... הן צרות בכלליות או בפרטיות אי אפשר לרקד כי כשיש דינין מוסרין אותן לשלוחי הדין והם נקראים רצים והם בחינת רגלין ואזי הרגלין כבדים מחמת הדמים שנתפשטו לשם, הינו הדינין כי דמים בחינת דינים וכשנולד הדין אזי יוצאין הדמים מהרגלין כי בשעת לדה יוצאין הדמים מרגלי האשה ועל כן נצטננין רגליה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועקר הלדה על ידי שיוצאין הדמים מהרגלין הינו שיוצאין הדינין מהרגלין כי בשעת עבור הוא בחינת דין כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עברה' נמצא שעבור הוא בחינת דין ולדה הוא בחינת המתקת הדין כי אז בשעת לדה יוצאין הדמים מהרגלין שעל ידי זה עקר הלדה כנ"ל [ועין מזה ב"לקוטי תנינא" ... אי אפשר לרקד כי אז אי אפשר להגביה הרגלין כי הרגלין הם כבדים בשעת התגברות הדינין מחמת שהדמים שהם בחינת דינין נמשכין אז לתוך הרגלין כנ"ל אבל כשיוצאין הדמים שהם הדינין מהרגלין דהינו כשנמתקין הדינין אזי הרגלין קלים ואזי ... הדין שלמעלה כנ"ל ואז 'והיה עקב תשמעון' שתשמעו השמחה בהרגלין על ידי שיוצאים משם הדינים כנ"ל עוד מצאתי, שזהו בחינת ושמר ה' לך את הברית כי כשתזכה לשמחה אזי השם יתברך בעצמו ישמר לך את הברית דהינו שיהיה בעזרך ... על ידי עצבות כידוע כי פגם הברית בא על ידי הקלפה הידועה שנקראת לילית על שם, שמיללת תמיד שזהו בחינת עצבות ועל כן עקר שמירת הברית זוכין על ידי שמחה כי על ידי שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו יעזר ...

... איש אחד מנעמרוב והיה עני גדול. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר להם העני הזה נתן לי יותר מזה כפי בחינתו ומדרגתו. כי הוא היה מפרנס עצמו ממלמדות וכאשר שמע בימי הפסח הקדושים [שאז זמן שכירות מלמדים] שרבנו זכרונו לברכה ... בסכה ענין יציאתו של רבנו זכרונו לברכה מזלאטיפאליע לברסלב, מרמז בפסוק הנ"ל והסירותי לב האבן מבשרכם לב האבן הוא בחינת ויתן שלמה את הכסף כאבנים. כי שם העיר זלאטיפלע על שם רבוי הכסף והממון ונתתי לכם לב בשר אותיות ...

... אחד. ובאמת אלמלא היתה לאדם גאווה, הרי שאפילו השאלות של החלל הפנוי היו נעלמות אצלו. כי כל השאלות הם בחינת שני הפכים. והחלל הפנוי הוא בחינת בריאת העולם וצמצום. ובשורש הכל אחד ממש. והגאווה של האדם ומידת הנצחנות שלו, לא מאפשרים לו לראות את האמת ... החלל הפנוי, אפילו שם אין שום שאלה כלל. בכל מקרה, על ידי הגאווה, על ידי זה הבריאה לא נכללת בבחינת לפני הבריאה, ואז יש את השאלות של החלל הפנוי. אך על ידי ענווה, על ידי זה הכל נכלל בשורש, ... שאלה כלל. בעניין זה שהשאלות של החלל הפנוי שורשן בגאווה ובנצחנות של האדם שמונע ממנו לראות את האמת. כי מבחינת לפני הבריאה אין שאלות. ולהכלל בבחינת לפני הבריאה, לשם כך צריך את מידת האמת. ועל ידי הגאווה יש נצחנות שאינו סובל את האמת, ואז לא נכלל בבחינת לפני הבריאה, ואז יש לו את השאלות של החלל הפנוי. ועניין זה מרומז במאמר כאן www.eip.co.il/?key=391 - תשובות. מה ... כאן גם העניין של העץ שתחתיו יש שלום מופלא וכל החיות יושבות ביחד וכולי, כמובא בסיפור מהקבצנים עיי"ש. שהוא בחינת השלום המופלא של העולם הבא, ששם הכל מתאחד וכולי. www.eip.co.il/?key=90 - ויכוחים. מהי מהותם? ממה הם נובעים? ואיך לצאת ...

