... שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" 'שמעלת ... האחרים שלו מפני רצון הקדוש ברוך הוא לאדבקא רעותא דלבא וכו' ועל כן על ידי זה נתבטל המחלקת שהוא בחינת רצונות אחרים שלא כרצונו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני ... לברכה: 'כשיש שלום ששון ושמחה' כי כשיש שלום הינו על ידי התענית כנ"ל על ידי זה ששון ושמחה כנ"ל, בחינת: "שמחנו כימות עניתנו" כפי ימי התענית כן השמחה "גלמי ראו עיניך וכו' ימים יצרו", כל יום הוא יצירה בפני ... בזוהר הנ"ל 'לאכללא כלא גופא ונפשא ולאתכנעא בהאי יומא. ויהא רעותא דילהון בקדשא בריך הוא' וכו' כי נפש הוא בחינת רצון, והעקר להכניע הרצון וזה: "בעצם היום הזה" על ידי פנימיות העצמיות של היום, שהוא כלול מכל הימים, תענו ...

... מאלהים וכבוד והדר תעטרהו הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלהים וזהו ותחסרהו בודאי מעט מאלהים הינו החסרון בודאי מאלהים, הינו בהשכינה אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה ...

... אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבא, הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות על ידי תוכחתו כי התוכחה צריכה להיות בבחינת התוכחה של משה, שהוכיח את ישראל על מעשה העגל שעל ידי תוכחתו נתן בהם ריח טוב בבחינת: "נרדי נתן ריחו", הנאמר על מעשה העגל עזב לא נאמר, אלא נתן, כמו שפרש רש"י שם וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, בגמרא כי על ידי תוכחה של משה על מעשה העגל הוסיף ונתן בהם ריח טוב, שהוא בחינת מזונא דנשמתא כי עקר יניקת הנשמה היא מהריח כנ"ל כי על ידי קול המוכיח שהוא ראוי על ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות שהוא בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא ועל ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא כי על ידי מזונא דגופא, דהינו על ידי אכילה ושתיה על ידי זה מגדילין את בחינת עקב דסטרא אחרא בבחינת: "אוכל לחמי הגדיל עלי עקב" כי על ידי האכילה נתחזקין העקבים והרגלין בבחינת: 'דק בככי ותשכח בנגרי' ואז כשנתגדל, חס ושלום, עקב דסטרא אחרא על ידי זה נחלש, חס ושלום, בחינת עקב דקדשה שהוא בחינת: "עקב ענווה יראת ה'" שהיא בחינת ריח בבחינת: "והריחו ביראת ה'" שהוא מזונא דנשמתא והתקון לזה הוא על ידי בחינת קול כי בחינת קול הוא משקה את הגן, ששם גדלים כל הריחות והיראות בבחינת: "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" 'נהר היוצא מעדן' וכו' זה בחינת קול בבחינת: "נשאו נהרות קולם" וזה בחינת: "את קלך שמעתי בגן ואירא" כי זה הקול משקה את הגן שעל ידי זה גדלים שם כל הריחות שהם בחינת יראה כנ"ל שזהו בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל כי על ידי זה הקול נכנע בחינת עקב דסטרא אחרא כי זה הקול הוא בחינת: "הקל קול יעקב" ועל כן זכה יעקב לבחינת הריח בבחינת: "ראה ריח בני כריח שדה", הנאמר ביעקב והוא מכניע עקב דסטרא אחרא, בבחינת: "וידו אוחזת בעקב עשו" וזה הקול הוא בחינת קול המוכיח הראוי בבחינת: "הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם" וכו' כי המוכיח שרוצה להוכיח את ישראל ולהגיד להם פשעם וחטאתם הוא צריך ... הקול משקה את הגן וכו' כנ"ל וזהו: "הרם כשופר קולך" כשפר דיקא כי זה הקול המשקה את הגן, שהוא בחינת "ונהר יצא מעדן" הוא בחינת קול הנגון של השיר שיתער לעתיד כשיחדש את עולמו שהוא בחינת שיר פשוט, כפול, משלש מרבע כשפר ראשי תבות: פשוט, כפול, שלוש, רבוע שהוא בחינת השיר שלעתיד שהוא בחינת הקול המשקה את הגן שעל ידי זה הקול דיקא הוא יכול להוכיח כשפר דיקא, כנ"ל וזהו בחינת. 'מושכין עליו חוט של חסד', הנאמר במוכיח הראוי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'המוכיח את חברו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד' שנאמר: "מוכיח אדם אחרי חן ימצא" כי חוט של חסד זה בחינת שנקלע ונשזר ונעשה חוט מהנימין שעל אלו הנימין [שקורין מיתרים] יתנגן הנגון והשיר הזה של לעתיד שהם ע"ב נימין כנגד שם י' י"ק יק"ו יקו"ק שהוא בחינת שיר פשוט כפול וכו' כמובא בתקונים שהוא עולה כלו ע"ב ועל אלו הנימין יתנגן השיר הזה שלעתיד כשיחדש את עולמו בבחינת: "עולם חסד יבנה", שאז יתער שיר פשוט וכו' וזהו בחינת חוט של חסד הנ"ל, הנאמר במוכיח הראוי הינו בחינת החוט הנעשה מהנימין הנ"ל שעליהם יתנגן השיר הזה כשיהיה חדוש העולם, בחינת "עולם חסד יבנה", כנ"ל וזהו: 'מושכין עליו חוט של חסד' זה בחינת ההמשכה, שמושכין ופושטין את הנימין כדי לנגן עליהם שיר הנ"ל נמצא שעל ידי קול המוכיח הראוי הוא נותן ריח טוב בהנשמות כנ"ל ב. אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל הוא על ידי תפילה כי עקר התפילה היא רחמים ותחנונים ועקר הרחמים תלוי בדעת כמו שכתוב: "לא ... כשהסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות אזי הם ממשיכין לעצמן הרחמנות ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו ואפילו מעט הרחמנות שנשאר הוא בבחינת אכזריות כי על ידי שהם יונקים מן הרחמנות נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות, כי "רחמי רשעים אכזרי" ועל כן גם ...

... שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות מצח הרצון כמו בשבת במנחה, בחינת "ואני תפילתי וכו', עת רצון" וכו' אך אפילו הצדיקים, לאו כל אחד יודע זה הפדיון ולא נמצא כי אם ...

... שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי ... לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא יכבה בלילה נרה לעולם ועד

... לו פגם בבגדים, ואז קר לו, דהיינו שאז האדם מרגיש חסרונות / תאוות וכולי. גם הבגדים של הבורא, הם בחינת העולם. כי העולם הוא הגוף של הבורא כידוע. וכאשר האדם פוגם בבגדים, דהיינו האמונה של האדם היא אינה בשלמות מוחלטת, אז השכינה בגלות, בחינת פגם הבגדים, בחינת אדום ללבושך, בחינת דם נידה וכולי. אך כאשר האדם מתקן את האמונה שלו בשלמות, אז הבגדים הם לבנים בשלמות, בחינת תיקון המחשבה בשלמות, בחינת גאולת השכינה, שאז היא מותרת לבעלה, ואז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתה... והבעל תפילה על בגדים מכל סוג שהוא, לא ... בבריאה. כי הצדיק האמת זוכה להשיג את סוד הלבושים, דהיינו זוכה להשיג את התשובות לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, שהן בחינת הלבושים של הבורא, בחינת הארבה שלבושה מינה וביה. והצדיק הזה אינו מפחד מגופו, כי גם הגוף הוא בחינת הלבוש של הנשמה. והגוף מוריד את הנשמה ממדרגתה, רק אם האדם לא זיכך את גופו. אך ברגע שהאדם מזכך את גופו שיהיה קדוש כמו הנשמה, זו בחינת תיקון הבגדים. ואז הוא יכול להנות גם מהנאות הגוף, ולא לפחד, כמו שאמר רבי נחמן מברסלב על "ויחד יתרו" ראה שם... גם, כל מדרגה נחשבת ללבוש ולבגד של המדרגה שמעליה. וגם השכינה היא בחינת בגד של הקב"ה. וגם הנשמה של האדם היא בחינת בגד וצמצום של הבורא. וכאשר האדם מזכך את נשמתו בשלמות, דהיינו נכלל באין סוף לגמרי, זהו בחינת תיקון הבגדים בשלמות. * דברי רבי נחמן מברסלב, כמו דברי התורה ממש, יש בהם הרבה בחינות שונות. גם התורה ... מלבדו, והכל טוב והכל אחד וכולי. אלא שהצדיק מלביש את השכל שלו בעצות מעשיות ממש, כי גם התורה היא בחינת "תריג עטין דאורייתא", דהיינו עצות של התורה איך להתקרב אל הבורא. כי עבודת ה של הצדיק עצמו, היא מעל ...

