ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תצ - עבודת השם
אות תצ תינוק אחד בן תשע שנים היה חולה קצת שהיה לו חולאת שקורין [דקירות] ושלחו אביו לרבנו זכרונו לברכה וספר עמו הרבה ואמר לו מוסר נפלא. כי היו להתינוק פחדים גדולים ואמר לו רבנו זכרונו לברכה מדוע תפחד עתה זכר נא הפחד שיהיה לך בעת שיוליכוך להבית עלמין ותשאר שם לבדך, והכל יפרדו ממך ותהיה נשאר מנח בין המתים הלא עכשו אתה מתירא לצאת יחידי בלילה ומה תעשה אז. וכיוצא מזה דברים הרבה של מוסר גם אמר לו מי הוא זה שירצה להכוות את עצמו בעצמו. כלומר, והלא כשאתה חוטא אתה מכוה את עצמך בידים. כי סוף כל סוף תקבל ענשך הקשה והמר ואיך לא תחוס על עצמו ואתה מכוה את עצמך בידים ממש. אחר כך אמר לו סגלה לחולאתו הנ"ל שיקחו עפר הנדרס על גבי האסקפה ויניחו את העפר באיזה כלי על האש עד שיתלבן ויוחם העפר היטב, ואותו העפר החם יניחו על צדו ויתרפא. אחר כך נתגדל התינוק ונשארו הדברים שדבר עמו רבנו זכרונו לברכה תקועים בלבו ועדין הוא זוכר אותם. ועוד דברים הרבה ספר עמו רבנו זכרונו לברכה. מזה אנו רואין איך רבנו זכרונו לברכה היה מסתכל אפילו על תינוק ורצה להכניס בו יראת שמים למען יתחיל להתחנך בעבודתו יתברך וגם יזכרם בגדלותו וכמו שכתוב חנוך לנער על פי דרכו וכו'. ועוד יש דברים הרבה שספר עם הילד הנ"ל כמה פעמים מענין ערלת לב שצריכין למולו וכו'. וכן שמעתי מכמה אנשים שהיו קטנים בימי רבנו זכרונו לברכה וספרו לי כמה דברים נפלאים ושיחות יפות ששמעו ממנו בקטנותם ועדין הם זוכרים אותם ומבינים עכשו למפרע איך היה מרמז להם דברים שייטיב להם באחריתם אות תצא בשנת תקס"ו בין כסה לעשור יצא רבנו זכרונו לברכה מהמקוה ואמר שנתגלה לו בעת הזאת מן השמים איך יתנהגו אנשי שלומנו בעניני תעניתים כל ימי חייהם כמה תעניתים צריך כל אחד ואחד מאנשי שלומנו להתענות בכל שנה ושנה, ואיך ומתי יתענו. ואחר הימים טובים נכנסנו אליו כל אחד ואחד ביחוד ומסר לכל אחד ואחד צעטל [פתק] מתי יתענה. והיה כתוב אצלו צעטל בכתיבת ידו הקדושה איזה דברים ואיני יודע מה כי לא נתן לראות בתוך גוף הצעטל רק כשישבתי אצלו לקבל הצעטל של הנהגת התעניתים שלי אזי ראיתי אותו יושב על השלחן וצעטל כתוב לפניו ואיני יודע מה היה כתוב בתוכו. והיה יושב וחושב ומעין הרבה על אותו הצעטל והיה מיגע עצמו הרבה קדם שזכיתי שיצא הדבור מפיו באיזה ימים בשנה אני צריך להתענות. ואחר כך גלה לי הימים שאני צריך להתענות בהם וצוה לכתבם על הניר לזכרון. והזהיר אותי מאד לזכרם ולבלי לאבד הצעטל שלי. וצוה עלינו שבראש השנה קדם שהוא אומר תורה בעת שהוא מכין עצמו לומר תורה אזי נקבל על עצמנו התעניתים שלנו שצוה עלינו ואז בראש השנה בשעת הכנתו לומר תורה יהיה קבלת התעניתים הנ"ל על כל השנה כלה. ומי שלא יהיה על ראש השנה לא יתענה כלל. וכן היה כשמסר התעניתים לשאר אנשי שלומנו. כי כלם ספרו לי שהיה יושב על צעטל והיה יושב ומשתומם כשעה חדא קדם שאמר הצעטל של הנהגת התעניתים לכל אחד. והיינו מבינים מדבריו שאלו התעניתים הם דברים יקרים והנהגות עליונות מאד מאד אשרי שזכינו לקבלם ונמשך הדבר בערך שתי שנים. אחר כך כשבא מלמברג צוה עלינו שלא להתענות כלל. ואמר הלא מי שאינו זוכה להיות אצלי על ראש השנה הוא אין לו להתענות כלל כנ"ל ומי שזוכה להיות על ראש השנה הוא בודאי אין צריך להתענות כלל מאחר שזוכה להיות אצלי על ראש השנה והבן. ועין במקום אחר מזה מעלת מי שזוכה להיות אצלו על ראש השנה. אחר כך אמר אין אתם מרגישין כלל מה שעושין עמכם כי בתחלה צויתי אתכם להתענות ואחר כך צויתי שלא להתענות וכו'. כלומר כי בזה היה ראוי לנו להבין מעט מגדלתו כי זה הענין שצוה עלינו להתענות ימים ידועים בשנה לכל אחד ואחד ימים מיחדים בפני עצמו זה הענין הוא בודאי דבר גדול והשגה עצומה מאד שלא נשמע מימים קדמונים שזכה אדם לגלות לכל אחד ואחד בפרוטרוט הנהגת תעניתים לכל ימי חייו. ואף על פי שדבר זה גדול ועצום מאד זכה אחר כך למעלה והשגה יתרה, עד שלפי עצם קדשת מעלתו ומדרגתו שזכה אחר כך, שוב אין אנו צריכים להתענות אפילו התעניתים שגלה לנו בתקף קדשתו. ומי שיש לו מח בקדקדו יכול להבין מעט מעצם גדלתו על ידי זה והבן. ואמר שאם יהיה חל אחד מימים אלו בשבת או שאר ימים שאין מתענין בהם, יהיה נדחה התענית ליום שלאחריו. וצוה עלי להיות נזהר באלו החדשים לקים מצוות מעשר ולהשתדל ולהתאמץ בכל עז במצוה זו בכל מה דאפשר. גם אחר שפטר אותי מהתעניתים דברתי עמו מענין מצוה הנ"ל ואמר לי שאני צריך גם עתה לזהר בזה בכל עז ואפילו בכל השנה כלה רק באלו החדשים הנ"ל יותר ויותר
אות תצ

