ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ... ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה והבחירה חפשית מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש בגוף, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אנחה שוברת גופו של אדם' ... "תוסף רוחם יגועון" ונדבק אל הקדשה וכן להפך, חס ושלום מי שנה ומתאנח על הטוב שבידו, ורוצה לדבק עצמו בטמאה אזי נגוע ונאסף רוחו דקדשה ונדבק אל הטומאה וזהו יש הבל, הינו ההבל פה מהנה והאנחה שהוא נה ומתאנח ... להתאנח על מעשיו שאינם טובים ולכסף ולהשתוקק בתקף אנחתו לשוב להשם יתברך כי על ידי אנחה זאת, נפסק מחבל דטמאה, ונתקשר בחבל דקדשה כנ"ל עוד מצאתי מכתב יד החברים מענין זה ומבאר שם בבאור יותר מגדל מעלת יקרת האנחה ...