ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תצ - עבודת השם
אות תצ תינוק אחד בן תשע שנים היה חולה קצת שהיה לו חולאת שקורין [דקירות] ושלחו אביו לרבנו זכרונו לברכה וספר עמו הרבה ואמר לו מוסר נפלא. כי היו להתינוק פחדים גדולים ואמר לו רבנו זכרונו לברכה מדוע תפחד עתה זכר נא הפחד שיהיה לך בעת שיוליכוך להבית עלמין ותשאר שם לבדך, והכל יפרדו ממך ותהיה נשאר מנח בין המתים הלא עכשו אתה מתירא לצאת יחידי בלילה ומה תעשה אז. וכיוצא מזה דברים הרבה של מוסר גם אמר לו מי הוא זה שירצה להכוות את עצמו בעצמו. כלומר, והלא כשאתה חוטא אתה מכוה את עצמך בידים. כי סוף כל סוף תקבל ענשך הקשה והמר ואיך לא תחוס על עצמו ואתה מכוה את עצמך בידים ממש. אחר כך אמר לו סגלה לחולאתו הנ"ל שיקחו עפר הנדרס על גבי האסקפה ויניחו את העפר באיזה כלי על האש עד שיתלבן ויוחם העפר היטב, ואותו העפר החם יניחו על צדו ויתרפא. אחר כך נתגדל התינוק ונשארו הדברים שדבר עמו רבנו זכרונו לברכה תקועים בלבו ועדין הוא זוכר אותם. ועוד דברים הרבה ספר עמו רבנו זכרונו לברכה. מזה אנו רואין איך רבנו זכרונו לברכה היה מסתכל אפילו על תינוק ורצה להכניס בו יראת שמים למען יתחיל להתחנך בעבודתו יתברך וגם יזכרם בגדלותו וכמו שכתוב חנוך לנער על פי דרכו וכו'. ועוד יש דברים הרבה שספר עם הילד הנ"ל כמה פעמים מענין ערלת לב שצריכין למולו וכו'. וכן שמעתי מכמה אנשים שהיו קטנים בימי רבנו זכרונו לברכה וספרו לי כמה דברים נפלאים ושיחות יפות ששמעו ממנו בקטנותם ועדין הם זוכרים אותם ומבינים עכשו למפרע איך היה מרמז להם דברים שייטיב להם באחריתם אות תצא בשנת תקס"ו בין כסה לעשור יצא רבנו זכרונו לברכה מהמקוה ואמר שנתגלה לו בעת הזאת מן השמים איך יתנהגו אנשי שלומנו בעניני תעניתים כל ימי חייהם כמה תעניתים צריך כל אחד ואחד מאנשי שלומנו להתענות בכל שנה ושנה, ואיך ומתי יתענו. ואחר הימים טובים נכנסנו אליו כל אחד ואחד ביחוד ומסר לכל אחד ואחד צעטל [פתק] מתי יתענה. והיה כתוב אצלו צעטל בכתיבת ידו הקדושה איזה דברים ואיני יודע מה כי לא נתן לראות בתוך גוף הצעטל רק כשישבתי אצלו לקבל הצעטל של הנהגת התעניתים שלי אזי ראיתי אותו יושב על השלחן וצעטל כתוב לפניו ואיני יודע מה היה כתוב בתוכו. והיה יושב וחושב ומעין הרבה על אותו הצעטל והיה מיגע עצמו הרבה קדם שזכיתי שיצא הדבור מפיו באיזה ימים בשנה אני צריך להתענות. ואחר כך גלה לי הימים שאני צריך להתענות בהם וצוה לכתבם על הניר לזכרון. והזהיר אותי מאד לזכרם ולבלי לאבד הצעטל שלי. וצוה עלינו שבראש השנה קדם שהוא אומר תורה בעת שהוא מכין עצמו לומר תורה אזי נקבל על עצמנו התעניתים שלנו שצוה עלינו ואז בראש השנה בשעת הכנתו לומר תורה יהיה קבלת התעניתים הנ"ל על כל השנה כלה. ומי שלא יהיה על ראש השנה לא יתענה כלל. וכן היה כשמסר התעניתים לשאר אנשי שלומנו. כי כלם ספרו לי שהיה יושב על צעטל והיה יושב ומשתומם כשעה חדא קדם שאמר הצעטל של הנהגת התעניתים לכל אחד. והיינו מבינים מדבריו שאלו התעניתים הם דברים יקרים והנהגות עליונות מאד מאד אשרי שזכינו לקבלם ונמשך הדבר בערך שתי שנים. אחר כך כשבא מלמברג צוה עלינו שלא להתענות כלל. ואמר הלא מי שאינו זוכה להיות אצלי על ראש השנה הוא אין לו להתענות כלל כנ"ל ומי שזוכה להיות על ראש השנה הוא בודאי אין צריך להתענות כלל מאחר שזוכה להיות אצלי על ראש השנה והבן. ועין במקום אחר מזה מעלת מי שזוכה להיות אצלו על ראש השנה. אחר כך אמר אין אתם מרגישין כלל מה שעושין עמכם כי בתחלה צויתי אתכם להתענות ואחר כך צויתי שלא להתענות וכו'. כלומר כי בזה היה ראוי לנו להבין מעט מגדלתו כי זה הענין שצוה עלינו להתענות ימים ידועים בשנה לכל אחד ואחד ימים מיחדים בפני עצמו זה הענין הוא בודאי דבר גדול והשגה עצומה מאד שלא נשמע מימים קדמונים שזכה אדם לגלות לכל אחד ואחד בפרוטרוט הנהגת תעניתים לכל ימי חייו. ואף על פי שדבר זה גדול ועצום מאד זכה אחר כך למעלה והשגה יתרה, עד שלפי עצם קדשת מעלתו ומדרגתו שזכה אחר כך, שוב אין אנו צריכים להתענות אפילו התעניתים שגלה לנו בתקף קדשתו. ומי שיש לו מח בקדקדו יכול להבין מעט מעצם גדלתו על ידי זה והבן. ואמר שאם יהיה חל אחד מימים אלו בשבת או שאר ימים שאין מתענין בהם, יהיה נדחה התענית ליום שלאחריו. וצוה עלי להיות נזהר באלו החדשים לקים מצוות מעשר ולהשתדל ולהתאמץ בכל עז במצוה זו בכל מה דאפשר. גם אחר שפטר אותי מהתעניתים דברתי עמו מענין מצוה הנ"ל ואמר לי שאני צריך גם עתה לזהר בזה בכל עז ואפילו בכל השנה כלה רק באלו החדשים הנ"ל יותר ויותר
אות תצ