תִּינוֹק אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים הָיָה חוֹלֶה קְצָת

שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין [דְקִירוֹת]

וּשְׁלָחוֹ אָבִיו לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְסִפֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה וְאָמַר לוֹ מוּסָר נִפְלָא.

כִּי הָיוּ לְהַתִּינוֹק פְּחָדִים גְּדוֹלִים

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַדּוּעַ תִּפְחַד עַתָּה

זְכר נָא הַפַּחַד שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּעֵת שֶׁיּוֹלִיכוּךָ לְהַבֵּית עָלְמִין וְתִשָּׁאֵר שָׁם לְבַדְּךָ, וְהַכּל יִפָּרְדוּ מִמְּךָ וְתִהְיֶה נִשְׁאָר מֻנָּח בֵּין הַמֵּתִים

הֲלא עַכְשָׁו אַתָּה מִתְיָרֵא לָצֵאת יְחִידִי בַּלַּיְלָה וּמַה תַּעֲשֶׂה אָז.

וְכַיּוֹצֵא מִזֶּה דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁל מוּסָר

גַּם אָמַר לוֹ מִי הוּא זֶה שֶׁיִּרְצֶה לְהַכְווֹת אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ.

כְּלוֹמַר, וַהֲלא כְּשֶׁאַתָּה חוֹטֵא אַתָּה מַכְוֶה אֶת עַצְמְךָ בְּיָדַיִם.

כִּי סוֹף כָּל סוֹף תְּקַבֵּל עָנְשְׁךָ הַקָּשֶׁה וְהַמַּר

וְאֵיךְ לא תָחוּס עַל עַצְמוֹ וְאַתָּה מַכְוֶה אֶת עַצְמֶךָ בְּיָדַיִם מַמָּשׁ.

אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ סְגֻלָּה לְחוֹלַאְתּוֹ הַנַּ"ל

שֶׁיִּקְחוּ עָפָר הַנִּדְרָס עַל גַּבֵּי הָאַסְקֻפָּה וְיַנִּיחוּ אֶת הֶעָפָר בְּאֵיזֶה כְּלִי עַל הָאֵשׁ עַד שֶׁיִּתְלַבֵּן וְיוּחַם הֶעָפָר הֵיטֵב, וְאוֹתוֹ הֶעָפָר הַחַם יַנִּיחוּ עַל צִדּוֹ וְיִתְרַפֵּא.

אַחַר כָּךְ נִתְגַּדֵּל הַתִּינוֹק

וְנִשְׁאֲרוּ הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תְּקוּעִים בְּלִבּוֹ

וַעֲדַיִן הוּא זוֹכֵר אוֹתָם.

וְעוֹד דְּבָרִים הַרְבֵּה סִפֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

מִזֶּה אָנוּ רוֹאִין

אֵיךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מִסְתַּכֵּל אֲפִילּוּ עַל תִּינוֹק

וְרָצָה לְהַכְנִיס בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם

לְמַעַן יַתְחִיל לְהִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְגַם יִזְכְּרֵם בְּגַדְלוּתוֹ

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ וְכוּ'.

וְעוֹד יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁסִּפֵּר עִם הַיֶּלֶד הַנַּ"ל כַּמָּה פְּעָמִים

מֵעִנְיַן עָרְלַת לֵב שֶׁצְּרִיכִין לְמוּלוֹ וְכוּ'.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִכַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ קְטַנִּים בִּימֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְסִפְּרוּ לִי כַּמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְשִׂיחוֹת יָפוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֶּנּוּ בְּקַטְנוּתָם

וַעֲדַיִן הֵם זוֹכְרִים אוֹתָם

וּמְבִינִים עַכְשָׁו לְמַפְרֵעַ

אֵיךְ הָיָה מְרַמֵּז לָהֶם דְּבָרִים שֶׁיֵּיטִיב לָהֶם בְּאַחֲרִיתָם

אות תצא

בִּשְׁנַת תקס"ו בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר

יָצָא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵהַמִּקְוֶה

וְאָמַר שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ בָּעֵת הַזּאת מִן הַשָּׁמַיִם אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּעִנְיְנֵי תַּעֲנִיתִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם

כַּמָּה תַּעֲנִיתִים צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְאֵיךְ וּמָתַי יִתְעַנּוּ.

וְאַחַר הַיָּמִים טוֹבִים נִכְנַסְנוּ אֵלָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיִחוּד

וּמָסַר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צֶעטְל [פֶּתֶק] מָתַי יִתְעַנֶּה.

וְהָיָה כָּתוּב אֶצְלוֹ צֶעטְל בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֵיזֶה דְּבָרִים

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה

כִּי לא נָתַן לִרְאוֹת בְּתוֹךְ גּוּף הַצֶּעטְל

רַק כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ לְקַבֵּל הַצֶּעטְל שֶׁל הַנְהָגַת הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלִּי

אֲזַי רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן וְצֶעטְל כָּתוּב לְפָנָיו

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה כָּתוּב בְּתוֹכוֹ.

וְהָיָה יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וּמְעַיֵּן הַרְבֵּה עַל אוֹתוֹ הַצֶּעטְל

וְהָיָה מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ הַרְבֵּה קדֶם שֶׁזָּכִיתִי שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר מִפִּיו בְּאֵיזֶה יָמִים בַּשָּׁנָה אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת.

וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה לִי הַיָּמִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם

וְצִוָּה לְכָתְבָם עַל הַנְּיָר לְזִכָּרוֹן.

וְהִזְהִיר אוֹתִי מְאד לְזָכְרָם וְלִבְלִי לְאַבֵּד הַצֶּעטְל שֶׁלִּי.

