ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים... ושלמות הדעת הוא כשנעשה ממקיפים פנימיים ואז נצול מכל צרות למשל, כשאחד מצפה ואורב לחברו להרגו אזי צריך לשנות המלבושים כדי שלא יכירו אותו כמו שכתוב: "משנה פניו ותשלחהו" כי על ידי שמשנין הפנים על ידי לבושין אחרים נפטר ממנו וכן בעקר האדם הינו בהשכל יש בחינות לבושין הינו השכל המקיף וצריך לעשות מהמקיף פנימי ולעשות לו מקיפין אחרים הינו בחינת מלבושים אחרים ועל ידי זה נצול מכל אורב ומסטין כי 'מלבוש' בגימטריא 'חשמ"ל' ומהחשמ"ל בורחים כל המשחיתים וזה: "עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" על ידי הלבוש, שהוא בחינת החשמ"ל שהוא לבוש עז והדר, לבוש חזק ונאה על ידי זה "ותשחק ליום אחרון" שאינו ירא ממנו כלל כנ"ל ועיקר הזמן לזה הוא חודש אלול. וזהו ל'בושה ו'תשחק ל'יום א'חרון, ראשי תבות 'אלול' וזה בחינת שבעת ימי אבלות רחמנא לצלן וכו' כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים ...