... הדאגות והעצבות והמרה שחרה שלו לשמחה נמצא שחוטף המרה שחרה ומכניס אותה בעל כרחה לתוך השמחה, כמשל הנ"ל וזה בחינת: "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" שהיגון ואנחה בורחים ונסים מן השמחה כי בעת השמחה דרך היגון ואנחה לעמד ...

... מתתקנא כלא וכו', עין שם היטב מה שכתוב שם פריסא קלישא שנפרס על הפתח ועל פי הסוד הנ"ל הוא בחינת הירא שמים שהוא בחינת פריסא קלישא וכמבאר שם בזוהר למעל אי אפשר וגם הקלפה אי אפשר לה להתפשט על הפתח מחמת הפריסא קלישא ...

... וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האמות והם מתגרין זה בזה והוא מכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אמה אחרת כפי התגברות אמה על אמה שהם כלם נכללין בו לבדו ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות ... לרחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת יותר מן היצר הרע כי היצר הרע אין לו יכלת רק כפי כחו כפי בחינת היצר הרע מאיזה העולם שהוא אבל האדם הוא כלליות, שכלול מכל העולמות ועל כן מניעות של בני אדם הם ... בדיוק קורה אצלו בראש? מדוע זה הכרחי שזה יקרה? מי משתגע שם ואיך אפשר להנצל מכך? "אבל ההתפשטות היה בבחינת: והחיות רצוא ושוב. כי הקדוש - ברוך - הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר', ... מברסלב מדבר על עניין אחר לגמרי, שהוא ביטול של המוחין ברצוא ושוב, שזה מדובר על השגת האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי ואין לזה קשר לעניין ההתבודדות כלל. דבר נוסף, יש את הבחינה של "ולוואי ויהיה אדם מתפלל ... ואת השי"ת עצמו... וראה גם כאן: - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לא - אית לן בירא בדברא וזה בחינת: 'ארבעה שנכנסו לפרדס רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום בן עזאי הציץ ונפגע בן זומא הציץ ומת אחר קצץ ... שנתלהב לבו מאד מגדל האור וההתלהבות שהאיר בו הצדיק ביתר שאת למעלה ממדרגתו ועל ידי זה יוכל למות וזה בחינת הציץ ומת בחינות עובד אלהים ויש מי שיוצא מדעתו מחמת שעולה למעלה ממדרגתו והוא בחינות הציץ ונפגע בחינות לא ... משיגים על ידי זה שהמוחין מבטשים בכתר להשיג את האין סוף. ועל ידי זה משיגים את האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי, שזו תכלית הידיעה שלא נדע. וזה עצמו קורה בבחינת רצוא ושוב ונשאר רשימו בבחינת ושוב, כדי שיהיה קיום למוחין וכולי. ונבאר: התבודדות היא מילה רחבה. אפילו תפילה היא מילה רחבה. עיקר התפילה הוא דווקא שתיקה ודבקות באין סוף, ללא דיבור. והתפילה בשורשה הוא מבחינת לפני הבריאה ששם אין דיבור כלל. כנ"ל לגבי התבודדות, שגם כאשר אדם מתגבר על תאווה, גם זו בחינת התבודדות, כי הוא מבודד את עצמו מהעולם הזה. והצדיק האמת שהוא אינו נמצא בעולם הזה כלל, אלא הוא נמצא מחוץ למקום ממש, והוא אין ממש, הוא נמצא בהתבודדות כל הזמן באופן רצוף ללא שום שינוי. שזו בחינת ביטול הבחירה. שבה הכל נכלל בא"ס, שזו כמובן שלמות ההתבודדות. התבודדות = בדד = לבד = נפרד = אחד ... מעל השכל, על ידי זה הוא נכלל בהשי"ת. וכאשר האדם משיג את מה שיש מעל השכל, גם שם יש בחינת רצוא ושוב. כי בבחינת רצוא שיש שם, אין קיום למוחין של האדם, היינו האדם כ"כ מתבטל לא"ס שהוא אפילו אינו יודע מקיומו של עצמו (בחינת ולא ידע איש, אפילו משה לא ידע מעצמו). ולכן יש שם גם את בחינת ושוב, שבה השכל חוזר לעצמו, ונשאר רשימו מהביטול, ואז האדם ממשיך להתקיים. וגם כאשר האדם חוזר מהביטול, הוא לא ... סוף. ואז זוכים להתבודדות שלמה מהעולם, שפירושה הכללות באין סוף. התבודדות שלמה = הכללות בא"ס, שזו התבודדות שלמה והכללות בבחינת לפני הבריאה, שזהו ניתוק מוחלט מהזמן ומהמקום וכולי... וזאת התבודדות מוחלטת... וכל השאר... זה נקרא התבודדות רק בשם המושאל ...