וְצִוָּה עָלֵינוּ שֶׁבְּראשׁ הַשָּׁנָה קדֶם שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרָה בָּעֵת שֶׁהוּא מֵכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה

אֲזַי נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלָּנוּ שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ

וְאָז בְּראשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁעַת הֲכָנָתוֹ לוֹמַר תּוֹרָה יִהְיֶה קַבָּלַת הַתַּעֲנִיתִים הַנַּ"ל עַל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ.

וּמִי שֶׁלּא יִהְיֶה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לא יִתְעַנֶּה כְּלָל.

וְכֵן הָיָה כְּשֶׁמָּסַר הַתַּעֲנִיתִים לִשְׁאָר אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.

כִּי כֻּלָּם סִפְּרוּ לִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל צֶעטְל וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמִשְׁתּוֹמֵם כְּשָׁעָה חֲדָא קדֶם שֶׁאָמַר הַצֶּעטְל שֶׁל הַנְהָגַת הַתַּעֲנִיתִים לְכָל אֶחָד.

וְהָיִינוּ מְבִינִים מִדְּבָרָיו שֶׁאֵלּוּ הַתַּעֲנִיתִים הֵם דְּבָרִים יְקָרִים וְהַנְהָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מְאד מְאד

אַשְׁרֵי שֶׁזָּכִינוּ לְקַבְּלָם וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר בְּעֶרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁלּא לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל.

וְאָמַר הֲלא מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא אֵין לוֹ לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל כַּנַּ"ל

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּוַדַּאי אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל

מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְהָבֵן.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה מַעֲלַת מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

אַחַר כָּךְ אָמַר אֵין אַתֶּם מַרְגִּישִׁין כְּלָל מַה שֶּׁעוֹשִׂין עִמָּכֶם

כִּי בַּתְּחִלָּה צִוִּיתִי אֶתְכֶם לְהִתְעַנּוֹת

וְאַחַר כָּךְ צִוִּיתִי שֶׁלּא לְהִתְעַנּוֹת וְכוּ'.

כְּלוֹמַר כִּי בָּזֶה הָיָה רָאוּי לָנוּ לְהָבִין מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ

כִּי זֶה הָעִנְיָן שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת יָמִים יְדוּעִים בַּשָּׁנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָמִים מְיֻחָדִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ

זֶה הָעִנְיָן הוּא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל וְהַשָּׂגָה עֲצוּמָה מְאד שֶׁלּא נִשְׁמַע מִיָּמִים קַדְמוֹנִים

שֶׁזָּכָה אָדָם לְגַלּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרוֹטְרוֹט הַנְהָגַת תַּעֲנִיתִים לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר זֶה גָּדוֹל וְעָצוּם מְאד

זָכָה אַחַר כָּךְ לְמַעְלָה וְהַשָּׂגָה יְתֵרָה, עַד שֶׁלְּפִי עצֶם קְדֻשַּׁת מַעֲלָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁזָּכָה אַחַר כָּךְ, שׁוּב אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַנּוֹת אֲפִילּוּ הַתַּעֲנִיתִים שֶׁגִּלָּה לָנוּ בְּתֹקֶף קְדֻשָּׁתוֹ.

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ בְּקָדְקֳדוֹ יָכוֹל לְהָבִין מְעַט מֵעצֶם גְּדֻלָּתוֹ עַל יְדֵי זֶה וְהָבֵן.

וְאָמַר שֶׁאִם יִהְיֶה חָל אֶחָד מִיָּמִים אֵלּוּ בְּשַׁבָּת אוֹ שְׁאָר יָמִים שֶׁאֵין מִתְעַנִּין בָּהֶם, יִהְיֶה נִדְחֶה הַתַּעֲנִית לְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו.

וְצִוָּה עָלַי לִהְיוֹת נִזְהָר בְּאֵלּוּ הֶחֳדָשִׁים לְקַיֵּם מִצְווֹת מַעֲשֵׂר

וּלְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עז בְּמִצְוָה זוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר.

