ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מִפְּנֵי מַה כְּשֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה
הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן ? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך (עין זוהר תרומה קנג) כמו שכתוב במלך (דניאל ד) : "אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכלא בה אנת הוא מלכא" ועקר המלכות הוא על ידי ענווה, בבחינת (משלי ט"ו) : "ולפני כבוד ענווה" שעקר כבוד וגדלת המלכות הוא על ידי ענווה דיקא כי כן דרך המלכות, בכל פעם שצריך שיקדים ענווה לכבודו וגדלתו כמו שבכל יום בשעה שקם ממטתו שאזי עדין הוא בקטנות שמלבש במלבושים פשוטים וגם פניו אינו בצחות וזכות עדין קדם הרחיצה ואחר כך מיפה עצמו ומתלבש בבגדי כבוד ומתפשט בגדלתו כדרך המלך וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא כב:). 'מפני מה לא נמשכה מלכותו של שאול, מפני שלא היה בו שום דפי כי אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלויה מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו: כלך מאחריך' כי עקר המלכות על ידי ענווה כנ"ל וכל מה שיש להמלך ענווה ביותר, מתפשט מלכותו ביותר כנ"ל וכשנמשך המזון על ידי המלך כנ"ל, נעשה ממנו ברורים כגון תבואה, שהרבה ממנה אוכלין בהמות ואחר כך מתברר עוד, ואוכלין ממנה עכו"ם עד שמתברר ממנה לישראל וגם בהאכילה יש ברורים עד שמתברר ונעשין מהם אמרי שפר דהינו ברכות שמברכין עליהם תחלה וסוף ומתפללין ועובדין השם יתברך בכחות האכילה (בראשית מ"ט). "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר" 'שמנה לחמו' וכו', דהינו הפרנסה שהיא בחינת 'מעדני מלך', כי מקבלין אותה על ידי המלך ועל כן תכף כתיב אחריו 'נפתלי וכו' הנותן אמרי שפר' דהינו אמרי שפר של ברכות ותפילות וכיוצא שנעשין מן הברורים של מעדני מלך כנ"ל ואלו הברורים הם בחינת קטרת, כידוע שקטרת היא בחינת ברורים ומאלו אמרי שפר שנעשין מן מעדני מלך נעשה עטרה להמלך, וגם יכולין לראות זאת העטרה וזהו בחינת (שיר השירים ג) : "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו" הינו לראות העטרה של המלך שנעשה ביום חתנתו כי התחברות שמתחברין האמרי שפר עם המלך זה בחינת חתנה, בבחינת (משלי כ"ב) "חן שפתיו רעהו מלך" שחן השפתים, דהינו האמרי שפר מתחברין עם המלך בבחינת רעות וזהו "ביום חתנתו" וזהו "וביום שמחת לבו" זה בחינת קטרת בבחינת (משלי כ"ז) : "שמן וקטרת ישמח לב" כי הברורים שמהם נעשה אמרי שפר כנ"ל שמהם נעשה העטרה כנ"ל, הם בחינת קטרת כנ"ל וזהו "שעטרה לו אמו" הינו בחינת חוה, שהיא היתה "אם כל חי" (בראשית ג) כי חוה ראשי תבות המעטרכי חסד ורחמים (תהלים ק"ג) הינו בחינת העטרה הנ"ל שנעשה על ידי בחינת: "המשביע בטוב עדיך" דהינו בחינת מעדני מלך כנ"ל [והעקר חסר] והכלל שצריכין לראות את המלך בבחינת (ישעיה ל"ג) : "מלך ביפיו תחזינה עינך" דהינו כשהוא ביפיו וגדלתו, ולא בשעת קטנות ואם היו נותנין לו פרנסתו תכף ומיד, לחם מזמן היה אפשר שיראה את המלך בשעת קטנות כגון בשעה שמקטין את עצמו ומחשב את עצמו שקפה של שרצים תלויה מאחוריו וכיוצא כנ"ל אבל עכשו שנותנין הפרנסה על ידי סיבובים נמצא שבאה בעתים מיחדים כי לכל סיבה צריכה עת מיחד, עד שתצא הפרנסה אליו ועל כן לא יבוא לראות את המלך בקטנותו, רק ביפיו כנ"ל כי אין נותנין לו הפרנסה תכף רק בעת מיחד באפן שלא יראהו רק ביפיו, בבחינת: 'מלך ביפיו' וכו' כי על ידי הפרנסה רואין המלך בעטרה כנ"ל וזה הסוד מרמז בפסוק (תהלים קמ"ה) : "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, פותח את ידך" וכו' 'עיני כל' וכו' זהו הקשיא הנ"ל הינו: "עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעתו" דהינו שמבקשין על פרנסה, ואין נותנין תכף, רק בעתו כנ"ל והתרוץ : "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" [ולא סים].
הִקְשׁוּ

