... להשם יתברך אך כבר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה סדר התפילה [מחמת שלאו כל אדם יכול לסדר סדר התפילה לעצמו כמובא] על כן אנו חיבים להתפלל בלשון הקדש כמו שסדרו לנו אבל העקר הוא רק לכון פרוש המלות כפשוטו שזהו עקר התפילה שמתפללין לפני השם יתברך על כל דבר ודבר ועל ידי זה מתקרבין ומתדבקין בו יתברך והנה מי שמדבר בלשון הקדש תמיד, כגון ירושלמי אין צריך לחשב בדעתו פרוש המלות רק שיטה אזנו מה שהוא אומר וזה עקר כונתו בתפילה ואצל הצדיקים ...

... ח"א - תורה יט - תפלה לחבקוק ויוסף, על ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש על ידי זה היה יכול לפשר חלמין כי עקר החלום הוא בשנה הינו בתרדמה ושלמות לשון הקדש הוא על ידי תרדמה שהוא בחינת תרגום כנ"ל. ועל כן יוסף שזכה לשלמות לשון הקדש שעקר שלמותו על ידי תרדמה כנ"ל. על כן היה יודע ... בחינת לשון התרגום את בחינת התרדמה דהינו להעלות הטוב שבו ללשון הקדש ולהפיל הרע שבו שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום כנ"ל ועל כן היה יודע לפתר ... תרגום כי הוא זכה לברר את לשון תרגום שזהו עקר בחינת שלמות לשון הקדש על ידי התרגום שזכה לזה כנ"ל] ... והבן היטב איך עתה מבאר היטב ענין פתרון חלומות על ידי שלמות לשון הקדש על ידי מה שכתב שם אחר כך שעל ידי שלמות לשון הקדש מאירין ההתנוצצות האותיות שיש בכל דבר כי על ידי ...