גַּם אַחַר שֶׁפָּטַר אוֹתִי מֵהַתַּעֲנִיתִים דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן מִצְוָה הַנַּ"ל

וְאָמַר לִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ גַּם עַתָּה לִזָּהֵר בָּזֶה בְּכָל עז

וַאֲפִילּוּ בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ

רַק בְּאֵלּוּ הֶחֳדָשִׁים הַנַּ"ל יוֹתֵר וְיוֹתֵר
חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...- קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה. ונסע...
להאמין בצדיק עם דעת
...eip.co.il/?key=525 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל **** ויש כאן 2 בחינות שונות. בפשט הדברים, רבי נחמן מברסלב מדבר על אמונה בלי שכל בכלל בייחס לאמונה עם שכל. אמונה בלי שכל בכלל היינו אמונה שהיא כאילו סתם כך בלי סיבה, ואמונה עם שכל, היינו אמונה שנובעת מהשכל. ורבי נחמן מברסלב אומר שמאמונה סתם כך שהיא בשביל מצב הרוח בלבד, ממנה אפשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
...יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...תורה קלא - צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת כבוד...
שיחות הר"ן - אות קס - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...וטרחתו בעבודת ה' שמעתי מפי האיש ששמש אותו בימי ילדותו בעת שעסק בתעניתים [כמבאר בהשיחות שמקדם] וספר לפני האיש הנ"ל שפעם אחת התענה רבנו זכרונו לברכה, משבת לשבת ובאמצע השבוע ביום רביעי יצא ממנו דם מחטמו ומשתי עיניו ומשתי אזניו ומפיו וצעק האיש הנ"ל לפניו ואמר שיעשה רעש בביתו על שנחלש כל כך ופיס אותו בחכמתו, ואמר לו. כך הדרך, שמכבידין התענית באמצע השבוע הלא תראה ביום מחר יקל עלי עד שהכרח האיש לשתק כי השביע אותו תחלה שלא יגלה לשום אדם התעניתים שלו פעם אחד התענה משבת לשבת ובאמצע השבוע הכרח לשכב על מטתו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא
...יא ומיד אחר נסיעתם מסטנבול, בא אליו הסרסור הנ"ל והראה לו אגרות הרבה מצדיקי דורנו ששלחו אליו בקשתם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם כי הוא חשוב בעיני השרי מלוכה בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזה משפחה אתם הרי טוב ואם לאו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו כפרה ולא יועיל הון לשחד בממון ולא די שלא תסעו לארץ הקדש גם תהיו בבית האסורים וכיוצא בדברים אלה וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה מיד אמר לו האמת ששמו רבי נחמן, והוא נכד להבעל שם טוב זכרונו לברכה, ולרבי נחמן מהרידענקא, זכרונו לברכה מיד נסוג...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם
...מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כשיש דינים, חס ושלום כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לב
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לב גם תכף כשבא לשם לטבריה שלח אליו הרב החסיד המפרסם הגביר מורנו הרב משה זכרונו לברכה, בן הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדיל זכר צדיק לברכה וויטפסקר שרוצה להתחתן עמו והשיב רבנו זכרונו לברכה: האיך יכולים למאן בשדוך ? מן הסתם מהשם יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה ולא דבר יותר ומיד הלך השדכן והשיב להרב רבי משה הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה מרצה ותכף עשה סעדה גדולה והיו על הסעדה כל גדולי ארץ ישראל הן ממדינת ליטא והן ממדינת פולין, כלם כאחד גדולים וקטנים והיה להם שמחה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...- תורה צב - תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, חס ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת"...
חיי מוהר"ן - ת - ענין המחלוקת שעליו
...אות ת שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה בענין ההנהגה שמתנהג העולם עכשו כבר היה לעולמים כמה פעמים שהיה העולם מתנהג בדרך זה שהקטנים במעלה היו גדולים וחשובים מאד בעולם ולא היה העולם מתנהג באמת ואף על פי כן היה נמצא אחד שהיה מנח במקום שפל והיה שוחק מכל העולם כלו והוא היה מחיה ומפרנס כל העולם כלו בזכותו. והיה לו שעשועים גדולים בו יתברך והוא היה חי חיים גמורים שנקראים באמת חיים עין לעיל סימן ח'. כי יש כמה מיני חיים כמבאר במקום אחר וכמו שנמצאים בני אדם שחיים חיי צער ואין נכר להעולם כלל ובאמת חייהם הוא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2383 שניות - עכשיו 30_09_2025 השעה 16:01:03 - wesi2