תִּינוֹק אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים הָיָה חוֹלֶה קְצָת

שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין [דְקִירוֹת]

וּשְׁלָחוֹ אָבִיו לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְסִפֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה וְאָמַר לוֹ מוּסָר נִפְלָא.

כִּי הָיוּ לְהַתִּינוֹק פְּחָדִים גְּדוֹלִים

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַדּוּעַ תִּפְחַד עַתָּה

זְכר נָא הַפַּחַד שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּעֵת שֶׁיּוֹלִיכוּךָ לְהַבֵּית עָלְמִין וְתִשָּׁאֵר שָׁם לְבַדְּךָ, וְהַכּל יִפָּרְדוּ מִמְּךָ וְתִהְיֶה נִשְׁאָר מֻנָּח בֵּין הַמֵּתִים

הֲלא עַכְשָׁו אַתָּה מִתְיָרֵא לָצֵאת יְחִידִי בַּלַּיְלָה וּמַה תַּעֲשֶׂה אָז.

וְכַיּוֹצֵא מִזֶּה דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁל מוּסָר

גַּם אָמַר לוֹ מִי הוּא זֶה שֶׁיִּרְצֶה לְהַכְווֹת אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ.

כְּלוֹמַר, וַהֲלא כְּשֶׁאַתָּה חוֹטֵא אַתָּה מַכְוֶה אֶת עַצְמְךָ בְּיָדַיִם.

כִּי סוֹף כָּל סוֹף תְּקַבֵּל עָנְשְׁךָ הַקָּשֶׁה וְהַמַּר

וְאֵיךְ לא תָחוּס עַל עַצְמוֹ וְאַתָּה מַכְוֶה אֶת עַצְמֶךָ בְּיָדַיִם מַמָּשׁ.

אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ סְגֻלָּה לְחוֹלַאְתּוֹ הַנַּ"ל

שֶׁיִּקְחוּ עָפָר הַנִּדְרָס עַל גַּבֵּי הָאַסְקֻפָּה וְיַנִּיחוּ אֶת הֶעָפָר בְּאֵיזֶה כְּלִי עַל הָאֵשׁ עַד שֶׁיִּתְלַבֵּן וְיוּחַם הֶעָפָר הֵיטֵב, וְאוֹתוֹ הֶעָפָר הַחַם יַנִּיחוּ עַל צִדּוֹ וְיִתְרַפֵּא.

אַחַר כָּךְ נִתְגַּדֵּל הַתִּינוֹק

וְנִשְׁאֲרוּ הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תְּקוּעִים בְּלִבּוֹ

וַעֲדַיִן הוּא זוֹכֵר אוֹתָם.

וְעוֹד דְּבָרִים הַרְבֵּה סִפֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

מִזֶּה אָנוּ רוֹאִין

אֵיךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מִסְתַּכֵּל אֲפִילּוּ עַל תִּינוֹק

וְרָצָה לְהַכְנִיס בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם

לְמַעַן יַתְחִיל לְהִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְגַם יִזְכְּרֵם בְּגַדְלוּתוֹ

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ וְכוּ'.

וְעוֹד יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁסִּפֵּר עִם הַיֶּלֶד הַנַּ"ל כַּמָּה פְּעָמִים

מֵעִנְיַן עָרְלַת לֵב שֶׁצְּרִיכִין לְמוּלוֹ וְכוּ'.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִכַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ קְטַנִּים בִּימֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְסִפְּרוּ לִי כַּמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְשִׂיחוֹת יָפוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֶּנּוּ בְּקַטְנוּתָם

וַעֲדַיִן הֵם זוֹכְרִים אוֹתָם

וּמְבִינִים עַכְשָׁו לְמַפְרֵעַ

אֵיךְ הָיָה מְרַמֵּז לָהֶם דְּבָרִים שֶׁיֵּיטִיב לָהֶם בְּאַחֲרִיתָם

אות תצא

בִּשְׁנַת תקס"ו בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר

יָצָא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵהַמִּקְוֶה

וְאָמַר שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ בָּעֵת הַזּאת מִן הַשָּׁמַיִם אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּעִנְיְנֵי תַּעֲנִיתִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם

כַּמָּה תַּעֲנִיתִים צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְאֵיךְ וּמָתַי יִתְעַנּוּ.

וְאַחַר הַיָּמִים טוֹבִים נִכְנַסְנוּ אֵלָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיִחוּד

וּמָסַר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צֶעטְל [פֶּתֶק] מָתַי יִתְעַנֶּה.

וְהָיָה כָּתוּב אֶצְלוֹ צֶעטְל בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֵיזֶה דְּבָרִים

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה

כִּי לא נָתַן לִרְאוֹת בְּתוֹךְ גּוּף הַצֶּעטְל

רַק כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ לְקַבֵּל הַצֶּעטְל שֶׁל הַנְהָגַת הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלִּי

אֲזַי רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן וְצֶעטְל כָּתוּב לְפָנָיו

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה כָּתוּב בְּתוֹכוֹ.

וְהָיָה יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וּמְעַיֵּן הַרְבֵּה עַל אוֹתוֹ הַצֶּעטְל

וְהָיָה מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ הַרְבֵּה קדֶם שֶׁזָּכִיתִי שֶׁיֵּצֵא הַדִּבּוּר מִפִּיו בְּאֵיזֶה יָמִים בַּשָּׁנָה אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת.

וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה לִי הַיָּמִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם

וְצִוָּה לְכָתְבָם עַל הַנְּיָר לְזִכָּרוֹן.

וְהִזְהִיר אוֹתִי מְאד לְזָכְרָם וְלִבְלִי לְאַבֵּד הַצֶּעטְל שֶׁלִּי.