... הזאת, באים מחלל הפנוי אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלקות כביכול ועל כן אלו הקשיות הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי אי אפשר בשום אפן למצא להם תשובה הינו למצא שם את השם יתברך כי אלו היה מוצא ...

... ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו כמו שכתוב: "חכמת אדם תאיר פניו". וזה בחינת יעקב כי יעקב זכה לבכורה שהוא ראשית, שהוא בחינת חכמה כמו שכתוב: "ראשית חכמה" . וזה בחינת "ויעקבני זה פעמים", ותרגום אונקלוס: וחכמני. וזה בחינת שמש. כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש. וזה בחינת: "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום". וזה בחינת חית לשון חיות כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו'. אך מחמת שאור השכל גדול מאד אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות כמו שכתוב: "לפני שמש ינון שמו", ופרש רש"י: 'לשון מלכות'. וזה בחינת לבנה כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש . וזהו בחינת מלכות, דלית לה מגרמה כלום אלא מה שמקבלת מן החית, שהיא בחינת חכמה, בחינת שמש כנ"ל ונעשה: "אור הלבנה כאור החמה" אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות, שיש בכל דבר זה בחינת עשו שבזה את הבכורה כמו שכתוב: "ויבז עשו את הבכורה" דהינו השכל כנ"ל בחינת: "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו" וזה בחינת מלכות הרשעה בחינת לבנה דסטרא אחרא שעליה נאמר: "וחפרה הלבנה" וכו' וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא "מלך זקן וכסיל" בחינת מלכות דסטרא אחרא שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל וצריך כל אחד לתן כח לבחינת מלכות דקדשה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר ... פגע בך מנול זה, משכהו לבית המדרש'. כי על ידי התורה נותן כח למלכות דקדשה. ואזי מקבלת המלכות, שהיא בחינת נ חיות מן החכמה, שהיא בחינת ח ונתחבר ונתקשר הח והנ ונעשה אור הלבנה כאור החמה. וכשזה קם, זה נופל ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה ... הינו התורה על ידי זה הצדיקים, שדבקים במלכות דקדשה הם נתחזקים ומקבלים כח על ידי זה "ופשעים יכשלו בם" בחינת מלכות הרשעה בחינת היצר הרע, שנופל ונכנע על ידי התורה, כנ"ל ועל ידי זה נתקבלים כל התפילות והבקשות כי עקר מה שאין ... חן, ואזי נתקבלין דבריו ובקשותיו כמו מי שמדבר דברי חן שנכנסין הדברים בלב המתבקש דהינו זה שמבקשין ממנו וזה בחינת ת הינו על ידי שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ו ונעשה בחינת ח"ו על ידי זה נעשה בחינת ת"ו, שהוא לשון חקיקה ורשימה כמו שכתוב: "והתוית ת"ו" כי על ידי החן נחקק ונרשם מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה כי על ידי החן נתקבלו דבריו נמצא, שבחינת הח"ו חקק מקום בלב זה שמבקשין ממנו כדי שיכנסו דבריו בלבו, ויקבל בקשתו והחקיקה ורשימה זה בחינת ת"ו כנ"ל וזהו: "דברי חכמים בנחת נשמעים" נחת דיקא, הינו בחינת חן הנ"ל והת הנ"ל ועל ידי זה נעשה אותיות נחת, ואז נשמעים דבריו, ונתקבל בקשתו כנ"ל. ועל כן יעקב שהוא בחינת השכל כנ"ל על כן זכה לחן, כמו שכתוב: "כי חנני אלהים" וכו' ועל כן ברך את השבטים בחן, כמו ... יוסף בחן. כמו שכתוב: "אלהים יחנך בני" . ודוקא יוסף היה יכול לברכו בחן כי יוסף היה כלול ביותר מבחינת יעקב כמו שכתוב: "אלה תלדות יעקב יוסף" כי הוא היה עקר תולדותיו כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי ועל כן נאמר ביוסף: "בכור שורו הדר לו" 'בכור' הוא בחינת השכל כנ"ל וזהו 'שורו' לשון הסתכלות כי צריכין להסתכל בהשכל שיש בכל דבר כנ"ל וזהו הדר לו תרגם אונקלוס. ... הוא היצר הרע. דמטבע לספינתא, הוא החן והחשיבות, לשון ספון וחשוב כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל, חס ושלום בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדשה. ומתחזי כי צוציתא דנורא חורתא ברישא כי מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות, ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה וזהו בחינת צוציתא דנורא חורתא אש לבנה אף על פי כן מלאך מזיק הוא ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו' ... הרע הוא על ידי התורה שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא כי הלוחות, ארכן וי"ו ורחבן וי"ו וזהו בחינת אלותא, דהינו מקלות דחקיק עלה אהיה וכו' הינו שמות, בחינת התורה, שהיא בחינת וי"ו והוי"ו הוא צורת מקל והיא כלה שמותיו של השם יתברך הינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע ...

... הדבר אשר צוה ה'" פרש רש"י: כל הנביאים נתנבאו ב"כה אמר ה'" נוסף עליהם משה, שהתנבא: ב"זה הדבר" כי בחינת "כה" הוא אספקלריא שאינה מאירה ו"זה הדבר "הוא בחינת אספקלריא המאירה ואלו השתי בחינות נביאות יש בעבודת הבורא יש אדם העושה המצוה בשכר עולם הבא שאינו נהנה מהמצוה בעצמה אלו לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותה וזה בחינת "כה", אספקלריא שאינה מאירה כמו אדם שרואה איזה דבר מרחוק כן הוא עושה המצוה בשביל שכרה הבא לעת רחוק ... במצוה בעצמה שהוא משמח כל כך בעשיתה עד שממאס בכל מין שכר נמצא שעולם הבא שלו בהמצוה בעצמה וזה בחינת נביא, הינו שלום שכר, בבחינת: "זה הדבר" בבחינת אספקלריא המאירה כמו אדם הרואה דבר מקרוב בראיה יפה וברה כמו כן הוא נהנה מהמצוה בעצמה ושכרו נגד עיניו ... ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא שמשמח במעשיו וזה בחינת: "ישמח ישראל בעושיו" נמצא כשיש איזה צער ודין בעולם שנה נפש אזי בודאי נגרע משמחת הקדוש ברוך הוא כמו ... וכן בשאר קומת המצוות וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'בשבת, זכרהו מאחד בשבת' הינו שמחת ותענוג עולם הבא שהוא בחינת שבת ירגיש בששת ימי המעשה שהן בחינת מעשה המצוות שבהם נבראו עולם שנה נפש וזהו: "ביומו תתן שכרו" שיהא שכרו מהמצוות בעצמן "ולא תבוא עליו השמש" ... שבלב מפשיטין על ידי רעמים כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב' ורעמים הוא בחינת קול שאדם מוציא בכח בתפילתו ומזה נעשה רעמים כי איתא בזוהר 'כד קלא נפיק ואערא בעבי מטרא אשתמע קלא ... ועקר הרעמים הם מגבורות כמו שכתוב: "ורעם גבורותיו מי יתבונן" ובשביל זה אנו מברכין: שכחו וגבורתו וכו' והגבורות הם בחינת כח וגבורה שאדם מוציא את הקול בכח גדול והקול הזה פוגע בעבי מטרא הינו בחינת מחין, שמשם יורדין טפין טפין כמו שכתוב בזוהר . "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" 'מן לבונא דמחא' וכשפוגע בעבי מטרא אזי אשתמע קלא לבריתא, הינו בחינת רעמים וזהו: "קול רעמך בגלגל" הינו בגלגלתא דמחא כד אערא בגלגלתא דמחא נעשה מהקול רעמים, ונשמע לבריתא וזה: "פי ... והינו: "והגות לבי תבונות" וכמו שכתוב: "ונתת לעבדך לב שומע" וגם דבריו נשמעין לבריתא וזהו: "לשמע בקול דברו" וזה בחינת קול השופר דא שופר של איל, אילו של יצחק בחינת: "ורעם גבורותיו" וזהו "אשרי העם יודעי תרועה" 'יודעי' דיקא שיפגע הקול במח, בחינות עבי מטרא ויהיה בבחינת רעמים ומי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים כמו שכתוב: "בקולות וברקים עליהם ... חכמה וזהו: 'ירד גבריאל ונעץ קנה בים' פרוש: מהשתלשלות הגבורות הינו יראה חיצונית נעץ קנה בים החכמה קנה דא בחינת קול היוצא מהקנה הינו על ידי השתלשלות הגבורות שהיא בחינת סוספיתא דדהבא, יראה חיצונית נשאר הקול נעוץ באטימת השכל ולא ישתמע לבריתא ועקר לשמר מחו שלא יחמיץ וזהו: "גער ... אחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדשה הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנס בו חכמות חיצוניות שלא תהרהר בהרהורים רעים שהם בחינת קנה דסטרא אחרא כנגד 'קנה חכמה קנה בינה' דקדשה על