... שלו יראה את עצמו כמו במראה איך פניו משקע בחשך ג. כי גדל יקר הערך של לשון הקדש [הוא מפני] שבו נברא העולם כמאמר חז"ל: "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" 'לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש' וזה בחינת חוה בחינת: "ולילה ללילה יחוה" הינו בחינת הדבור של לשון הקדש שבו נברא העולם וזה בחינת: "לזאת יקרא אשה" הינו הדבור כמו: "וזאת אשר דבר להם" ועל ידי לשון הקדש רוממנו מכל הלשונות שכל הלשונות העמים נופלים על ידי לשון הקדש הינו שהרע שיש להלשון של האמה אחיזה בו נתבטל ונופל על ידי לשון הקדש ואין לו שליטה על ישראל וזה בחינת: 'לשון נופל על לשון' והרע הכולל שכל הרעות של שבעים לשון כלולין בו דהינו תבערת המדורה של תאוות ניאוף שכל השבעים לשון משקעין וכלולין בו נופל ונתבטל ואין לו שליטה על ידי לשון הקדש וזה בחינת מדורה של שבעין כוכבין הנזכר בזוהר הקדוש הינו הרע הכולל שהוא תבערת המדורה של תאוות ניאוף שכל השבעין אמות כלולין בו וזה בחינת חשמ"ל חיות אש ממללות חיות אש בחינת חוה אשה הינו בחינת לשון הקדש כנ"ל שעל ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעין כוכבין וזה בחינת מ"ל מחשמ"ל שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין שנתמלל ונתבטל על ידי לשון הקדש כי על שם זה נקרא לשון הקדש כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה . וזהו שפרש רש"י "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" 'מכאן שנאסר להם עריות, רוח הקדש אומרת כן' 'רוח הקדש' הינו לשון הקדש כמו: "וברוח פיו כל צבאם" שעל ידי לשון הקדש נאסר ונתקשר התאוה של תאוות ניאוף הינו המדורה של שבעין כוכבין שאין לו שליטה על ישראל על ידי לשון הקדש בבחינת 'לשון נופל על לשון' כנ"ל שהרוח שטות נתבטל על ידי רוח הקדש וזה בחינת תקון הברית שהוא בחינת רוח הקדש בבחינת "ולא קמה עוד רוח באיש" וזה: ... למקום החתך הינו חתוך הדבור וזה: "ויבן" עשאה כאוצר שעקר עשיה ותקון של לשון הקדש תולה ב"יראת ה' היא אוצרו" כמו שכתוב: "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא" וזה: כאוצר של חטים הינו היראה הוא אוצר שבו תלוי עשיה ותקון של 'חטה' כ"ב אותיות של לשון הקדש וזה בחינת: "אלהים דבר בקדשו" שדבור הקדש תולה ב"אלהים ירא". ויוסף על ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש כמו שכתוב: "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקדש על כן כתוב בו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו" רוח אלהים הינו תקון הברית בבחינת "ולא קמה עוד רוח באיש" כי בלשון הקדש תלוי תקון הברית בבחינת "מכאן שנאסר להם עריות". כי זה בלא זה אי אפשר להיות הינו תקון הברית ושלמות לשון הקדש הם תלויים זה בזה וזה: "ורעה זונות יאבד הון" אל תקרי 'מהונך' אלא 'מגרונך' [בפסיקתא עצמה איתא ממה שחננך אם נתן לך קול ערב וכו'] שהוא בחינת לשון הקדש כי מי שפוגם בברית מאבד לשון הקדש וזהו: "כבד את ה' מהונך" כבד דיקא כי בו תלוי בחינת כבוד כי הפך הכבוד הם חרפות ובזיונות והם תולים במקום עריין כמובא בתקונים: "ולא יתבששו" 'אין בשת ... שהיא הפך של חרפות ובזיונות שהוא תולה ב'הונך' הינו בגרונך שהוא שלמות לשון הקדש כנ"ל ושם יוסף על שם שלמות לשון הקדש שהוא תקון הברית בבחינת: "אסף אלהים את חרפתי" כי בו תלוי כבוד כי אין בשת אלא במקום עריין כנ"ל ונחש שהוא הרע הכולל הנ"ל כשאין שלמות בלשון הקדש אזי הוא הולך ושולט על לשון הקדש בבחינת 'נחש שלטנותה על בשרא' הינו בחינת חוה הנ"ל שהיא "בשר מבשרו" בבחינות "בשר קדש" וזה בחינת נחש שפתה לחוה והטיל בה זהמא שהוא הרוח סערה הרוח שטות אשת כסילות והולך ומפתה את הרוח הקדש שהוא לשון הקדש אשה חכמה בבחינת "חכמות נשים" ומטיל בה זהמא. וזה בחינת: "לפתח חטאת רבץ" לפתח, הינו 'פתחי פיך' של לשון הקדש שהחטאת הזה רובץ לינק ממנו ד. ודע, שאשת כסילות הזאת שהוא כללות הרע של שבעים לשון אי אפשר להם לינק מאשה חכמה מלשון הקדש הנ"ל אלא על ידי בחינת 'עץ הדעת טוב ורע' שעל ידו הוא מפתה את הלשון הקדש ומטיל בה זהמא ועץ הדעת שיש בו שני כחות, שהן טוב ורע הוא אמצעי בין לשון הקדש שהוא אשה חכמה שכלו טוב ובין לשון של שבעין עממין שכלו רע ועץ הדעת טוב ורע זה לשון תרגום שהוא אמצעי בין

