ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... מין בהמות וחיות בדמות אדם על כן כל זמן שאין מאיר הדעת בבני אדם ואינם יודעים ומרגישים אלקותו יתברך וממשלתו אינם בכלל בני אדם מאחר שאין בהם דעת לדעת את ה' שזה עקר גדר האדם ועל כן נחשב העולם ... להתלויים בו הוא צריך שיהיה איש חיל ולא יהיה ההפך, [שקורין: רע מזל, שלימזל] כי צריך שיהיה לו קצת ממשלה כי כל הפרנסה נמשך מהמלכות כמו שכתוב במלך: "אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכלא בה, אנת הוא מלכא" ועל כן מי שרוצה לקבל פרנסה צריך שיהיה לו קצת ממשלה כדי שיהיה לו איזה שיכות עם המלכות . "לעת האכל גשי הלם" 'אין הלום אלא מלכות' כי צריך שיהיה לו ממשלה בחינת מלכות לעת האכל כי על ידי זה נמשך הפרנסה כנ"ל ועל כן כשהבעל חוגר מתניו נגד אשתו ומחיב עצמו לפרנסה כמו שכתוב בכתבה: ואנא אפלח ואוקיר ואזון וכו' אז נותנים לו קצת ממשלה, כמו שכתוב: "והוא ימשל בך" כי על ידי הממשלה הוא יכול להמשיך הפרנסה כנ"ל וכן כל השרים כל מי שצריך לתן פרנסה יותר לאנשים רבים התלויים בו הוא צריך שיהיה לו יותר ממשלה כדי שיוכל להמשיך הפרנסה על ידי המלכות כנ"ל והמלכות מקבל הפרנסה מן בחינת הידים שיש בים החכמה דהינו הרמזים ...