ידי זה תנצל מבחינת חמץ שהיא סטרא דמותא כדאיתא מחמצת, תמן סטרא דמותא ותאמין כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים אין ... על שפגמת בטפי מחך שעל זה נאמר: "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים" שאתה דבוק בסטרא דמותא בחינת חמץ בחינת ירד גבריאל וכו' ותדע שנעץ קנה הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך ובודאי אם לא היה נפגם מחך לא ... למצה, מחי"ת לה"א ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה וכשתשמר את מחך מבחינת חמץ שלא יהיה אטום אזי יפגע קולך בגלגלתך ויתעבד רעם ויתפשט עקמומיות שבלבך ואז תזכה לשמחה כמו שכתוב: "ולישרי לב שמחה" וזה פרוש: "אענך בסתר רעם, אבחנך על מי מריבה סלה" 'מי מריבה' זה בחינת מצה בחינת מחין על ידי זה נעשה רעמים ה. ותדע, שצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא כמו שכתוב: "בגבורות ישע ימינו" ... שיתעבד רעמים וזה מסטרא דימינא, מחא חורא ככספא וזה "וישב הים", הינו ים החכמה "לפנות בקר" דא בקר דאברהם בחינת: "אברהם אוהבי" "לאיתנו" דא גבורות הינו בחינת: "קול רעמך בגלגל" וזהו: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" כי עקר התגברות על ידי האהבה כמו שכתוב: ... לימיני" וכו' וזהו פרוש: "אל הכבוד" 'אל' דא חסד 'כבוד' דא חכמה כמו שכתוב: "כבוד חכמים ינחלו" 'הרעים' דא בחינת רעמים הינו הגבורות בחינת רעמים צריך לשתף עמהם אהבה כדי שיפגעו בכבוד בבחינת חכמה שיתעבד מהם רעמים ותתגבר על אויביך כמו שכתוב: "שב לימיני" וכו' וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: ... שום אדם יורה בחץ ובקשת על שפת הים לארץ, הוי חזינן דקדמה לה ספינתא לחץ ספינתא לשון חשיבות דא בחינת גבורה יראה כמו שכתוב: "יראת ה' היא אוצרו", שהיא עקר החשיבות שיצא לשון צרה כמו שכתוב "ואכלה אתם כרגע", ותרגומו: 'ואשצי יתהון' תלתא יומא ולילותא דא בחינת מצוות, שיש בהם משכלות ומקבלות וחקות וכתיב בהם: "והגית בו יומם ולילה" איהו בזקיפו ואנן בשפולי זה בחינת: "ישמח ה' במעשיו, ישמח ישראל בעושיו" כמיחם קמקומא דמיא, דא מחא כמו שכתוב: "ונוזלים מן לבנון" מסגא שתין פרסי דא בחינת גבורות, ששים גבורים, ורעם גבורותיו וכי שדי פרשא גירא 'פרשא': דא בחינת חסד שהוא מוציא לאור תעלומות, דברים המצמצמין הוא מפרש אותם גירא דא: "שלח חצך ותהמם" דא בחינת: "שב לימיני" וכו' קדמה ליה איהי דא בחינת יראה שהיא קדם שהיראה היא קודמת כמו שכתוב: "ראשית חכמה" וכו' שרבה בר בר חנא ספר, שהלך כל כך ... גזר דין לאחר גזר דין וזהו בין שיצא וכו' והדר מפרש איך יכול להבין הינו על ידי המצוות, שהם בחינת תלתא יומא וכו' יכול להבין ודוקא כשעושין אותן בשמחה ועל ידי שמחת המצוות יכול להבין כי הקדוש ברוך הוא ... וזה, 'איהו בזקיפו ואנן בשפולי' לפי שמחתו כן שמחתנו ועל ידי זה אנחנו יכולין להבין והדר מפרש איך להשיג בחינת שמחה על ידי בחינת רעם וזהו: כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קמקומא דמיא וכו' הינו בחינת: קול רעמך בגלגל שיתין זה בחינת גבורות הפוגעין בגלגלתא ונעשה ממנו רעמים ואשתמע קלא. זה בחינת הקול מעורר הכונה ...

