי כלל, ולובש טלית שאינו שלו רק אפילו עובדי השם באמת גדולי הדור יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם כי איש פשוט רחוק מאד, שיעבר על רציחה אפילו אם אינו איש כשר כי אין לו תאוה לזה ואפילו כשמגיע, חס ושלום, לתאוה כזו, רחמנא לצלן אינו בא לידו, ויש לו כמה מניעות לזה ואפילו אם יעבר, לא יעבר כי אם לעתים רחוקות וקרוב שלא יעבר רק פעם אחת כל ימיו אבל בהנהגת העולם ובחדושין דאוריתא שמחדשין יכולים לעבר ממש גנב ונאף ורצח בכל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 07_11_2025 השעה 23:11:09 - wesi2