... האדם א. הנפש היא יקרה מאד וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד על כן צריכין לזהר מאד, כשבא איזה כבוד חדש לאדם כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה בבחינת: "כבוד ה' יאספך" שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי שם שרשם כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם צריך לזהר ולהשמר כי אולי בא הכבוד, חס ושלום, בשביל הסתלקות כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד, שהיא שרשה כנ"ל. אך מדה טובה מרבה ועל כן על פי הרב, בא הכבוד לטובה דהינו, כשבא נפש חדשה אל האדם אזי היא באה מלבשת בהכבוד, שהיא אם כל חי כנ"ל ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם, על פי רב הוא לטובה דהינו שבא נפש חדשה לאדם על ידי זה הכבוד והכלל, שהכבוד הוא שרש הנפשות ועל כן לפעמים בא כבוד חדש לאדם בשביל הסתלקות איזה נפש, חס ושלום כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד כנ"ל אבל על פי רב, בא הכבוד לטובה דהינו, שבא נפש חדשה להאדם על ידי זה הכבוד שהוא שרש כל הנפשות כנ"ל על כן צריכין לזהר מאד, לקבל הכבוד בקדשה גדולה, לשמו יתברך לבד כי הכבוד הוא שרש כל הנפשות כנ"ל ב. וצריך לראות, שיהיה פנים אל הכבוד כי על ידי תאוות אכילה, אזי נפגם הכבוד, ואין לו פנים כי שלחנו של אדם היא בחינת כתר מלכות והוא בחינת כבוד, בבחינת: "מלך הכבוד" כי הכבוד הוא בחינת מלכות וכשפוגם באכילה אזי נפגם הכבוד ואין לו פנים "והסתרתי פני והיה לאכל" שעל ידי תאוות אכילה, חס ושלום, הוא הסתרת פנים אבל על ידי ... הארת פנים על ידי השלחן דהינו על ידי אכילה בקדשה כנ"ל. ג. וכשפוגם בתאוות אכילה ועל ידי זה נפגם הכבוד ואין לו פנים כנ"ל על ידי זה מתגברין עזי פנים דהינו שנופל הכבוד, שהוא בחינת מלכות ואזי נוטלין כבוד העזי פנים שבדור הינו כשאין בחינת מלכות, בחינת השלחן שבקדשה, בשלמות כנ"ל אזי מתגבר העזות, שהוא 'מלכותא בלא תגא', ... עזי נפש בחינת 'פני הדור כפני הכלב' "המה רעים לא ידעו הבין", שהם נעשים רועים ומנהיגים אל הדור כי הכבוד נפל אליהם, ויש להם כל הכבוד אבל כשמשברין תאוות אכילה, בבחינת "צדיק אוכל לשבע נפשו" על ידי זה הוא נשיאות פנים ואזי אין שום פקידות ... נפשו' על ידי זה, 'בל יפקד רע' שאין שום פקדה והתמנות להרע דהינו להעזי פנים וכנ"ל ד. וכשנופל המלכות והכבוד להעזי פנים כנ"ל אזי היא בחינת צדק [האות] 'צדיק' הוא יוד נון והיוד היא בהחזרת פנים מן הנון שהיא בחינת מלכות בחינת "לפני שמש ינון שמו" הינו בחינת הסתרת פנים דהינו שאין להכבוד פנים כנ"ל וזה בחינת הדלת דהינו שהכבוד והמלכות אזלא ונדלדלה, ונפלה אל הסטרא אחרא שהן העזי פנים כנ"ל קוף, הינו כשהמלכות והכבוד אזלא ונדלדלה, היא כקוף בפני אדם דהינו שנתארך רגל ההא, ונעשה קוף דהינו שנתארך מהרגל למטה, בבחינת: "רגליה יורדות מות" ויונקים ממנה כי הכבוד והמלכות נפל ביניהם כנ"ל ואזי היא בחינת "רגליה יורדות מות" דהינו שקיום מלכות דקדשה, צריכין לקבל מהם ועל כן כשישראל צריכין לפעל איזה תקיפות לצרך קיום דתנו הקדוש צריכין לקבל הכח והממשלה ממלכות העכו"ם. ה. וצריך להעלות את הכבוד והמלכות מהם וזה נעשה על ידי צדקה, בבחינת: "צדקה תציל ממות" דהינו שעל ידי צדקה מעלין ומצילין אותה מבחינת ... דהינו שהצדק יוכל לילך הינו בחינת שמעלין הרגלין, שהם כלי ההליכה וזה "והלך לפניך" 'לפניך' דיקא כי מעלין את הכבוד והמלכות, אל אור הפנים כנ"ל. ו. ואזי, כשמעלין את הכבוד והמלכות אזי יוצא הכבוד מן הסטרא אחרא, מבין העזי פנים הנ"ל וחוזר הכבוד אל המביני מדע הפך נפילת הכבוד אל העזי פנים שהם נקראים, 'המה רעים לא ידעו הבין' ועכשו חוזר אל המביני מדע. ואזי, כשחוזר הכבוד אל ...

