ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יב - כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ... ואזי בודאי לא יכשל לעולם ואפילו כשנופל, חס ושלום, לספקות ויש שנפילתו גדולה מאד מאד, רחמנא לצלן שנופל לספקות והרהורים, ומהרהר אחר השם יתברך אף על פי כן הנפילה והירידה היא תכלית העליה כי דע, כי שרש כל הבריאה ... ואסור להרהר בזה כלל ועל כן כשאדם נופל, חס ושלום, לבחינת מקומות אלו דהינו לבחינת מקומות המטנפים ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים ואזי מתחיל להסתכל על עצמו, ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך ושואל ומבקש איה מקום כבודו מאחר שרואה ... מקום כבודו ובזה חוזר ומדבק עצמו לשם, ומחיה את נפילתו ועולה בתכלית העליה וזה בחינת קרבן עולה שמכפר על הרהור הלב כמו שכתוב: "והעולה על רוחכם" 'שעולה מכפר ההרהור' . "לבי סחרחר" כי יש קלפה שהיא מעקמת ומסבבת הלב בעקומים וסיבובים ובלבולים הרבה והיא בחינת קלפת נגה ועל ... חוזר ושב אל הכבוד העליון, שהוא בחינת איה כנ"ל "ואיה השה לעולה" איה היא בחינות שה לעולה לתקן ולכפר הרהור הלב שבא ממקומות המטנפים כנ"ל איה נתתקן ועולה משם כנ"ל וזה בחינות מה שמובא בסוף תקונים 'בראשי"ת בר"א תי"ש ...