מִפְּנֵי מַה כְּשֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה, אֵין נוֹתְנִין לוֹ תֵּכֶף מִן הַשָּׁמַיִם

כִּי אִם עַל יְדֵי סִיבּוֹת, לְכָל אֶחָד לְפִי סִיבָּתוֹ

שֶׁזֶּה צָרִיך לִזְרעַ תְּבוּאָה וְלַחֲרשׁ וְלִקְצר וְכוּ'

וְזֶה צָרִיך לִנְסֹעַ וְלִמְצא צרֶך פַּרְנָסָתוֹ שָׁם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְלָמָּה לא נוֹתְנִין לוֹ תֵּכֶף, בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ פַּרְנָסָתוֹ, מְזֻמָּן ?

וְהַתֵּרוּץ: דַּע, שֶׁכָּל הַפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְקַבֵּל עַל יְדֵי הַמֶּלֶך

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמֶלֶך: "אִילָנָא דִּי חֲזַיתָ דִּי רְבָה וּתְקִף וְכוּ' וּמָזוֹן לְכלָּא בָּהּ אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא"

וְעִקָּר הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי עֲנָוָוה, בִּבְחִינַת: "וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָוה"

שֶׁעִקָּר כְּבוֹד וּגְדֻלַּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי עֲנָוָוה דַּיְקָא

כִּי כֵן דֶּרֶך הַמַּלְכוּת, בְּכָל פַּעַם

שֶׁצָּרִיך שֶׁיַּקְדִּים עֲנָוָוה לִכְבוֹדוֹ וּגְדֻלָּתוֹ

כְּמוֹ שֶׁבְּכָל יוֹם בְּשָׁעָה שֶׁקָּם מִמִּטָּתוֹ שֶׁאֲזַי עֲדַיִן הוּא בְּקַטְנוּת

שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּמַלְבּוּשִׁים פְּשׁוּטִים

וְגַם פָּנָיו אֵינוֹ בְּצַחוּת וְזַכּוּת עֲדַיִן קדֶם הָרְחִיצָה

וְאַחַר כָּך מְיַפֶּה עַצְמוֹ וּמִתְלַבֵּשׁ בְּבִגְדֵי כָּבוֹד

וּמִתְפַּשֵּׁט בִּגְדֻלָּתוֹ כְּדֶרֶך הַמֶּלֶך

וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'מִפְּנֵי מָה לא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, מִפְּנֵי שֶׁלּא הָיָה בּוֹ שׁוּם דּפִי

כִּי אֵין מְמַנִּין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן קֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה מֵאֲחוֹרָיו

שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ: כַּלֵּך מֵאַחֲרֶיך'

כִּי עִקָּר הַמַּלְכוּת עַל יְדֵי עֲנָוָוה כַּנַּ"ל

וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְהַמֶּלֶך עֲנָוָוה בְּיוֹתֵר, מִתְפַּשֵּׁט מַלְכוּתוֹ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל

וּכְשֶׁנִּמְשָׁך הַמָּזוֹן עַל יְדֵי הַמֶּלֶך כַּנַּ"ל, נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בֵּרוּרִים

כְּגוֹן תְּבוּאָה, שֶׁהַרְבֵּה מִמֶּנָּה אוֹכְלִין בְּהֵמוֹת

וְאַחַר כָּך מִתְבָּרֵר עוֹד, וְאוֹכְלִין מִמֶּנָּה עַכּוּ"ם

עַד שֶׁמִּתְבָּרֵר מִמֶּנָּה לְיִשְׂרָאֵל

וְגַם בְּהָאֲכִילָה יֵשׁ בֵּרוּרִים

עַד שֶׁמִּתְבָּרֵר וְנַעֲשִׂין מֵהֶם אִמְרֵי שֶׁפֶר

דְּהַיְנוּ בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עֲלֵיהֶם תְּחִלָּה וָסוֹף

וּמִתְפַּלְּלִין וְעוֹבְדִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכחוֹת הָאֲכִילָה .

"מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶך

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר"

'שְׁמֵנָה לַחְמוֹ' וְכוּ', דְּהַיְנוּ הַפַּרְנָסָה שֶׁהִיא בְּחִינַת

'מַעֲדַנֵּי מֶלֶך', כִּי מְקַבְּלִין אוֹתָהּ עַל יְדֵי הַמֶּלֶך

וְעַל כֵּן תֵּכֶף כְּתִיב אַחֲרָיו 'נַפְתָּלִי וְכוּ' הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר'

דְּהַיְנוּ אִמְרֵי שָׁפֶר שֶׁל בְּרָכוֹת וּתְפִילּוֹת וְכַיּוֹצֵא

שֶׁנַּעֲשִׂין מִן הַבֵּרוּרִים שֶׁל מַעֲדַנֵּי מֶלֶך כַּנַּ"ל

וְאֵלּוּ הַבֵּרוּרִים הֵם בְּחִינַת קְטרֶת, כַּיָּדוּעַ

שֶׁקְּטרֶת הִיא בְּחִינַת בֵּרוּרִים

וּמֵאֵלּוּ אִמְרֵי שָׁפֶר שֶׁנַּעֲשִׂין מִן מַעֲדַנֵּי מֶלֶך

נַעֲשֶׂה עֲטָרָה לְהַמֶּלֶך, וְגַם יְכוֹלִין לִרְאוֹת זאת הָעֲטָרָה

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶך שְׁלמה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"

הַיְנוּ לִרְאוֹת הָעֲטָרָה שֶׁל הַמֶּלֶך שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ

כִּי הִתְחַבְּרוּת שֶׁמִּתְחַבְּרִין הָאִמְרֵי שָׁפֶר עִם הַמֶּלֶך

זֶה בְּחִינַת חֲתֻנָּה, בִּבְחִינַת "חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶך"

שֶׁחֵן הַשְּׂפָתִים, דְּהַיְנוּ הָאִמְרֵי שָׁפֶר

מִתְחַבְּרִין עִם הַמֶּלֶך בִּבְחִינַת רֵעוֹת

וְזֶהוּ "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ"

וְזֶהוּ "וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" זֶה בְּחִינַת קְטרֶת

בִּבְחִינַת: "שֶׁמֶן וּקְטרֶת יְשַׂמַּח לֵב"

כִּי הַבֵּרוּרִים שֶׁמֵּהֶם נַעֲשֶׂה אִמְרֵי שָׁפֶר כַּנַּ"ל

שֶׁמֵּהֶם נַעֲשָׂה הָעֲטָרָה כַּנַּ"ל, הֵם בְּחִינַת קְטרֶת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ" הַיְנוּ בְּחִינַת חַוָּה, שֶׁהִיא הָיְתָה "אֵם כָּל חָי"

