ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד... [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' א. מה שאנו רואים שעל פי הרב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו מכון גדול מאת השם יתברך כי יש בחינת יעקב ולבן. יעקב הוא הצדיק המחדש חדושין דאוריתא ולומד תורתו לשמה וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'למחר לקבל שכרם' ... אלא זה שהוא בקי בגמרא ופוסקים וכשלומד בלא דעת נקרא לבן על שם ערמימיות שנכנס בו ושונא ורודף את הצדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון כי שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא כמו שכתוב בזוהר: צדיקים ירשו ארץ צדיקים תרי משמע ושני צדיקים אלו הם זה הצדיק שחדש זאת התורה שבעל פה זה צדיק עליון וצדיק התחתון זה שלומד החדושין ותורה שבעל פה הינו שכינתא כמו שכתוב: 'מלכות פה, ותורה שבעל פה קרינן לה' וכשהשכינה ... תורה שבעל פה באה בתוך תלמיד חכם שד יהודי זה נקרא גלות השכינה ואז יש לו פה לדבר על צדיק עתק וכו' וכשהאדם לומד בקדשה ובטהרה איזה דין ופסק שחדש איזה תנא או צדיק אחר על ידי זה נעשה בחינת נשיקין ונשיקין זה בחינת התדבקות רוחא ברוחא כי הפסק הזה, הוא דבורו של ... שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה" נמצא עכשו כשלומדים את החדוש הזה וכשמכניסין הלמוד והחדוש בתוך פה נמצא שמדבקין רוח הצדיק שחדש זה החדוש עם רוח ממללא הינו עם הדבור הלומד זה החדוש עכשו וזאת ההתדבקות רוחא ברוחא נקרא נשיקין ... תלמיד חכם שד יהודאין כי מי יכול לסבל לנשק את עצמו עם נבלה כל שכן שנבלה טובה הימנו ואפילו צדיקים שכבר הלכו לעולמם וכשאנו לומדין תורותיהן על ידי זה נתדבק רוחם ברוחנו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'שפתותיהם ... נכנס עם התנא לקבורה כי אין אומר בשם אומרו ב. ואם יקשה לך. הלא תכף כשלומד הלמדן החדוש של הצדיק היה לו לחזר בתשובה ואיך מניח התורה שבעל פה את הלמדן לילך ברשעתו ? תשובה על זה "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא" פרוש: בשעה שהגיד הצדיק התורה שבעל פה הגיד אותה בבחינות: "צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" וזה: "כי אחי אביה הוא" ברמאות בבחינת "ופשעים יכשלו בם" "וכי בן רבקה הוא" הכשרה וזה בחינת "צדיקים ילכו בם" ולא עוד ותרץ ותגד לאביה הינו זאת הבחינה של "ופשעים יכשלו בם" בא לו בנקל יותר כמו ... מסיעין לו' אבל הערמימיות פותחין יש לו פתחים הרבה ובא לו בנקל ג. ואם יקשה לך אם התנא היה צדיק גמור איך בא זה הדבר שאומר תורתו שיכול לסבל שני משמעות משמעות טוב דהינו 'צדיקים ילכו בם' ומשמעות להפוך דהינו 'ופשעים יכשלו בם' אבל דע שהתנא היה צדיק גמור ותורתו זכה מבלי פסלת ומה שנראה בה משמעות ערמומיות זה, כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלה כמו שכתוב: ... "משמאלה עשר וכבוד" אבל מצד התנא אין נפתל ועקש ועל זה צריך הלמדן לידע קדם למודו שבשעה שיושב ללמד הצדיק שבגן עדן צית לקלה כמו שכתוב: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך" וזה: ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן ... ואין בה שום צד כשרות וחושב שהוא אחיו ברמאות, שכלו רמאות, חס ושלום ואינו רוצה לחזר בתשובה ודובר על צדיק עתק בגאוה ובוז ד. ודע, שזה מכון מאת השם יתברך שהקדוש ברוך הוא מפיל איזה צדיק גדול בפיו של הלמדן הינו הלמדן דובר רעות על הצדיק כדי שהצדיק יקח התורה שבעל פה הינו השכינה מהגלות שבפה הלמדן ומעלה אותה לשרשה ממדרגה למדרגה. מתחלה לבחינת חבוק ואחר כך ... מהלב כמו שכתוב: "נתתה שמחה בלבי" והלב הוא בינה ששם יין המשמח שהוא עלמא סתימא בחינת: "ויין ישמח לבב" והצדיק שנופל לתוך פה הלמדן שהלמדן דובר עליו עתק והוא מבין שאלו הדברים שהלמדן דובר עליו הם צרופים מאותיות שבתורה ... הדבורים אלו ומקבל אותם בשמחה ובאהבה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'הנעלבים וכו', שמחים ביסורים ועושים מאהבה' ואהבה, שהצדיק מקבל את החרפה באהבה זה בחינת חבוק, "וימינו תחבקני" ועל ידי השמחה ששמח ביסורים [הוא] מעלה לבחינת "אני חבצלת ... נצח והוד עליונים לבחינת זווג לבחינת התדבקות רוחא ברוחא אזי נתעוררין נצח והוד תחתונים לזווג לאתדבקא גופא בגופא נמצא, כשהצדיק משכיל בחכמתו ויודע מאיזה צרופין של תורה שבעל פה נעשה אלו הצרופין שהלמדן דובר עליו והצדיק לומד אלו הצרופין ועושה מהם צרוף הלכה שהיה מקדם שנתקלקל כשיש לו זאת החכמה אזי על ידי החכמה הזאת ... "שושנת העמקים" מבחינת נשיקין בחינת "שפתותיו שושנים" בחינת אתדבקות רוחא ברוחא ואז מתעורר זווגא דגופא בגופא שהשכינה בין תרין צדיקיא יתבא בין צדיק עליון שהוא התנא שחדש זאת התורה ועכשו משפיע בה ובין צדיק התחתון הלומד להתורה ומעלה להשכינה מיין נוקבין כדי שתתדבק וזה: "שפתותיו שושנים" על ידי בחינת נשיקין "נטפות מור עבר" לשון מעבר לעבר הינו שנוטף להשכינה ריח טוב משני עברים מצדיק עליון ומצדיק תחתון וזה: הדודאים נתנו ריח ששני דודים, הינו שני הצדיקים נתנו ריח וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא, דהוה קא רהט אקופא דשורא ... תורה שבעל פה, ידע שהוא לילה' וזה בר ליליתא שעקר הלמדן מתורה שבעל פה והוה רהט אקופא דשורא זה צדיק הדור שתלמיד חכם, שד יהודאין רודף את הצדיק הדור שנמשל לחומה כמאמר חכמינו ז"ל . 'תלמיד חכם אין צריך לנטירותא', עין שם ורהט פרשא פרש רבנו שמואל: ...