... שעל ידי שלשה שמות הנ"ל שהם: אל, אלהים, ה' שהם בחינת: תפילה, תורה, שדוכים נשלם הדבור על ידי האמת הינו רבוע הדבור, שנשלם על ידי האמת כנ"ל ה. ושלמות הדבור הוא בחינת לשון הקדש כי כל לשונות העמים הם חסרים, ואין להם שלמות כי נקראין לשון עלגים ואין שלמות רק ללשון הקדש ולשון הקדש הוא מקשר לשבת בבחינת: "ודבר דבר" 'שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל' בבחינת: "כה תברכו" 'בלשון הקדש' שבלשון הקדש נכלל ברכה וקדשה כי הלשון הקדש מקשר לשבת שנאמר בו ברכה וקדשה כמו שכתוב "ויברך ויקדש" וכו' ועל כן על ידי שלשון הקדש מקשר לשבת על כן על ידי שלמות הדבור שהוא בחינת לשון הקדש על ידי זה ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החל כי ימי החל הם בחינת עצבות ואפילו המצוות שעושין בימי החל הם בחינת עצבות כי מט"ט שלטנותה בימי החל ומט"ט הוא ... זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו" הינו בחינת שבת שהיא בחינת בן, בחינת נח, ניחא דעלאין ותתאין שהוא מנחם ומשמח הכל מן העצבות, בחינת: "זה ינחמנו" וכו' וכשזוכין לבחינת לשון הקדש, שהוא מקשר לשבת אזי ממשיכין על ידו את הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל כי מחמת שהלשון הקדש מקשר לשבת על כן נמשך על ידו השמחה של שבת לששת ימי החל אל אלהים ה' דבר [עם התבות] מספר שמחה כי על ידי שלמות הדבור שהוא לשון הקדש, נמשך שמחה כנ"ל ו. ועל ידי זה שממשיכין קדשה של שבת לששת ימי החל על ידי זה נתגלה האחדות הפשוט יתברך כי בששת ימי החל הם פעלות משתנות שבכל יום נברא פעלה משנה ... "שלח אורך ואמתך" וצריך לתנו סמוך לפתח, בחינת: "פתחי פיך" הינו הדבור, כי האמת מאיר בהדבור כנ"ל בבחינת: "פתח דבריך יאיר" ואזי נמשך השמחה של שבת לששת ימי החל על ידי לשון הקדש, שהוא שלמות הדבור וזה בחינת: חנוכה חנו כ"ה בחינת שבת ניחא שבו מקשר לשון הקדש שהוא בחינת: "כה תברכו" בלשון הקדש כנ"ל והשמחה של שבת מאיר לששת ימי החל שהם גם כן בחינת חנוכה בחינת חנוך, מט"ט, עבד, ששלטנותה בימי החל בבחינת: "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו" בחינת שמחה ...

... יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו דהינו בלשון אשכנז כי בלשון הקדש קשה לו לפרש כל שיחתו וגם אין הלב נמשך אחרי הדבורים, מחמת שאינו מרגל כל כך בהלשון כי אין דרכנו לדבר בלשון הקדש אבל בלשון אשכנז שמספרים ומדברים בו קל וקרוב יותר לשבר לבו כי הלב נמשך וקרוב יותר אל לשון אשכנז, מחמת שהוא ...

ספר המידות - שוחט חלק שני א. על ידי שוחטים הגונים בני אדם מרחמים זה על זה, והוא הדין להפך. ב. השוחט שהוא מקים כבוד אב, הקדוש ברוך הוא משמרו, שלא להאכיל טרפות, והוא הדין להפך. ג. על ידי השוחטים, הרשעים המאכילין טרפות, הגזלות נתרבה בעולם. ד. הזכי הראות יכולים לראות על החלפים של השוחטים את הכלי בית המקדש. ה. מי שנתאלם בפתע פתאום, יעבירו על פיו חלף כשר.

שיחות הר"ן - אות רסז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: מי שרוצה לחדש בתורה מתר לו לחדש ולדרש כל מה שירצה כל מה שיזכה לחדש בשכלו ובלבד שלא יוציא איזה דין חדש על פי דרושיו שדורש בדרך דרוש וסוד והמובן מדבריו היה שאפילו בכונות האר"י זכרונו לברכה, ודרכי הקבלה מתר לחדש בהם כאשר ישיג שכלו ובלבד שלא יוציא מהם שום דין חס ושלום

שיחות הר"ן - אות קעח - גדולות נוראות השגתו פעם אחת עמדתי לפניו לעת ערב סמוך לתפילת המנחה והיה מסתכל בחלון בדרך השתוקקות נמרץ וכליון עינים ודבר עמי מענין היום שחולף ועובר מהרה ענה ואמר: מה שיש לי לעשות בזה העולם [ואמר זאת בדרך הפלגה כלומר שיש לו הרבה מאד לעשות בזה העולם שאי אפשר לשער] והנה היום חולף ועובר מהרה ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: וואס איך האב צו טהון אין דעם עולם

...לבד הוא גם כן דבר גדול מאד הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהתלמיד חכם הוא גדול מן התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'כמה טפשאי שאר אנשי, דקימו מקמי ספר תורה ולא קימי מקמי גברא רבה' נמצא שהתלמיד חכם הוא גדול יותר מן התורה ואצל התורה מצינו, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כי המאור שבה מחזירו למוטב מכל שכן אור הצדיק שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדשה מאד בודאי כשזוכין לדבר עמו טוב יותר אך גם ההסתכלות לבד...

...- תורה רנ - כל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך אין לו שום יסורים, ואינו מרגיש שום צער, כי "ה' נתן וה' לקח" ואף על פי שיש יסורים שבהכרח מרגישים אותם כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד אף...