... כט - האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה ואפילו מלאכים כשרוצים לעשות דבור שיהיה נשמע ונתקבל אצלם בבחינת: 'עשי דברו לשמע בקול דברו' אזי הם משבחין ומפארין את השם יתברך תחלה שהוא צדיקו של עולם בחינת: "צדיק ה' בכל דרכיו" ועל ידי זה נעשה הדבור, בבחינת: 'לשמע' וכו' וזה: "ברכו ה' מלאכיו" הינו השבח שמשבחין תחלה את השם יתברך שהוא צדיקו של עולם ואחר כך ...

... אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב: "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם" הינו בחינת אדים הנ"ל שעל ידם נעשה השפיכות דמים וכן בכמה אמות: מצרים ועמון ומואב כשנבא על מפלתם נאמר שם "בעת אידם" בחינת אדים הנ"ל שעל ידם נעשה השפיכות דמים כנ"ל ועל כן כשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי האדמה נותנת כחה לשם ... ושומעים תלמידים שאינם הגונים על ידי זה בא גם כן עצירת גשמים כי על ידי כבוד התורה בא גשמים, בבחינת: "וכבוד ה' נראה בענן" ועל ידי הענן בא גשמים וזה בחינת: "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" הינו בחינת גשמים שבאים על ידי כבוד ה', בחינת כבוד התורה והלומד תורה לתלמיד שאינו הגון אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהוא כזורק אבן למרקוליס ופרשו רבותינו, זכרונם לברכה ... הכבוד, שעל ידו באין גשמים "כמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד" הינו כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, שזה בחינת "נותן לכסיל כבוד" שנותן כבוד התורה לכסיל דהינו תלמיד שאינו הגון ועל ידי זה מקלקל הגשמים וזהו: "כמטר בקציר" ... כי על ידי התורה ממשיכין אותו, כביכול ולהיכן נמשך האלקות לתוך מח השומע ואף על פי שזהו תפיסה, כביכול, בבחינת: "מלך אסור ברהטים" 'ברהטי מחין' 'אסור' דיקא שמה שנמשך אלקותו יתברך, כביכול, ברהטי מחין הוא בחינת תפיסה, בחינת "שבית שבי" אף על פי כן הוא ניחא להשם יתברך, שיהיה נמשך, כביכול, על ידי התורה אף על פי שהוא בחינת תפיסה אבל כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון וממשיך אלקותו יתברך לתוך מח שלו, זהו תפיסה ממש ועל כן ענשו ... שעל ידי זה נתפס רבי עקיבא בתפיסה כנ"ל כי על ידי התפיסה יתתקן, ויזדככו הדבורים, שהכניס לתלמידים שאינם הגונים בבחינת: "ואתם האסרו ויבחנו דבריכם" ועל כן אמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי עקיבא, שילמדנו תורה ועל ידי זה שילמד ... [שהיה גדול בישראל] ועל כן אמר רבי שמעון: 'ואם לאו, אני אומר ליוחאי אבא' הינו שאני אומר להתורה שהוא בחינת 'יוחאי אבא' בחינת החסדים מצד האב, שמשם התגלות התורה כי התגלות התורה הוא התגלות החסדים כנ"ל וזהו: 'ומוסרך למלכות' כי רבי שמעון ... אומר' וכו', הינו שאני אומר תורה, שיש לי חסדים מצד האב ועל ידי זה יביא את רבי עקיבא לתוך בחינת גדלות עד שיכרח רבי עקיבא בעל כרחו לומר תורה כי באמת רבי עקיבא יכול בודאי לגלות תורה אף על ... ידי שיגלה רבי שמעון תלמידו תורה שהוא יש לו חסדים מצד האב