ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רלח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
אות רלח אמר המעתיק. שמעתי, שפעם אחת דחקה אותו אמו הצדקת זכרונה לברכה באשר שהעולם משבחין אותו ואומרים עליו גדולות כאלה על כן יאמר נא לה גם כן ויספר לה מה מדרגתו בעבודת השם. השיב לה מה אמר לך אני סר מרע באמת. עוד שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שפעם אחת שאלה אותו אמו למה אינו דוחק את עצמו לאכל קצת כי במה יחיה. והשיב לה, אני חי עכשו רק עם החכמה תחיה את בעליה. ואמר לה עוד, יש אצלי אנשים כאלו שיודעים דברים כאלו שיכולים לחיות בהם בלא אכילה ושתיה [פשוט דרצונו לומר אפילו אם יאכלו מעט דמעט בתכלית הצמצום יכולים לחיות בזה כי עקר חיותם הוא ממזון רוחני וכמובא גם בזוהר הקדוש] אות רלט שמעתי מפי הרב רבי נתן זכרונו לברכה שאחר שאמר רבנו זכרונו לברכה מאמר תעיתי כשה אובד וכו' אמר לו שזה הענין הוא התבודדות שלו בעתים הללו. עמד והתבונן על גדל ענותנותו ופשיטות ותמימות של עבודתו הקדושה כל ימי חייו. שאף על פי שזכה למה שזכה אף על פי כן היו התפילה והתבודדות שלו בינו לבין קונו ברוח נמוכה ולב נשבר כזה. עוד שמעתי ממנו זכרונו לברכה שפעם אחת שאל אותו אחד מבני הנעורים הקטנים איך להתבודד ולמד אותו לומר לפני השם יתברך רבונו של עולם רחם עלי וכו' כי היתכן שיעברו ימי בהבל כזה וכי בשביל כך נוצרתי וכו'. אחר כך באיזה עת עמד זה האיש אחר כתלי רבנו זכרונו לברכה ושמע שרבנו זכרונו לברכה בעצמו שפך את לבו לפני השם יתברך בדבורים כאלו אות רמ שמעתי שפעם אחת היה איש אחד מאנשי שלומנו קובל לפניו מאד על חסרון פרנסתו. אמר לו רבנו זכרונו לברכה איני יודע איך יש לכם לב כזה לבלבל אותי בהבלי עולם הזה הלא אני דומה כמי שהולך יומם ולילה במדבר וחותר ומבקש לעשות ממדבר ישוב. כי בכל אחד מכם בלבו מדבר שממה מאין יושב ואין שם מדור לשכינה ואני חותר ומבקש בכל עת לעשות איזה תקון ומקום בלבבכם להיות שם מדור לשכינה. הלא כמה יגיעות צריכין לעשות מאילן סרק עב שקורין דמב לעשות ממנו כלים יפים וראויים לתשמיש אדם. כמה יגיעות צריכין לזה עד שמסתתין אותו ומנסרין אותו ומתקנין אותו במעצד ובשאר כלים הצריכין לזה. כמו כן ממש יגיעות כאלו צריך אני ליגע את עצמי עם כל אחד מכם לעשות עמו איזה תקון. ואתם מבלבלין אותי בהבלים כאלה. שמעתי שהעבודה שלו וקדשתו הנוראה והיראה שהיתה על פניו בליל שבת קדש, ובפרט בימי נעוריו היה עד בלי שעור וערך כלל. ופעם אחת נטל את ידיו וברך ברכת המוציא בסעדת ליל שבת קדש וגם כל המסבין על שלחנו ברכו ברכת המוציא ואכלו את פתם. ותכף אחר שאכל פרוסת המוציא עלה במחשבתו למקום שעלה והתדבק בו יתברך בדבקות גדול וביראה נוראה. וישב בשתיקה ובעינים פקוחות ובדבקות עצום ונפלא כל הלילה ולא הושיטו שום מאכל על השלחן כי נבהלו מפניו מאד והיו מתיראין לבלבל אותו. ובתוך כך האיר השחר ותנץ החמה וברכו ברכת המזון ונפטרו מעל השלחן. ופעם אחת בימי נעוריו בא אליו אחיו הרב רבי יחיאל זכרונו לברכה על שבת, וראה את ההנהגה שלו בליל שבת והוטב בעיניו ובסעדת שחרית היו מספרין העולם לפניו זכרונו לברכה איזה שיחות חלין ולא הוטב הדבר בעיני הרב רבי יחיאל. ובמוצאי שבת נכנס לחדרו של רבנו זכרונו לברכה ודבר עמו מזה. ואמר לו רבנו זכרונו לברכה האתה זוכר כל הספורים שהיו על השלחן בשחרית, ולא היה זוכר את כלם. ואמר לו רבינו ז"ל אני זוכר את כלם. והלך ונעל את הדלת של חדרו והתחיל לסדר לפניו כל הספורים, ולהסביר לו קצת מה היו ענינם ודבר עמו עד איזה שעות על היום והחלונות היו סתומים. ואחר כך הביט על המראה שעות וראה שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית מכבר והפסיק הדבור. והלך הרב רבי יחיאל ממנו בבכיה גדולה ובגעגועים גדולים ובהתעוררות נפלא עד שעברו כמה ימים שלא היה יכול לאכל ולא לישן וכו' רק ישב בבכיות גדולות מחמת גדל התשוקה והגעגועים והתעוררות נפלא שנתעורר אז מדברי רבנו זכרונו לברכה. ומאז נתקרב אל רבנו זכרונו לברכה בהתקרבות אמתי עצום ונפלא מאד
אות רלח