... בהתכלית, הוא ראוי להיות מלך והתחילו לחקר מהו התכלית, והיה ביניהם כתות כתות כת אחת אמרו, שעקר התכלית הוא כבוד כי אנו רואים, שהכבוד הוא העקר אצל העולם כי כשאין נותנין לאדם כבודו דהינו שמדברים לו איזה דבור כנגד כבודו יש לו שפיכות דמים כי העקר הוא הכבוד אצל כל העולם ואפילו לאחר מיתה מקפידים לתן להמת כבודו לקברו בכבוד וכיוצא [ואומרים לו, שכל מה שעושין הכל עושין לך בשביל כבודך] אף על פי שאחר מיתה אין שיך ממון ושום תאוה אצל המת אף על פי כן על כבוד המת מקפידים נמצא שהכבוד הוא העקר התכלית וכיוצא בסברות כאלו [של מבוכה ושטות וכן כל הכתות המבארים למטה, כלם היו להם סברות הרבה ... כך, עד שאפשר חס ושלום לטעות באמת באלו הסברות של שקר, רחמנא לצלן] עד שנסכם אצלם, שעקר התכלית הוא כבוד על כן צריכין לבקש איש מכבד וגם שיהיה רודף אחר הכבוד הינו שיהיה רודף אחר הכבוד וישיג את הכבוד [שזהו איש מכבד, שיש לו כבוד] כי מאחר שהוא איש מכבד שיש לו כבוד, והוא רודף אחר כבוד, ומסיע את הטבע שהיא רוצה בכבוד כנ"ל נמצא שזה האיש משתדל אחר התכלית ומשיגו כי התכלית הוא כבוד [כל זה היה דעתם הסכלה והנבוכה] כנ"ל על כן זה האיש ראוי להיות מלך והלכו לבקש איש כזה והלכו ... לו אחיות ואחים וזרע מרעים שלו עד שנעשה מהם קבוץ הנ"ל שהלכו אחריו ונשאו אותו והוא הקפיד מאד על כבודו כי היה כעסן גדול וכועס בכל פעם עליהם בקפידות גדולות וצוה בכל פעם שינשאו אותו אנשים אחרים וכעס בכל פעם עליהם נמצא שזה הקבצן הזקן הוא איש מכבד גדול שיש לו כבוד כזה וגם רודף אחר הכבוד כי הוא מקפיד כל כך על כבודו כנ"ל על כן הוטב בעיני הכת הזאת של הקבצן הזה וקבלו אותו למלך ולהיות גם ארץ גורמת כי יש ארץ שגורמת ומסגלת לכבוד וכן יש ארץ גורמת למדה אחרת על כן אלו הכת [שחקרו לעצמם שעקר התכלית הוא כבוד] בקשו ארץ גורמת לכבוד, ומצאו מדינה שמסגלת לזה וישבו שם כת אחרת אמרו, שאין הכבוד עקר התכלית וחקרו שעקר התכלית הוא רציחה כי אנו רואים שכל הדברים נכלים ונפסדים וכל מה שיש בעולם, עשבים ... למדינה אחת, ושאלו: מי המלך שלכם? השיבו, שהם בחרו להם למלך איש מכבד אחד כי אצלם עקר התכלית הוא כבוד אחר כך מצאו שהיה יושב בשדה זקן אחד וכתר על ראשו והוטב בעיניהם כי הוא מכבד גדול מאחר שהוא ...

... על הדבור ואז הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא אלהים אל דמי לך וכמו שכתוב: "למען יזמרך כבוד ולא ידם" ואז: "ברן יחד כוכבי בקר" וכו' וזהו: "עומדות היו רגלינו" כי הדבור נקרא רגל, כמו שכתוב: "צדק ... ידוע אין דומה בן כפר לבן כרך כל מה שמקרב ביותר אל המלך בשתו גדול וכל מה שיודע ביותר בכבוד המלך, הוא בוש יותר מהמלך וקדם התשובה, עדין ידיעתו בקטנות על ידי זה בשתו אינו בפעל על פניו כי ...