כִּי חַוָּה רָאשֵׁי תֵבוֹת הַמְעַטְּרֵכי חֶסֶד וְרַחֲמִים

הַיְנוּ בְּחִינַת הָעֲטָרָה הַנַּ"ל שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת: "הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵך"

דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מַעֲדַנֵּי מֶלֶך כַּנַּ"ל

[וְהָעִקָּר חָסֵר]

וְהַכְּלָל שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶך בִּבְחִינַת: "מֶלֶך בְּיָפְיוֹ תֶחֱזֶינָה עֵינֶך"

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בְּיָפְיוֹ וּגְדֻלָּתוֹ, וְלא בִּשְׁעַת קַטְנּוּת

וְאִם הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד, לֶחֶם מְזֻמָּן

הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַמֶּלֶך בִּשְׁעַת קַטְנוּת

כְּגוֹן בְּשָׁעָה שֶׁמַּקְטִין אֶת עַצְמוֹ וּמְחַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ

שֶׁקֻּפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה מֵאֲחוֹרָיו וְכַיּוֹצֵא כַּנַּ"ל

אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁנּוֹתְנִין הַפַּרְנָסָה עַל יְדֵי סִיבּוּבִים

נִמְצָא שֶׁבָּאָה בָּעִתִּים מְיֻחָדִים

כִּי לְכָל סִיבָּה צְרִיכָה עֵת מְיֻחָד, עַד שֶׁתֵּצֵא הַפַּרְנָסָה אֵלָיו

וְעַל כֵּן לא יָבוֹא לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶך בְּקַטְנוּתוֹ, רַק בְּיָפְיוֹ כַּנַּ"ל

כִּי אֵין נוֹתְנִין לוֹ הַפַּרְנָסָה תֵּכֶף רַק בְּעֵת מְיֻחָד

בְּאפֶן שֶׁלּא יִרְאֵהוּ רַק בְּיָפְיוֹ, בִּבְחִינַת: 'מֶלֶך בְּיָפְיוֹ' וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי הַפַּרְנָסָה רוֹאִין הַמֶּלֶך בָּעֲטָרָה כַּנַּ"ל

וְזֶה הַסּוֹד מְרֻמָּז בַּפָּסוּק: "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶך" וְכוּ'

'עֵינֵי כל' וְכוּ' זֶהוּ הַקֻּשְׁיָא הַנַּ"ל

הַיְנוּ: "עֵינֵי כל אֵלֶיך יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ"

דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבַקְּשִׁין עַל פַּרְנָסָה, וְאֵין נוֹתְנִין תֵּכֶף, רַק בְּעִתּוֹ כַּנַּ"ל

וְהַתֵּרוּץ: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶך וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"