וְצִוָּה עָלֵינוּ שֶׁבְּראשׁ הַשָּׁנָה קדֶם שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרָה בָּעֵת שֶׁהוּא מֵכִין עַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹרָה

אֲזַי נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ הַתַּעֲנִיתִים שֶׁלָּנוּ שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ

וְאָז בְּראשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁעַת הֲכָנָתוֹ לוֹמַר תּוֹרָה יִהְיֶה קַבָּלַת הַתַּעֲנִיתִים הַנַּ"ל עַל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ.

וּמִי שֶׁלּא יִהְיֶה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לא יִתְעַנֶּה כְּלָל.

וְכֵן הָיָה כְּשֶׁמָּסַר הַתַּעֲנִיתִים לִשְׁאָר אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.

כִּי כֻּלָּם סִפְּרוּ לִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל צֶעטְל וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמִשְׁתּוֹמֵם כְּשָׁעָה חֲדָא קדֶם שֶׁאָמַר הַצֶּעטְל שֶׁל הַנְהָגַת הַתַּעֲנִיתִים לְכָל אֶחָד.

וְהָיִינוּ מְבִינִים מִדְּבָרָיו שֶׁאֵלּוּ הַתַּעֲנִיתִים הֵם דְּבָרִים יְקָרִים וְהַנְהָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מְאד מְאד

אַשְׁרֵי שֶׁזָּכִינוּ לְקַבְּלָם וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר בְּעֶרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁלּא לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל.

וְאָמַר הֲלא מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא אֵין לוֹ לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל כַּנַּ"ל

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּוַדַּאי אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כְּלָל

מֵאַחַר שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְהָבֵן.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה מַעֲלַת מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

אַחַר כָּךְ אָמַר אֵין אַתֶּם מַרְגִּישִׁין כְּלָל מַה שֶּׁעוֹשִׂין עִמָּכֶם

כִּי בַּתְּחִלָּה צִוִּיתִי אֶתְכֶם לְהִתְעַנּוֹת

וְאַחַר כָּךְ צִוִּיתִי שֶׁלּא לְהִתְעַנּוֹת וְכוּ'.

כְּלוֹמַר כִּי בָּזֶה הָיָה רָאוּי לָנוּ לְהָבִין מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ

כִּי זֶה הָעִנְיָן שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת יָמִים יְדוּעִים בַּשָּׁנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָמִים מְיֻחָדִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ

זֶה הָעִנְיָן הוּא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל וְהַשָּׂגָה עֲצוּמָה מְאד שֶׁלּא נִשְׁמַע מִיָּמִים קַדְמוֹנִים

שֶׁזָּכָה אָדָם לְגַלּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרוֹטְרוֹט הַנְהָגַת תַּעֲנִיתִים לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר זֶה גָּדוֹל וְעָצוּם מְאד

זָכָה אַחַר כָּךְ לְמַעְלָה וְהַשָּׂגָה יְתֵרָה, עַד שֶׁלְּפִי עצֶם קְדֻשַּׁת מַעֲלָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁזָּכָה אַחַר כָּךְ, שׁוּב אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַנּוֹת אֲפִילּוּ הַתַּעֲנִיתִים שֶׁגִּלָּה לָנוּ בְּתֹקֶף קְדֻשָּׁתוֹ.

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ בְּקָדְקֳדוֹ יָכוֹל לְהָבִין מְעַט מֵעצֶם גְּדֻלָּתוֹ עַל יְדֵי זֶה וְהָבֵן.

וְאָמַר שֶׁאִם יִהְיֶה חָל אֶחָד מִיָּמִים אֵלּוּ בְּשַׁבָּת אוֹ שְׁאָר יָמִים שֶׁאֵין מִתְעַנִּין בָּהֶם, יִהְיֶה נִדְחֶה הַתַּעֲנִית לְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו.

וְצִוָּה עָלַי לִהְיוֹת נִזְהָר בְּאֵלּוּ הֶחֳדָשִׁים לְקַיֵּם מִצְווֹת מַעֲשֵׂר

וּלְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עז בְּמִצְוָה זוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר.