... מחיב המציאות, חס ושלום דע שזה נמשך מחמת שבאמת עתה שכבר נאצלו ונמשכו נשמות ישראל עתה בודאי העולם הוא בבחינת מחיב המציאות כי כל העולם ומלואו הכל לא נברא אלא בשביל ישראל כידוע וישראל מושלין בעולם ועל כן בודאי ... באפשרותו להאצילם ולבראם או שלא לבראם אך תכף כשנתרצה הקדוש ברוך הוא להאציל נשמות ישראל אזי היה כל העולם בבחינת מחיב המציאות כי מאחר שנאצלו נשמות ישראל אזי כביכול הוא מחיב להמציא העולם כי על מנת כן נאצלו נשמתן ... לברא ולקים כל העולמות בשביל ישראל כנ"ל כדי שיעשו רצונו כנ"ל ועל כן אז דיקא כשעושין רצונו, נכלל העולם בבחינת מחיב המציאות כנ"ל כי כל מה שעושין רצונו יותר הם נכללין ביותר עם כל העולמות התלויים בהם בחיוב המציאות ... יחידי, במקום שאין שם אדם ושם ילך ויתבודד ויפנה לבו ודעתו מכל עסקי עולם הזה ויבטל הכל, עד שיזכה לבחינת ביטול באמת הינו, שבתחלה ירבה בתפילות ושיחות בהתבודדות בלילה בדרך יחידי כנ"ל עד שיזכה לבטל זה הדבר, דהינו לבטל ... והגסות עד שנחשב בעיניו לאיזה דבר ועל כן צריכין להתיגע ולהרבות בהתבודדות הנ"ל עד שלא ישאר ממנו כלום שיהיה בבחינת מה באמת, עד שיזכה לבחינת ביטול באמת] ואזי כשזוכה לביטול באמת, ואזי נכלל נפשו בשרשו, דהינו בו יתברך, שהוא מחיב המציאות אזי נכלל כל העולם עם נפשו בשרשו, שהוא מחיב המציאות, כי הכל תלוי בו כנ"ל ואזי נעשה כל העולם על ידו בבחינת מחיב המציאות כנ"ל ועתה תראה פלאי פלאות, איך כל זה מבאר עתה בהמשנה הנ"ל באר היטב הנעור בלילה כפשוטו, ... הולכים שם כנ"ל כי אזי הוא עקר שלמות ההתבודדות, בלילה, ובדרך יחידי דיקא כנ"ל כי אז דיקא יכולין לבוא לבחינת ביטול כנ"ל ומפנה לבו לבטלה דהינו שמפנה לבו מכל עסקי העולם הזה לבטלה, כדי לזכות לבחינת ביטול כנ"ל ואז זוכה שיכלל נפשו במחיב המציאות כנ"ל ואזי נכללין כל העולמות עם נפשו במחיב המציאות כנ"ל הרי זה מתחיב בנפשו, שנכלל כל העולם בבחינת מחיב המציאות עם נפשו כי על ידי ההתבודדות הנ"ל, זכה לבחינת ביטול, עד שנכלל נפשו בחיוב המציאות ועל ידי זה נכלל כל העולם עם נפשו בחיוב המציאות כנ"ל ונעשה נפשו וכל העולם בבחינת מחיב המציאות כנ"ל, וזהו: 'הרי זה מתחיב בנפשו' כנ"ל [והא לך לשון רבנו ז"ל מהתורה הזאת שכתבה בתכלית הקצור] ... לביטול כל הישות והינו והמפנה לבו לבטלה ואז כשנתבטל לגמרי, אזי הוא נכלל באחדות השם יתברך ואז הוא בא לבחינת מחיב כי הקדוש ברוך הוא מחיב המציאות וכל הדברים הם אפשר המציאות וכשנתבטל ונכלל באחדותו אזי הוא יוצא מבחינת אפשר, ונכלל במחיב וזה בחינת: הרי זה מתחיב בנפשו

... מבוכות שאנו נבוכים בהם כמו הידיעה והבחירה שאין מח של אנושי יכול להבין את הידיעה הזאת והשכל הזה הוא בחינת מקיף שאין נכנס בפנימיות המח כי אם מקיף אותו מבחוץ והשכל הפנימי מקבל חיותו מהמקיף הזה ודע, שזה עקר ...

