ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד... יהודי שתורתו להתיהר ולקנטר ותלמיד חכם כזה נבלה טובה הימנו וזה ידוע, שאינו נקרא תלמיד חכם אלא על ידי תורה שבעל פה כי זה שיודע ללמד חמש אינו נקרא תלמיד חכם אלא זה שהוא בקי בגמרא ופוסקים וכשלומד בלא דעת נקרא ... צדיקיא יתבא כמו שכתוב בזוהר: צדיקים ירשו ארץ צדיקים תרי משמע ושני צדיקים אלו הם זה הצדיק שחדש זאת התורה שבעל פה זה צדיק עליון וצדיק התחתון זה שלומד החדושין ותורה שבעל פה הינו שכינתא כמו שכתוב: 'מלכות פה, ותורה שבעל פה קרינן לה' וכשהשכינה הנקרא תורה שבעל פה באה בתוך תלמיד חכם שד יהודי זה נקרא גלות השכינה ואז יש לו פה לדבר על צדיק עתק וכו' ... של התנא ודבור הוא החיות כמו שכתוב: "לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא' ורוח ממללא הינו הנפש חיה היא באה מתורה שבעל פה כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה" נמצא, בשעה שמחדש התנא איזה חדוש ומדבר זה החדוש זה הדבור בעצמו היא בחינת התורה שבעל פה שחדש כי משם מוצאה כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה" נמצא עכשו כשלומדים את החדוש הזה וכשמכניסין הלמוד והחדוש ... וזה בחינת: "וישק יעקב לרחל, וישא קלו ויבך" פרש רש"י: 'שצפה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו לקבורה' רחל בחינת תורה שבעל פה שהיא כרחל לפני גוזזיה שהכל גוזזין ופוסקין ממנה הלכות והם נעשים לבושין כמו שכתוב: "כבשים ללבושך" כמו שכתוב: "שמלה ... התנא וגורם תענוג גדול להתנא כמו שכתוב: 'שפתותיו דובבות בקבר' וכו' וזה בחינת: וישק יעקב הוא התנא לרחל היא התורה שבעל פה שחדש שנשק ודבק את רוחו ברוח הקדש שבשכינה ויבך שצפה ברוח הקדש שלו שהוציא מפיו והכניס בתוך התורה שבעל פה וראה שבגלות הזה על פי הרב הלומדים אינם הגונים נמצא שעל ידי למודם שילמדו לא תכנס רוח הקדש של רחל של תורה שבעל פה לקבורה שאין שפתותיו דובבות בקבר על ידי למודו של רשע ועל ידי זה ויבך על גלותו. ועוד שלפעמים הלמדן ... בשם אומרו ב. ואם יקשה לך. הלא תכף כשלומד הלמדן החדוש של הצדיק היה לו לחזר בתשובה ואיך מניח התורה שבעל פה את הלמדן לילך ברשעתו ? תשובה על זה "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא" פרוש: בשעה שהגיד הצדיק התורה שבעל פה הגיד אותה בבחינות: "צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" וזה: "כי אחי אביה הוא" ברמאות בבחינת "ופשעים יכשלו בם" ... שהקדוש ברוך הוא מפיל איזה צדיק גדול בפיו של הלמדן הינו הלמדן דובר רעות על הצדיק כדי שהצדיק יקח התורה שבעל פה הינו השכינה מהגלות שבפה הלמדן ומעלה אותה לשרשה ממדרגה למדרגה. מתחלה לבחינת חבוק ואחר כך לבחינת נשוק ואחר כך ... והצדיק שנופל לתוך פה הלמדן שהלמדן דובר עליו עתק והוא מבין שאלו הדברים שהלמדן דובר עליו הם צרופים מאותיות שבתורה שבעל פה ומבין מאיזה הלכות נעשו הדבורים אלו ומקבל אותם בשמחה ובאהבה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'הנעלבים וכו', שמחים ... [הוא] מעלה לבחינת "אני חבצלת השרון" לבחינת לב כמו שכתוב: "נתתה שמחה בלבי" ואז הוא בבחינת: "צור לבבי" שבבחינת תורה שבעל פה הנקראת צור כמובא בתקונים 'אלמלא לא הכה משה רבנו, עליו השלום, את הצור, לא היו צריכין לטרח כל כך בתורה שבעל פה' וזה בחינת: "וירק את חניכיו" שאברהם הוא בחינת ימין בחינת חבוק 'וירק' זה בחינת קו הירק שנמשך מבינה ומקיף ... רוחא ברוחא אזי נתעוררין נצח והוד תחתונים לזווג לאתדבקא גופא בגופא נמצא, כשהצדיק משכיל בחכמתו ויודע מאיזה צרופין של תורה שבעל פה נעשה אלו הצרופין שהלמדן דובר עליו והצדיק לומד אלו הצרופין ועושה מהם צרוף הלכה שהיה מקדם שנתקלקל כשיש לו ... שד יהודאין וזה: 'בר ליליתא' כמובא במדרש: 'איך ידע משה בין יום ללילה כשהיה ברקיע ? ומובא, כשלמד עמו תורה שבעל פה, ידע שהוא לילה' וזה בר ליליתא שעקר הלמדן מתורה שבעל פה והוה רהט אקופא דשורא זה צדיק הדור שתלמיד חכם, שד יהודאין רודף את הצדיק הדור שנמשל לחומה כמאמר חכמינו ... בתורתו בחינת "ופשעים יכשלו בם" התקון לכל הנ"ל ונקיט תרי כסא דחמרא בידה כי יש שני בחינת יין בחינת תורה שבעל פה בחינת יין מלכות רב ובחינת בינה לבא שמחת הלב "ויין ישמח לבב" גם הוא בחינת יין ומורק מהאי להאי ... מהאי בבחינת "וירק את חניכיו" כנ"ל וזה חבוק שיקבל באהבה את הרדיפה וישמח ביסורים על ידי זה השכינה שהוא תורה שבעל פה היא בבחינת חבוק בבחינת "אני חבצלת" ירקה כחבצלת שיהיה החבוק בשלמות ולא נטפא מניהו לארעא ואותו היום יעלו שמים ... בחינת נשיקין בחינת "נטפות מור עבר" ? על ידי החכמה כנ"ל וזה: ושמע מלכותא וקטלה הינו שישכיל וישמע את התורה שבעל פה הנקרא מלכות פה וישכיל מצרופיו היוצאים מתלמיד חכם, שד יהודי ישמע וישכיל בשעה ששומע החרופין והגדופים היוצאים מפה תלמיד חכם שד יהודי ישמע תורה שבעל פה על ידי זה קטלה כי עקר חיות של הקליפות והשדין אינם אלא מניצוצי השכינה כל זמן שהיא אינה בשלמות ... זה וקטלה לשד יהודי וזה פרוש: "תהלה לדוד" תהלה לשון ערבוב כמו שכתוב: "ובמלאכיו ישים תהלה" דוד זה בחינת תורה שבעל פה הינו כשהתורה שבעל פה נופלת ונתערבב לצרופים אחרים כנ"ל "ארוממך אלקי המלך" התרוממות שלה על ידי אלקי בחינת חסד אל כל היום "המלך" לבחינת בינה לבא שהלב בנפש, כמלך במלחמה "ואברכה שמך" הינו אחר כך מעלה את התורה שבעל פה לבחינת חכמה כנ"ל הנקרא ברוך על שם רבוי דברכאן כי החכמה היא מקור הברכה