... ממילא הוא מפסיק לרצות משהו שאין לו + לא מפחד לאבד את מה שיש לו = השלמות המלאה. שהוא בחינת הצדיק שהוא תמיד נמצא בתכלית הסופית וממילא הוא לא מחפש את התכלית...

... פי שבאמת היה כל המעות מערב אצלו אך ממילא היה נעשה כך אצל הבעל שם טוב זכרונו לברכה וזה בחינת כח המחלק הנזכר לעיל וכח הדוחה הפסלת לחוץ הינו כנזכר לעיל כי יש מעות שצריך לצאת לחוץ בשביל ערלים ...

... לאדם במהירות שאין צריך להשתמש בשום הקדמה על ידי זאת המהירות שלהבת הלב עולה תמיד מאליה ב. אבל להגיע לבחינת שפע אלקי הנ"ל אי אפשר לבוא לזה אלא שיקדש את פיו וחטמו ועיניו ואזניו והן הן מאירין לו שפע אלקי הנ"ל הינו, שישמר את עצמו מלהוציא שקר מפיו ויהיה לו יראת שמים, שהוא בחינת חטם בבחינת: "והריחו ביראת ה'" ויהיה לו אמונת חכמים, התלוי באדנין בבחינת: "שמע דברי חכמים" ויעצים עיניו מראות ברע כי הן הן, המעוררין את שפע אלקי הנ"ל לבוא כי הפה והחטם והעינים והאזנים תלויים במח והן מעוררין את המח שיהיה בבחינת קדם בבחינת פנים וזה בחינת: "ראש דברך אמת" זה בחינת מח הנאמר אצל פה וזה: "ראשית חכמה יראת ה'" זה בחינת מח הנאמר אצל חטם וזה בחינת: "הוכח לחכם ויאהבך" זה בחינת מח הנאמר אצל אדנין בבחינת "שמע דברי חכמים" וזה בחינת: "ותפקחנה עיני שניהם" זה בחינת מח הנאמר אצל עינין והן הן שבעת הנרות כי פה ותרין נקבא חטמא ותרין עינין ותרין אדנין הם בחינת שבעת הנרות 'ומנרתא דא רישא' הינו המח ופני המנורה הינו שפע אלקי הנ"ל ג. ושפע אלקי הזאת הוא בחינת סכה כי סכה הוא בחינת שסכה ברוח הקדש כי רוח הקדש הוא שפע אלקי וסכה הזאת היא בא על ידי שבעה עננים הינו בחינת שבעת הנרות כנ"ל שעל ידם האדם משיג פני המנורה הינו סכה הינו שפע אלקי ורוח הקדש נקרא על שם ... אד הוא דבר שאין מקבל טמאה ואין גדולו אלא מן הארץ וכו' ואד הן הן אלו העננים הנ"ל והן בחינת קדש וגדלין מן הארץ כי צריך המקבל הזה להיות חכם כי הקדוש ברוך הוא 'יהב חכמתא לחכימין' בבחינת: "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" ד. וסכה הנ"ל הינו רוח הקדש הנ"ל שפע אלקי הנ"ל הוא בחינת מקיפין שהשכל הזה הוא גדול עד למאד עד שאין המח יכול לסבלו ואין נכנס במח אלא הוא מקיף את ... מבוכות שאנו נבוכים בהם כמו הידיעה והבחירה שאין מח של אנושי יכול להבין את הידיעה הזאת והשכל הזה הוא בחינת מקיף שאין נכנס בפנימיות המח כי אם מקיף אותו מבחוץ והשכל הפנימי מקבל חיותו מהמקיף הזה ודע, שזה עקר ... אותם יכנסו לפנים בתוך המחין וידע וישיג אותם ואז יצא מגדר אנושי ויעלה לגדר מלאך ויתבטל הבחירה ה. וזה בחינת קדושין בחינת חפה כי שפע אלקי הנ"ל הוא בחינת קדש בחינת חפה מקיפין וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'כל צדיק וצדיק נכוה מחפתו של חברו' כי מקיף של זה גדול ממקיף של זה והשכל שהוא מקיף לזה הוא פנימי לזה וזה בחינת שבעת ימי המשתה שאחר החפה הינו בחינת שבעת הנרות הנ"ל שעל ידם יכנס המקיף לפנים. וזה בחינת שבעת ימי אבלות רחמנא לצלן שמתאבלין עליו על שנסתלק נשמתו כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים הנ"ל על ידי שבעה ... המת דיקא ובזה הרק הוא נכלם ועקר הבושה הוא בפנים וזה על שלא רצה להקים שם אחיו המת וזה בחינת: "ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים" שבעת ימים דיקא הינו בחינת שבעה עננים הנ"ל שעל ידם מאיר פני המנורה והוא לא רצה להקים שם אחיו המת על כן "וירקה בפניו" והינו בשת פנים וזהו שאמרו: היבמה נקנית במאמר זהו הפך הבשת בחינת: "כלו אמר כבוד" הפך של "תכלם שבעת ימים" ומרים שפגמה בכבוד משה שהוא בחינת שפע אלקי בבחינת "כי קרן עור פניו" ופגמה בבחינת שבעת הנרות כי הוא היה ענו שפל וסבלן ולא חרה אפו על בזיונו וזה בחינת חטם בשלמות וכתיב בה: "פה אל פה אדבר בו" זה בחינת פה וכתיב בה: "ותמנת ה' יביט" זה בחינת עינים וכתיב בה: "בכל ביתי נאמן הוא" זה בחינת אדנין בחינת: "נאמן רוח מכסה דבר", כמובא בזוהר בשביל זה נצטרעה 'ומצרע דא סגירו דנהורא עלאה' הינו אור הפנים הנ"ל וכתיב ... אהרון "אל נא תהי כמת, אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו" כי על ידי סגירו דנהורא עלאה היא בבחינת מת כי 'מצרע חשוב כמת' אשר בצאתו מרחם אמו זה בחינת יבום שעל ידי היבום אתתה אמה שאשתו נעשית ...

... הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה א. כי צריכין לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, בחינת מיתת הלב ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו, חס ושלום, שאין עולם אלא אחד ועל ידי מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי על ידי זה נעשה יחוד ה' אלקי הנ"ל. [כי ה' אלהים הוא בחינת שם מלא, שהוא בחינת עלמא דאתי כמובא וכן מבאר בסבא על פסוק זה ה' אלקי דא שרותא דמהמנותא, סליקו דמחשבה דעלמא דאתי] ב. ... מיד בעלמא דאתי ואחר כך יעשה זאת בפרטיות כי כל העולם הזה הוא התלבשות מדרגות התחתונות של הקדשה הינו בחינת רגלין של הקדשה, בבחינת "והארץ הדם רגלי" אף שגם מדרגות העליונות של הקדשה יש מהם גם כן התגלות בעולם הזה אך שאין ההתגלות מתלבש בעצם בזה העולם כי אם הארה שמאיר בבחינת רגלין אבל בחינת רגלין, מתגלין בעצם בזה העולם וכל יום יש בו מחשבה דבור ומעשה והקדוש ברוך הוא מצמצם אלקותו מאין סוף ... ממדרגתו כי 'במפלא ממך אל תדרש' וזה גדלת מאד, הוד והדר לבשת הינו כשרוצה לקח דבר מזה העולם שהוא בחינת: "הוד והדר לבשת" שהם בחינת רגלין המלבשין בזה העולם יהיה בבחינת גדלת מאד הינו שההגדלת השכל, יהיה במדה ובצמצום וזה מאד, שהוא סטרא דשמאלא שממנו הצמצום [כמו שכתוב בסבא שם מאד, דא הוא סטרא דשמאלא] [כי הרגלין הם בחינת נצח והוד, שהם בחינת הוד והדר וכמו שכתוב בסבא הנ"ל "הוד והדר לבשת", אלין תרי בדי ערבות וכו' עין שם שהם בחינת נצח והוד בחינת רגלין כידוע]. ואפילו מי שיודע ומבין בזה הינו שזוכה להבין הרמזים שמרמז לו השם יתברך בכל דבר ואם כן ... במה שצריך לו בהכרחיות מזה העולם וזה מחמת שני טעמים א מחמת שזאת הקדשה המלבשת בעסקי העולם הזה הוא בחינת רגלין: "עון עקבי יסבני" שהקליפות מסבבין אותה תמיד, ורוצין לינק מהם על כן הוא מקום מסכן בכן צריך להסתפק ... והמצוות ועל כן אפילו מי שיודע הרמזים הנ"ל הוא צריך הסתפקות, להסתפק מזה העולם בהכרחיות לבד כנ"ל] וההסתפקות הוא בחינת עוטה אור כשלמה הינו בחינת אור מלא כי הרשעים שאין להם ההסתפקות, בבחינת "ובטן רשעים תחסר" אצלם מארת חסר בבחינת "מארת ה' בבית רשע" אבל בצדיקים שיש להם ההסתפקות, בבחינת: "צדיק אכל לשבע נפשו" אצלם הוא אור מלא "וירא אלהים את האור כי טוב" אין טוב אלא צדיק, שנאמר: ... צדיק כי טוב" . ואפילו מזה ההסתפקות גופה, צריך להפריש ממנו לצדקה נוטה שמים כיריעה כי ארון הברית, שהוא בחינת עני היא תחת היריעה והיריעה משפיע לארון הברית וזה בחינת צדקה [פרוש, כי על ידי צדקה שמשפיע הנותן להמקבל על ידי זה נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל שבחינת צדיק משפיע לכנסת ישראל שזה בחינת השפעת היריעה לארון הברית בחינת "נוטה שמים כיריעה" כנ"ל] ג. והמון עם, שאין להם זה השכל להעמיק בכל זה, להבין הרמזים כנ"ל נעשה אצלם כל זה ממילא על ידי שנה, וציצית, ותפילין ותורה, ותפילה, ומשא ומתן כי השנה, היא בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בכלליות כנ"ל, בחינת ה' אלקי הנ"ל כי בשעת שנה, הנשמה עולה לעלמא דאתי . וציצית ותפילין, הם בחינת: "גדלת מאד" [כי תפילין, הם בחינת מחין כידוע הינו בחינת הגדלת השכל להבין כל הרמזים שמרמז לו השם יתברך בכל יום כנ"ל] וציצית, הוא בחינת הצמצום הנ"ל, שהוא בחינת מאד הנ"ל כמו שכתוב בזוהר, שהוא בחינת צמצום ועל כן ציצית קודם לתפילין בבחינת "שמאלו תחת לראשי", ואחר כך: "וימינו תחבקני" [כי שמאל הוא בחינת דין, בחינת צמצום, שהוא בחינת ציצית כנ"ל וימין הוא בחינת מחין, בחינת תפילין כנ"ל]. ותורה, היא בחינת ההסתפקות הנ"ל כי התורה היא בחינת עץ החיים דמזון לכלא ביה כ"ו הינו שיש לכל אחד די ספוקו ממנה נמצא שהיא בחינת הסתפקות וגם בלמוד ...