... מבאר בתורה בפסוק "וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" וכו' כי כשמתחיל לכנס לאיזה דרך הוא בחינת הריון וצריך להתעלם שם בבחינת עבור כי עדין לא נתגלה זה הדרך בעולם, רק הוא נכנס לשם לגלותו ואזי הוא בחינת הריון בבחינת "בדרך חכמה הריתיך" בחינת הריון וצריך לשהות שם ולהתמהמה לחמם עצמו שם כמו עבר במעי אמו עד שיגיע הזמן, שיצא לאויר העולם, לגלות זה הדרך בעולם וכשיוצא קדם זמנו, זה בחינת נפל ופגם זה נעשה על ידי מחלקת כנ"ל וזה בחינת: "וכי ינצו אנשים יחדו" הינו מחלקת על ידי זה: "ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" הינו בחינת המפרסמים שנעשין קדם זמנם שהם בבחינות נפלים כנ"ל, וענשם מיתה או עני, לפי הפגם כנ"ל וזה: "אם לא יהיה ... בעצמה נזוקת על ידי זה ונסתלקה כמו כן בבחינות הנ"ל הינו שלפעמים נפסדין האנשים בעצמן שנתפרסמו קדם זמנם שהם בחינת נפלים אבל עדין לא נסתלק הדרך חכמה בעצמו, רק הנפלים לבד ויכולין אחרים להתעבר שם בבחינת הריון הנ"ל כמו במשל אשה הרה כנ"ל ולפעמים נפסד גם הדרך חכמה בעצמו באפן שאפילו איש אחר אינו יכול לכנס לשם בבחינת הריון לגלות ולהוציא זה הדרך לעולם שזה בחינת מיתת האשה הרה כנ"ל ולפי הפגם, כן הענש כמו שמפרש בתורה "אם לא יהיה אסון" 'באשה' "ענוש יענש" 'בממון' ...

... וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו סוד מילה כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות ועור דק רביעי, בחינת נגה וכל החרפות הבאים לאדם, הם משלש קליפות הנ"ל "לא נוכל לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו" "היום גלתי את חרפת ישראל" כי עקר החרפות באים מבחינת ערלה, שהיא בחינת שלש קליפות הנ"ל ועל כן כשנולד יוסף, אמרה אמו: "אסף אלהים את חרפתי" כי בהתגלות בחינת יוסף שהוא בחינת קדשת הברית, בחינת מילה כנודע נאספו החרפות, הינו השלש קליפות כנ"ל וזהו כונת רחיצת מים חמין בערב שבת קדש כי אז קליפות נגה נכללת בקדשה ואז חפצים גם השלש קליפות לעלות לאחז בקדשה ואז יורדים בחינת: "שלהבת י"ה", ומכוה אותן שלא יאחזו בקדשה והוא בחינת מים חמין והוא כונת נטילת צפרנים בערב שבת קדש כנודע וזהו פרוש הגמרא 'הנעלבים ואינם עולבים' ואז הוא בחינת ח"ש, הוא שתיקה 'שומעין חרפתם ואינם משיבים' כנ"ל ועושין מאהבה כי לפעמים שתיקה של האדם כדי לעשות יסורים לשכנגדו ואז הוא בחינה זו נכלל בקלפה אבל כשהוא מאהבה, אז הוא בחינת ח"ש נכללת בקדשה עליהם הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" היא בחינת שלהבת יה כנ"ל. [פרוש שעל ידי ששומעין חרפתם ואינם משיבים על ידי זה דוחים בחינת השלש קליפות הנ"ל שהם בחינת ערלה, בחינת חרפה כנ"ל ונכללים בבחינת חשמ"ל על ידי השתיקה שהיא בחינת ח"ש כי הוא דוחה החרפה על ידי שאינו רוצה לריב ולחרף את חברו שזהו בחינת מ"ל, בחינת מילה, שהיא ביטול הערלה שהיא בחינת חרפה בחינת שלש קליפות הטמאות הנ"ל וזהו חשמל, ח"ש מ"ל הינו השתיקה, שהיא בחינת מילה בחינת ביטול החרפה, שהיא בחינת ערלה כנ"ל וזהו 'ועושים מאהבה' כי זאת השתיקה שהיא בחינת חשמ"ל זהו בחינת נגה הנ"ל שיש בה שני בחינות לפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה, בתוך השלש קליפות הנ"ל שהם בחינת חרפה כנ"ל הינו כי לפעמים הוא שותק לחברו, כדי לעשות לו יסורים ביותר נמצא שבזאת השתיקה הוא מחרף את חברו ביותר ואז נכללת השתיקה בחינת נגה בקלפה, בבחינת חרפה כנ"ל אבל כשעושה מאהבה ששותק מאהבה מחמת שאינו רוצה לביש ולחרף את חברו אזי בחינת נגה נכללת בקדשה בגבורתו זהו בחינת שלהבת י"ה הנ"ל שעל ידי זה נכלל נגה בקדשה, בבחינת חשמ"ל כנ"ל]