[וְלא סִיֵּם].
שיחות הר"ן - אות ח
שיחות הר"ן - אות ח כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא אין לעין שם הרבה כי אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו כי המחשבה יש לה תקף גדול כמבאר במקומות אחרים ועל כן צריכין לעבר במהירות מקומות כאלו
סיפורי מעשיות - מעשה יא - מעשה מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו
...שנתחלפו מעשה במלך אחד שהיתה שפחה אחת בביתו, שהיתה משמשת את המלכה [ומסתמא מבשלת אינה רשאה לכנס אל המלך אך היתה איזה שפחה משרתת קטנה במעלה] והגיע זמן לדתה של המלכה וגם השפחה הנ"ל הגיע זמן לדתה באותו העת והלכה המילדת והחליפה הולדות למען תראה מה יצמח מזה ואיך יפל דבר והחליפה הולדות והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה ואחר כך התחילו אלו הבנים להתגדל ובן המלך [הינו זה שנתגדל אצל המלך, כי היו סוברים, שהוא בן המלך] היו מגדלים אותו ממעלה למעלה, עד שהיה הולך וגדול והיה בריה גדולה וגם אותו בן השפחה...
שיחות הר"ן - אות סה
שיחות הר"ן - אות סה על ידי שמחה נצולין ממיתת בנים כי הקלפה העושקת אותם חס ושלום, נקראת לילית והשמחה הוא ההפך ממנה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מא - רִקּוּדִין
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] רקודין הנה איתא הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלהים, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע וזה יין המשמח וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין כי שתי פעמים אלהים עם עשר אותיות גימטריא יעקב אזי המשיך שרש הגבורות, בחינת יין המשמח כמו שכתוב:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלז - חֶלְקִי ה' אָמַרְתִּי לִשְׁמר דְּבָרֶיך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלז - חלקי ה' אמרתי לשמר דבריך חלקי ה' אמרתי לשמר דבריך הינו שהחלק אלקי ממעל שיש לי אומר לי ומלמד אותי לשמר דבריך.
שיחות הר"ן - אות פח
...פח הפיכת השלחן בשבת הגדול מרמז כי עדין לא יצא הדבור מהגלות עד פסח שאז יצא הדבור מהגלות בחינת "פה סח" כידוע שזה עקר בחינת יציאת מצרים שיצא הדבור מהגלות והשלחן הוא בחינת הדבור בחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" 'וידבר אלי' דיקא כי עקר הפרנסה והאכילה שהוא בחינת שלחן הוא משם מבחינת דבור בחינת: "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" וכשאין הדבור בגלות אז השלחן שהוא בחינת דבור בבחינת פנים בבחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" דיקא בחינת פנים ועל כן בשבת הגדול שאז הוא קדם יציאת מצרים אזי הוא בחינת הפיכת...
שבחי הר"ן - אות יא
שבחי הר"ן - אות יא וכמה פעמים היה מדבר לפני השם יתברך דברי תחנות ובקשות מלבו ונזדמן לו בתוך דבוריו טענות יפות ותפילות נכונות ומסדרות והוטבו בעיניו והיה כותבם אצלו לזכרון למען יהיה רגיל להתפלל אותם גם אחר כך וכן היה רגיל בענין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאד מאד וכל תפילותיו היו שיזכה להתקרב להשם יתברך והיו לו טענות גדולות להשם יתברך על זה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסז - שָׁבוּעוֹת הוּא רְפוּאָה לְהָרֵאָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסז - שבועות הוא רפואה להראה שבועות הוא רפואה להראה כי 'חמשה' כנפי ראה כנגד 'חמשה' חמשי תורה ובשבועות מקבלין התורה יכולין לקבל חיות חדש
רבי נחמן מברסלב הוא האלוהים?
...והבנתי שיש חסידי ברסלב שחושבים שרבי נחמן הוא בורא עולם והוא המלך והוא השי"ת. ואשמח להבין את פשר העניין הזה, ואיך נוצרה המחשבה הזאת? לשואל: שאלה יפה שאלת, והנושא הזה הובא כבר כאן בפורום: אך כאן התשובה בהרחבה. קודם כל מצד האמת, השי"ת מלא כל הארץ כבודו, ולכן הכל זה השי"ת. וזאת נקודת האמת שנמצאת גם בתוך כל עבודת אלילים באשר היא. ועכשיו מצד אחר: מי שלומד ליקוטי מוהרן, רואה שרבי נחמן מברסלב רימז יותר מפעם אחת שהוא השי"ת. כיצד? אמר רבי נחמן מברסלב, אילו ידעתיו הייתיו. וביותר ממקום אחר, אמר רבי נחמן מברסלב...
סיפורי מעשיות - מעשה יג - מעשה משבעה קבצנים / מעשה בשבעת הקבצנים / מעשה בשבעה קבצנים
...יג - משבעה קבצנים אספר לכם איך היו שמחים מעשה פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה מאד והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים והיו שמחים מאד על המשתה וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו כי הוא כבוד גדול למלך והיה שם שמחה גדולה מאד והיה שם כל מיני שמחה מקהלות זמר ומשחקי הצגות וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה וכשנעשו שמחים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 25_03_2026 השעה 08:30:14 - wesi2