אָמַר הַמַּעְתִּיק.

שָׁמַעְתִּי, שֶׁפַּעַם אַחַת דָּחֲקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה

בַּאֲשֶׁר שֶׁהָעוֹלָם מְשַׁבְּחִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים עָלָיו גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה

עַל כֵּן יאמַר נָא לָהּ גַּם כֵּן וִיסַפֵּר לָהּ מַה מַּדְרֵגָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

הֵשִׁיב לָהּ מָה אמַר לָךְ אֲנִי סָר מֵרָע בֶּאֱמֶת.

עוֹד שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמּוֹ לָמָה אֵינוֹ דּוֹחֵק אֶת עַצְמוֹ לֶאֱכל קְצָת כִּי בַּמֶּה יִחְיֶה.

וְהֵשִׁיב לָהּ, אֲנִי חַי עַכְשָׁו רַק עִם הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ.

וְאָמַר לָהּ עוֹד, יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים דְּבָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁיְּכוֹלִים לִחְיוֹת בָּהֶם בְּלא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה

[פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר אֲפִילּוּ אִם יאכְלוּ מְעַט דִּמְעַט בְּתַכְלִית הַצִּמְצוּם יְכוֹלִים לִחְיוֹת בָּזֶה

כִּי עִקַּר חִיּוּתָם הוּא מִמָּזוֹן רוּחָנִי וְכַמּוּבָא גַּם בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ]

אות רלט

שָׁמַעְתִּי מִפִּי הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמַר תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד וְכוּ'

אָמַר לוֹ שֶׁזֶּה הָעִנְיָן הוּא הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ בָּעִתִּים הַלָּלוּ.

עֲמד וְהִתְבּוֹנֵן עַל גּדֶל עִנְוְתָנוּתוֹ וּפְשִׁיטוּת וּתְמִימוּת שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו.

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה לְמַה שֶׁזָּכָה

אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ הַתְּפִילָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּרוּחַ נְמוּכָה וְלֵב נִשְׁבָּר כָּזֶה.

עוֹד שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאַל אוֹתוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַקְּטַנִּים אֵיךְ לְהִתְבּוֹדֵד

וְלִמֵּד אוֹתוֹ לוֹמַר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַחֵם עָלַי וְכוּ'

כִּי הֲיִתָּכֵן שֶׁיַּעַבְרוּ יָמַי בְּהֶבֶל כָּזֶה וְכִי בִּשְׁבִיל כָּךְ נוֹצָרְתִּי וְכוּ'.

אַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה עֵת עָמַד זֶה הָאִישׁ אַחַר כָּתְלֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְשָׁמַע שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ שָׁפַךְ אֶת לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדִבּוּרִים כָּאֵלּוּ

אות רמ

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ קוֹבֵל לְפָנָיו מְאד עַל חֶסְרוֹן פַּרְנָסָתוֹ.

אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יֵשׁ לָכֶם לֵב כָּזֶה לְבַלְבֵּל אוֹתִי בְּהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה

הֲלא אֲנִי דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ יוֹמָם וָלַיְלָה בַּמִּדְבָּר

וְחוֹתֵר וּמְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מִמִּדְבָּר יִשּׁוּב.

כִּי בְּכָל אֶחָד מִכֶּם בְּלִבּוֹ מִדְבַּר שְׁמָמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב

וְאֵין שָׁם מָדוֹר לַשְּׁכִינָה

וַאֲנִי חוֹתֵר וּמְבַקֵּשׁ בְּכָל עֵת לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה תִּקּוּן וּמָקוֹם בִּלְבַבְכֶם לִהְיוֹת שָׁם מָדוֹר לַשְּׁכִינָה.

הֲלא כַּמָּה יְגִיעוֹת צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מֵאִילַן סְרַק עָב שֶׁקּוֹרִין דֶּמְבְּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כֵּלִים יָפִים וּרְאוּיִים לְתַשְׁמִישׁ אָדָם.