על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות עד שיכרח בעל כרחו לומר תורה אף על פי שאינו רוצה וזהו: 'ואם לאו' הינו שאמר רבי שמעון ... הינו שאני אומר תורה כי יש לי חסדים מצד האב כנ"ל 'ומוסרך למלכות' שאביא אותך ואמסרך בעל כרחך למלכות, לבחינת גדלות ותהיה מכרח בעל כרחך לגלות תורה שהיא התגלות החסדים כנ"ל כי על ידי שרבי שמעון בן יוחאי תלמידו יאמר תורה על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות בעל כרחו ויכרח לומר תורה, שהוא התגלות החסדים שהוא תקון פגם הנ"ל [ולא באר איך על ידי התגלות ... "וימסרו מאלפי ישראל" פרש רש"י: 'שנמסרו בעל כרחם' כי רבי שמעון בן יוחאי יביא את רבי עקיבא בעל כרחו לבחינת גדלות על ידי שהוא יאמר תורה כנ"ל

שיחות הר"ן - אות פז לפי בחינת הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כי אמרי אנשי: 'כל נער יש לו אשה נאה' והאתרוג הוא בחינת אשה כמו שכתוב בזוהר שהאתרוג הוא בחינת: "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער כי אזי הם בבחינת: "והנה נער בוכה" מיד: "ותחמל עליו" כמו שכתוב בתקונים ועל כן ראוי שיהיה לישראל אתרוג נאה כנ"ל ומי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת "נער בוכה" ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר כנ"ל כי זה שאומרים העולם שכל נער יש לו אשה נאה זה יש להבין כי עקר השכל הוא מהמח והמח שואב ממח שבעצמות שהוא נשקה על ידי לחות ושמנונית הגוף בבחינת: "ומח עצמותיו ישקה" כי על ידי לחות ושמנונית הגוף נשקה המח שבעצמות וזהו עקר קיום השכל כי עקר קיום ... שנשאר כנוס בעצמותיו אשר משם נלקחה כנ"ל ועל כן בת זוגו נאה כי עקר היפי על ידי המח והחכמה בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו" ועל כן היא נאה מחמת שנמשך אליה רבוי המח כי היא עצם מעצמיו של זה שאין שכלו שלם ונשאר מחו כנוס בעצמותיו כנזכר לעיל ובקדשה זה בחינת שנמשכין שרשי הדעת אל האתרוג ועין בכונות סוד אתרוג ולולב עין שם ולבאר קצת כי עקר הכונה להמשיך אל האתרוג שהוא בחינת מלכות המחין שבגוף דהינו החסדים שבוי"ו קצוות אך אי אפשר שיתנו הארה אל האתרוג כי אם על ידי שמקבלין הארה משרשי המחין דהינו משרשי החסדים שבדעת שזהו סוד הנענועים עין שם נמצא שעקר הארת האתרוג בחינת מלכות על ידי שנתרבין ומאירין בחינת המחין שבוי"ו קצוות על ידי שנמשך אליהם הארת המחין שבראש כנ"ל וזה בחינת הנ"ל רק שם הוא נער ממש ונשאר מחו כנוס בעצמות ולא עלה למעלה אל המח כנ"ל וכאן בקדשה הארת האתרוג על ידי שממשיכין בכונה הארת המחין שבראש לתוך בחינת הגוף ונתרבה ומאיר המחין שבגוף ומשם נמשך המחין אל האתרוג והבן עין שם היטב בכונות ותבין וזה בחינת סכה: כי "נער ישראל ואהבהו" אהבה זה בחינת ימין, בחינת חבוק יד ימין, בחינת סכה וזה נעשה על ידי בחינת נער ישראל בחינת נער בוכה כנזכר לעיל

... בני הגולה כי זה אותיות גולה ראשי תבות: ונשאר גם הוא לאלקינו כי אחר כך הם מעלין ומנשאין הכל, בבחינת 'ונשאר גם הוא לאלקינו' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות' וכו', כנ"ל