... הנשמה של האדם ביחס לבורא שלה, היא השכינה. עקרונית, כל בחינה / ישות שמקבל מישות אחרת, הישות המשפיעה היא בחינת הקב"ה והישות המקבלת היא השכינה. כאשר הבריאה בכללותה תתחבר לבורא, זה נקרא יחוד קוב"ה ושכינתה, שזו הגאולה. כיו"ב, כאשר האדם נכלל בא"ס, דהיינו האדם זוכה להשיג את האור אין סוף בשלמות, שזה מעל עולם האצילות, אז גם זו בחינת גאולה שלמה וכולי... מה שאומר בעצם, כי השכינה לפני הבריאה הייתה קיימת באחדות עם הבורא, בדיוק כפי שהעולם היה ... והשכינה יוצאת מהגלות וכולי. ז"א זה תהליך סופי. לגבי איך זה ביום יום, אז כפי שכתבתי, הנשמה גם היא בחינת השכינה, ביחס למאציל שלה שזה הבורא. ואיך זה פרקטית. אז כאן כמובן שיש הרבה צורות שונות. ואתן מסםר דוגמאות, ... שבו האדם מקשר את אחרי הבריאה ללפני הבריאה על ידי חיפוש האמת, כמובא. 3 - לדון לכף זכות. זה בחינת חיפוש הטוב שלפני הבריאה, בתוך הבריאה. 4 - למצוא תשובה לשאלות שלך (סתם שאלות לאו דווקא תורניות). זה בחינת יחוד קוב"ה שהוא הדעת, עם השכל שהוא השכינה. וכיו"ב בשאר הדברים. ואידך זיל גמור. * לתשומת ליבך, כל דבר ...

... שיהיה לו כוס נאה ויקרה לקדוש וזה מסגל לעשירות. ואמר לו אז כי כוס גימטריא אלהים ואל קים הוא בחינת יראה ויראה היא בחינת אשה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו' אות תקעח עוד שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה 'פסל ...

... התחדשות התורה נעשה נהרות דע, שעל ידי התחדשות התורה נעשה נהרות כי כשמתחיל לחדש בתורה, אזי מתחיל לנבע מעין בבחינת: "ומעין מבית ה' יצא" שהוא השכל כמו שכתוב: "בחכמה יבנה בית" וזה המעין בתחלה הוא צר וקטן ואחר כך ... וסטרא אחרא, חס ושלום, לשתות גם כן משם על כן צריך לבכות מקדם ואזי עושה על ידי הבכי נהרות, בבחינת: "מבכי נהרות חבש" שעל ידי הבכי מתקן נהרות ומשם שותין די ספוקם כל הקליפות וסטרא אחרא ואחר כך כשעושה ... כך אזי יכול להמשיכם רק למקומות שצריך, שלא ישתו ממנו זרים ועל כן חבור ההלכות והחדושין נקרא מסכת זה בחינת "ושקוי בבכי מסכתי" שצריך למסך המשקה בבכי, כי צריך לבכות מקדם כנ"ל וזה בחינת: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו" זה בחינת תלמוד בבלי שנעשה אצל הישיבות שמהם נעשין נהרות כנ"ל גם בכינו כי צריך לבכות מקדם, בבחינת: "ושקוי בבכי מסכתי" כנ"ל