כַּמָּה יְגִיעוֹת צְרִיכִין לָזֶה עַד שֶׁמְּסַתְּתִין אוֹתוֹ וּמְנַסְּרִין אוֹתוֹ וּמְתַקְּנִין אוֹתוֹ בְּמַעֲצָד וּבִשְׁאָר כֵּלִים הַצְּרִיכִין לָזֶה.

כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ יְגִיעוֹת כָּאֵלּוּ צָרִיךְ אֲנִי לְיַגֵּעַ אֶת עַצְמִי עִם כָּל אֶחָד מִכֶּם לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ אֵיזֶה תִּקּוּן.

וְאַתֶּם מְבַלְבְּלִין אוֹתִי בַּהֲבָלִים כָּאֵלֶּה.

שָׁמַעְתִּי שֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הַנּוֹרָאָה וְהַיִּרְאָה שֶׁהָיְתָה עַל פָּנָיו בְּלֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ, וּבִפְרָט בִּימֵי נְעוּרָיו הָיָה עַד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ כְּלָל.

וּפַעַם אַחַת נָטַל אֶת יָדָיו וּבֵרַךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא בִּסְעֻדַּת לֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ

וְגַם כָּל הַמְסֻבִּין עַל שֻׁלְחָנוֹ בֵּרְכוּ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא וְאָכְלוּ אֶת פִּתָּם.

וְתֵכֶף אַחַר שֶׁאָכַל פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא

עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לַמָּקוֹם שֶׁעָלָה וְהִתְדַּבֵּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבְיִרְאָה נוֹרָאָה.

וְיָשַׁב בִּשְׁתִיקָה וּבְעֵינַיִם פְּקוּחוֹת וּבִדְבֵקוּת עָצוּם וְנִפְלָא כָּל הַלַּיְלָה

וְלא הוֹשִׁיטוּ שׁוּם מַאֲכָל עַל הַשֻּׁלְחָן כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו מְאד

וְהָיוּ מִתְיָרְאִין לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ.

וּבְתוֹךְ כָּךְ הֵאִיר הַשַּׁחַר וַתָּנֵץ הַחַמָּה

וּבֵרְכוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְנִפְטְרוּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן.

וּפַעַם אַחַת בִּימֵי נְעוּרָיו בָּא אֵלָיו אָחִיו הָרַב רַבִּי יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל שַׁבָּת, וְרָאָה אֶת הַהַנְהָגָה שֶׁלּוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת וְהוּטַב בְּעֵינָיו

וּבִסְעֻדַּת שַׁחֲרִית הָיוּ מְסַפְּרִין הָעוֹלָם לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיזֶה שִׂיחוֹת חֻלִּין וְלא הוּטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הָרַב רַבִּי יְחִיאֵל.

וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְדִבֵּר עִמּוֹ מִזֶּה.

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַאַתָּה זוֹכֵר כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁהָיוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּשַׁחֲרִית, וְלא הָיָה זוֹכֵר אֶת כֻּלָּם.

וְאָמַר לוֹ רַבֵּינוּ זַ"ל אֲנִי זוֹכֵר אֶת כֻּלָּם.

וְהָלַךְ וְנָעַל אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל חַדְרוֹ וְהִתְחִיל לְסַדֵּר לְפָנָיו כָּל הַסִּפּוּרִים, וּלְהַסְבִּיר לוֹ קְצָת מָה הָיוּ עִנְיָנָם

וְדִבֵּר עִמּוֹ עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת עַל הַיּוֹם וְהַחַלּוֹנוֹת הָיוּ סְתוּמִים.

וְאַחַר כָּךְ הִבִּיט עַל הַמַּרְאֵה שָׁעוֹת וְרָאָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית מִכְּבָר וְהִפְסִיק הַדִּבּוּר.

וְהָלַךְ הָרַב רַבִּי יְחִיאֵל מִמֶּנּוּ בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה וּבְגַעְגּוּעִים גְּדוֹלִים וּבְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא

עַד שֶׁעָבְרוּ כַּמָּה יָמִים שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכל וְלא לִישׁן וְכוּ'

רַק יָשַׁב בִּבְכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מֵחֲמַת גּדֶל הַתְּשׁוּקָה וְהַגַּעְגּוּעִים וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא שֶׁנִּתְעוֹרֵר אָז מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּמֵאָז נִתְקָרֵב אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהִתְקָרְבוּת אֲמִתִּי עָצוּם וְנִפְלָא מְאד
שיחות הר"ן - אות קלא - שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וְעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בְּכָל תּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה
...אות קלא - שיחות וספורים וענינים שהיה בכל תורה ומעשה כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים [סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ו] המתחלת: כשיש דינים חס ושלום, על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו' אמר לי: כך אמרתי שעכשו נשמע גזרות חס ושלום, על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה [כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים] ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה אף על פי שיש בה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ה
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ה בערב חג הפסח יצא אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מהמקוה ואמר לזה שהלך עמו, שבזאת השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה ובחג הפסח אמר תורה על פסוק: "ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו" והקשה מרישא לסיפא ואמר תורה על זה בתרוץ קשיא זו ומתוך דברי תורתו הקדושה נתודע לכל באי אליו שבודאי יסע לארץ ישראל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלה - כִּי אֶקַּח מוֹעֵד
...מועד כי אקח מועד אני מישרים אשפט סגלה להנצל מגדלות, לכבד את הימים טובים, ולקבל יום טוב בשמחה ובהרחבת הלב כפי יכלתו כי משה רבנו, עליו השלום, על ידי שזכה לארבעים ותשעה שערי בינה, זכה להיות "ענו מאד מכל האדם" ויום טוב מחין דאמא, שהיא בינה ועל כן כשמקבל את היום טוב, שהיא בינה, זוכה לענווה יום טוב בגימטריא סג עם הי' אותיות כמובא בכונות, שהוא הפך גס רוח כי יום טוב מבטל הגדלות כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות ועל כן כשמקרב להצדיק נתבטל הגדלות כי על ידי אור הגדול של הצדיק נתבטל לגמרי וזהו בחינת: "ראוני נערים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכה - וַיּאמֶר משֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'
...משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וכו' ולמדו רבותינו, זכרונם לברכה . 'מכאן, שחיב לאכל שלש סעדות בשבת כי תלתא "היום" כתיבי' נמצא שעל כל סעדה משלש סעדות כתיב היום לרמז שלא לאכל בסעדה של שבת רק בשביל היום כי לפעמים אוכל בשביל שרעב מאתמול ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר אך בכל סעדה משלש סעדות של שבת לא יאכל כי אם בשביל היום הינו סעדה זו לא בשביל קדם ולא בשביל אחר כך. [זה הענין לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו, רק מפי אחר שאמר משמו, וכתבתיו כמו ששמעתי. אחר כך נזדמן שדברתי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כח - יֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת
...יש חלוקים בין התורות דע, שיש חלוקים בין התורות כי יש תורה שלא נתנה אפילו לדרש ויש תורה שנתנה לדרש ולא נתנה לכתב ויש שנתנה לכתב וכמו שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב' וכו' ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו נתנה לכתב, ואיזהו לא נתנה לכתב הוא יכול להכיר את איש ישראלי בין האמות ואפילו אם אחד מישראל עומד בין כמה אמות, יכול להכירו וסוד זה מרמז בפסוק: "אכתב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו" הינו כשכותבין רבי תורתי הינו רב יותר מהראוי דהינו שכותבין מה שלא נתן לכתב...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2
...התאוות. איך למה וכמה? חלק 2 * תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1. כדי לחדד את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה. לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם. ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה גם...
סיפורי מעשיות - מעשה יב - מעשה מבעל תפילה / מעשה בבעל תפילה
...יב - מבעל תפילה מעשה פעם אחד היה בעל תפילה שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותושבחות להשם יתברך והיה יושב חוץ לישוב והיה רגיל לכנס לישוב והיה נכנס אצל איזה אדם מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה, כגון עניים וכיוצא והיה מדבר על לבו מהתכלית של כל העולם היות שבאמת אין שום תכלית, כי אם לעסק בעבודת ה' כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו' והיה מרבה לדבר עמו דברי התעוררות כאלו, עד שנכנסו דבריו באזניו עד שנתרצה אותו האדם להתחבר עמו ותכף כשנתרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו, שהיה לו חוץ...
שיחות הר"ן - אות ב
...ב טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
...הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי זה יתמעט ויתגשם האור קצת כדי שיוכל...
חיי מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו
...נוראות השגתו אות רמט אמר בקרימינטשאק עוד יאמרו בימים הבאים [איי, היה כזה ר' נחמן] כי יתגעגעו מאד אחרי. גם אמר שבימים הבאים יהיה חדוש גדול על שחלקו עליו ויאמרו בדרך תמיה על זה היו חולקים בתמיהה. גם אמר שכשיחלוקו על אחד יאמרו הלא גם עליו היו חולקים כלומר על כן אין ראיה מן מחלקת אות רנ אמר אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב. וגם אפילו אמות העולם צריכין אותי. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנא כשנסע...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 07_03_2026 השעה 09:44:08 - wesi2