גַּם אַחַר שֶׁפָּטַר אוֹתִי מֵהַתַּעֲנִיתִים דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן מִצְוָה הַנַּ"ל

וְאָמַר לִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ גַּם עַתָּה לִזָּהֵר בָּזֶה בְּכָל עז

וַאֲפִילּוּ בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ

רַק בְּאֵלּוּ הֶחֳדָשִׁים הַנַּ"ל יוֹתֵר וְיוֹתֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
...שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] א. מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות בבחינת "ואת הנפש אשר עשו בחרן" הוא בונה בחינת 'היכל הקדש' "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה על ידו אף על פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם אף על פי כן מאלו שנשארו ביראה שלם על ידי זה "קדוש יאמר לו" וזה בחינת 'קדש' ו'היכל' זה בחינת הכבוד שנתכבד השם יתברך...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לה - לוֹמְדֵי תוֹרָה רָאוּי לָהֶם לֵידַע עֲתִידוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לה - לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות וזה שכתוב: "קדם ידעתי" שאני יודע מקדם מה שיהיה ומהיכן "מעדתיך" דהינו מן התורה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נב - הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי
...יחידי רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחיב בנפשו כי יש אפיקורסים, שאומרים שהעולם הוא מחיב המציאות ולפי דעתם הרעה המשבשת נדמה להם שיש על זה ראיות ומופתים, חס ושלום, ממנהג העולם אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות כי רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות כי הוא יתברך בראם יש מאין וביכלתו וכחו ואפשרותו יתברך היה לבראם או שלא לבראם על כן בודאי כל העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות אך...
ספר המידות - וותרן
ספר המידות - וותרן חלק שני א. מי שהוא ותרן, אין עונותיו יכולין להכריע זכיותיו.
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טז
...טז ותכף אחר ראש השנה היה רצון רבנו זכרונו לברכה, לחזר תכף לביתו ולא היה רוצה לנסע כלל לשום מקום, לא לצפת ולא לטבריה אך האיש שהיה עמו היה כספו חזק מאד לזון עיניו במקומות ארץ ישראל ובא אל רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו שיש שירה לילך עמם לטבריה והשיב לו יש לך כסופים לטבריה לך שכר חמורים ועשה כן ונתן להם אדרוף [דמי קדימה] ובחזירתו מהבעל חמורים אמר לו תכף שכרת חמורים ? השיב לו: הן אמר לו רבנו זכרונו לברכה: תכף ומיד תלך ותקח מהם האדרוף ואם לא ירצו להחזיר לך, אזי תניח לאבוד האדרוף כי איני רוצה לילך לשם ואחר...
שיחות הר"ן - אות קפג - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קפג - גדולות נוראות השגתו פעם אחת בא מן החוץ וחש במעיו ואמר שהרגיש בזה שיבוא לו מעות והרמז "וצאצאי מעיך כמעותיו" וכן היה שבא מעות על הבי דאר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קד - בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים
...מוהר"ן ח"א - תורה קד - בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים [לשון החברים] איתא במדרש 'בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה' והדבר קשה, מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים לענש שלו שיעבד בן בנו עבודה זרה 'כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלוה' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'החושד בכשרים לוקה בגופו' ומשה היה חושד אותם שבני ראובן ובני גד אינם רוצים בארץ ישראל שום חלק נמצא שאין להם אלוה בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו אלוה כי הם כשרים היו בדבר כי רצו לטל חלק בארץ גם כן כמוב...
תאוות ממון ושכל תחתון
...breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון ... ולבוא להשכל התחתון הזה אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע שישנא הממון בתכלית השנאה **** והשאלה היא למה? למה ואיך על ידי שנאת הממון יזכה לשכל התחתון שיוביל אותו בסוף לשכל העליון? תשובה: תאוות ממון מרחיקה את האדם מהתכלית. הממון מייצג את ההקדמה של התכלית. כי הממון עצמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עט - בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב
...ועשה טוב [לשון החברים] בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה הנה הכלל שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח ואף על פי שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'משיח דא משה', כמו שאפרש כי משה מסר נפשו בעד ישראל כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם לכן מי שהוא צדיק באמת ויודע שפלותו, ויכיר חשיבות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2500 שניות - עכשיו 31_03_2026 השעה 11:51:08 - wesi2