... עורר מחלוקת על עצמו. ועיקר המחלוקת על רבי נחמן, לא באה מהמון העם, שהם כמובן לא הרגישו איום כלשהו לכבודם מכך שרבי נחמן משבח את עצמו, אלא עיקר המחלוקת על רבי נחמן באה מאנשים שמחזיקים את עצמם לצדיקים ולתלמידי ... שדים יהודאים וכולי, והם כולם מלאים בגאווה מכף רגל ועד ראש. וברגע שרבי נחמן שיבח את עצמו, באותו הרגע הכבוד שלהם נפגע. כי מי שהוא "אין" ממש, ממילא הוא לעולם לא יכול להפגע משום דבר. ואם אדם מרגיש שמישהו ... הוא לא היה מרגיש בכלל את זה שמישהו אחר מתגאה. כי רק בעל גאווה חושב שמישהו אחר מתגאה, כי הכבוד של הבעל גאווה הזה נפגע. ובאמת מצד האמת, כל אלו שחולקים על רבי נחמן מברסלב, הם כולם אינם ראויים ... הרי שזהו אך ורק שקר ומרמה. כי באמת כל המנהיגות של אותו מפורסם, נמשכת אך ורק מכך שהוא מחפש כבוד בלבד. והוא רק מסתיר זאת ומתרץ זאת בכך שהוא מרחם על בני האדם שנדמים לו כנחותים ממנו. אך באמת ...

... מחמשת סרני פלשתים כי כך הוא חותם עצמו ועכשו אין פנאי לשמע ספורי מעשיות לך עמי לרופא לגלח אותך לכבוד יום טוב וכך היה הוליכוהו מיד וגלחו אותו ורחצו אותו ונתן לו קאווע לשתות ושאל אותו מי הוא השני ...

... מחמת המטר וכו' והמלך היה בסכנה גדולה וחפש מקום להסתר בו עד שמצא בית כפרי אחד והכניסו הכפרי לביתו בכבוד והלבישו מלבושים חמים ונתן לו אוכל כפרי ופשוט והסיק עבורו את תנור החורף והניחו לישן עליה כדי שיתחמם וכל ...

... ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו הענין הוא כך, שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל דכתיב: "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" דהינו 'בריאה' 'יצירה' 'עשיה' לא נברא אלא לכבודי וכבודי הינו ישראל, דכתיב: "ושכנתי בתוכם" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל' נמצא כל אחד מישראל נקרא לבוש ולבוש נקרא כבוד כי 'רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא' נמצא כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל כדי להשפיע להם רב טוב ... כאן אות א, עד כאן אות ת אך בעוונותינו הרבים הדבור גם כן בגלות, כמו שכתוב: "ספרו בגוים את כבודו" והינו הדבור עם ישראל בגלות לכך נאמר: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר" והינו כשיגאלו ישראל אז הדבור גם כן כביכול יהיה עם ...

שיחות הר"ן - אות נב מכל הדברים צועק כבוד השם יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ואפילו מספורי הגויים צועק גם כן כבוד השם יתברך כמו שכתוב: "ספרו בגוים כבודו" שאפילו בספורי הגויים צועק כבוד השם יתברך כי כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז להאדם שיקרב אליו יתברך והוא יתברך יקרב אותו ברחמים באהבה ובחבה גדולה וזה שהאדם ...

... רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו ואזי בודאי לא יכשל לעולם ואפילו כשנופל, חס ושלום, לספקות ויש שנפילתו גדולה ... אחר השם יתברך אף על פי כן הנפילה והירידה היא תכלית העליה כי דע, כי שרש כל הבריאה הוא הכבוד כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו כמו שכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וכו' ומאחר שהכל נברא בשביל כבודו יתברך נמצא שכבודו יתברך הוא שרש כל הבריאה ואף על פי שכלו אחד על כל זה בהבריאה יש חלקים ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיחד, שהוא שרשו כנ"ל וזה בחינת 'בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא בשביל שכר וענש נברא בעשרה מאמרות' ובכל מאמר ומאמר יש בו בחינת כבוד מיחד, שהוא שרשו כי הכבוד הוא שרש הכל כנ"ל וזה בחינת: "ובהיכלו כלו אמר כבוד" שבכל מאמר מלבש בו כבודו יתברך שעל ידי זה נברא העולם כי 'מלא כל הארץ כבודו' ואפילו בעברות ודברים רעים, חס ושלום ששם אין כבודו יתברך, בבחינת: "וכבודי לאחר לא אתן" שיש גבול להכבוד שלא יתפשט לשם ואף על פי שמלא כל הארץ כבודו עם כל זה יש גבול כשמגיע למקומות הנ"ל, שלא יצא לשם בבחינת: 'וכבודי לאחר לא אתן' כנ"ל ויש גבול לכל כבוד וכבוד, שמלבש בכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות כנ"ל שלא יתפשט למקומות החיצונים כנ"ל אבל דע, כי אף על פי כן ... דע, כי הם מקבלים מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית מאמר סתום שהוא כולל כל המאמרות, וכלם מקבלים חיות ממנו והכבוד של המאמר סתום הוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה ומשם הם מקבלין חיות כי מבחינת הכבוד והמאמרות המתגלים אי אפשר להם לקבל חיות משם, בבחינת: 'וכבודי לאחר לא אתן' כנ"ל רק מהמאמר סתום שהוא נסתר בתכלית ההסתרה משם מקבלין חיות ודבר זה אי אפשר להבין, ... מקומות אלו דהינו לבחינת מקומות המטנפים ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים ואזי מתחיל להסתכל על עצמו, ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך ושואל ומבקש איה מקום כבודו מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך מאחר שנפל למקומות כאלו, רחמנא לצלן וזה זה עקר תקונו ועליתו בבחינת 'ירידה תכלית העליה', המובא בספרים כי איה מקום כבודו זה בחינת הכבוד עליון של המאמר העליון דהינו המאמר סתום בראשית כנ"ל שמשם נמשך חיות למקומות האלו איה מקום כבודו בזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון שהוא בחינת איה שמגדל הסתרתו והעלמו הוא מחיה מקומות הללו ועכשו, על ידי שהוא נפל לשם ואזי מבקש איה מקום כבודו ובזה חוזר ומדבק עצמו לשם, ומחיה את נפילתו ועולה בתכלית העליה וזה בחינת קרבן עולה שמכפר על הרהור הלב ... לו סביב" ועל כן כתיב בלשון תרגום וכשאדם נופל לשם, שזה בחינת מקומות המטנפים ואזי מבקש וצועק איה מקום כבודו וזה בעצמו תקונו כי חוזר ושב אל הכבוד העליון, שהוא בחינת איה כנ"ל "ואיה השה לעולה" איה היא בחינות שה לעולה לתקן ולכפר הרהור הלב שבא ממקומות ... בחינת איה שהוא בחינות בראשית מאמר סתום כנ"ל וזה בחינות תשובה כי זה עקר התשובה כשאדם מבקש ומחפש אחר כבודו יתברך ורואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך ומתגעגע ושואל ומצטער אי"ה מקום כבודו וזהו בעצמו תשובתו ותקונו כנ"ל והבן היטב ויש בזה עוד הרבה דברים כי כשאדם הולך בדרך או כשהולך בדרכים ... גלולים ועבודה זרה, גם שם מסתר הוא יתברך כנ"ל והכלל כשנופל לשם, חס ושלום אזי כשמתחיל לבקש איה מקום כבודו בזה הוא מחיה את עצמו מחיות הקדשה כי חיות הקליפות הוא רק מההסתרה מה שנסתר השם יתברך שם בתכלית ההסתרה עד שאין יודעין ממנו יתברך כלל אבל תכף כשמבקשין איה מקום כבודו נמצא שיודעין על כל פנים שיש אלו"ק יתברך רק שהוא נסתר ונעלם ועל כן מבקשין 'איה מקום כבודו' ובזה בעצמו מחיה עצמו במקום נפילתו כי איה הוא בחינות מאמר סתום, שהם מקבלין חיות משם רק שחיות הקליפות הוא מההסתרה אבל הוא מחיה את עצמו בבחינות חיות הקדשה במקום נפילתו על ידי הבקשה והחפוש שמחפש איה מקום כבודו כנ"ל ואחר כך זוכה לעלות משם לגמרי אל הקדשה בעצמה דהינו במקום התגלות כבודו יתברך כי עקר הקדשה שיתגלה כבודו יתברך [זאת התורה, וגם מאמר המתחיל: אלו המתפארין עצמן וכו' וכל מה שנאמר ...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רב - כל מי ששכלו קטן ביותר, צריך לחלק לו כבוד ביותר כל מי ששכלו קטן ביותר, צריך לחלק לו כבוד ביותר כי כל מה ששכלו יותר קטן, הוא יותר חפץ בכבוד וכמו שאנו רואים בחוש שהנשים מקפידין מאד על כבודם, ורוצים מאד את הכבוד וזה מחמת, שהנשים דעתן קלה וקטנה מאד