ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - לו - שיחות השיכים להתורות
אות לו ספר לי איש אחד מאנשי שלומנו כשאמר רבנו זכרונו לברכה התורה בטח בה' בסימן ע"ט באותה העת היה הולך בביתו אנה ואנה כדרכו ואחז מטה בידו ואמר ומטה אלהים בידי. ודחק ומשך תבת בידי כלומר שבידו המטה אלהים להטות כרצונו. כי מרמז שם בהתורה הנ"ל שמטה אלהים מרמז על הבחירה שהוא בחינת מט"ט מסטרה חיים ומסטרה מות וכו' כמבאר במאמר התקונים המבאר שם בהתורה הנ"ל וקצת מרמז ומובן מדבריו הקדושים הנ"ל שהתפאר שזכה לכבש הבחירה בידו והמטה בידו להטותו כרצונו אשרי הזוכה לזה אשרי לו. עין בהתורה הנ"ל מה שמבאר שם על פסוק זה ומטה אלהים בידי, שזה בחינת שכבר זכה לכבש הבחירה, ויש לו ניחא בחינת שבת, ובידו להפך מרע לטוב כי כבר יש לו ניחא ושביתה מן הרע שנתבטל לגמרי אצל הצדיק הזה הזוכה למדרגה הזאת אות לז [כתב יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו] מי שרוצה לשוב להשם יתברך בודאי צריך לעשות עצמו בריה חדשה. ותדע שבאנחה שנאנח עושה את עצמו בריה חדשה. כי האדם אינו נח מהנשימה כי בכל עת הוא מנשים הינו שמוציא הבל ומכניס הבל וזה עקר חיותו והבל הזה יש לו שרש למעלה. יש הבל טוב של הצדיק ויש הבל רע של הרשע והצדיק ממשיך בכל עת הבל מהקדשה והרשע ממשיך הבל מהטומאה. נמצא כשאדם רוצה לעשות תשובה צריך לראות שיפסיק הבל הרע מלבוא בו. בכן יעשה כך יאנח ואנחה הוא שמאריך הבל בביאתו וביציאתו וממשיך ההבל בהוספה. והוי ההוספה כמו תוסף רוחם יגועון, הינו כמו מיתה. כמו שקדם מיתה נתוסף באדם הרוח ואחר כך מת והולך ממנו הרוח כן כשנאנח נתוסף בו ההבל ואחר כך נפסק מן ההבל הינו שמתיר את עצמו מקו ההבל הטומאה ומקשר את עצמו לקו ההבל הטהור . ומקבל הבל וחיות מהבל הטהור. נמצא שעל ידי אנחה שנאנח על עוונותיו מתיר את עצמו משרש הטומאה ומקשר את עצמו לשרש הקדשה. וזה בחינת תשובה ששב מהטומאה להקדשה. נמצא שמקבל חיות חדש וגם הגוף נעשה חדש כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נח) : אנחה שוברת כל גופו של אדם נמצא שנעשה גוף חדש. וזה פרוש (קהלת ח) : "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו'. הינו יש צדיקים שעושים עברות גדולות וזה מחמת ההבל הינו שתוהים על מעשיהם הראשונים ונאנחו על מעשיהם הטובים ועל ידי אנחותיהם נפסקו משרש הבל הטהור ונתקשרו להבל הטמא והבל הזה החטיאם. והוא הדין להפך מה שרשעים עושים מצוות גדולות כמעשה הצדיקים גם זה הבל הינו גם זה מחמת ההבל. הינו מחמת אנחה שנאנחו על מעשיהם הרעים ועל ידי אנחה קשרו עצמן להבל הטוב כמו שכתבנו לעיל. [עד כאן לשון רבנו אות באות ממה שכתב בעת ילדותו] אות לח אמר שאין הדבר כמו שאומרים קצת בני אדם שהצדיק שמכניע את עצמו בפני חברו מן הסתם חברו גדול ממנו כי מפני מה אינו בהפוך אלא חברו בודאי גדול ממנו כך אומרים קצת. אבל באמת אינו כן כי יכול להיות שהוא ענו יותר על כן יכול להיות שזה שנכנע לפני חברו גדול הרבה יותר מזה שהוא נכנע כנגדו. ואמר שבאמת אם היה העולם מתנהג באמת כסדר כראוי בודאי היה ראוי להיות כך שהקטן יתבטל תמיד לפני הגדול ממנו כי כך ראוי להיות כי הקטנות מתבטל לפני הגדלות. אבל אין העולם מתנהג באמת כי האמת נעדרת בעוונותינו הרבים ומחמת שאין אמת בעולם מחמת זה יכול להיות אפילו בין הצדיקים השלמים שאחד יתבטל לפני השני ובאמת זה שמתבטל ונכנע גדול יותר מן השני. ואז שמעתי מפיו הקדוש התורה על פסוק כי אקח מועד אני מישרים אשפט בסימן קל"ה ששם מדבר מענין הקטנות שנתבטל לפני הגדלות אות לט מה שנדפס בספר הראשון בסימן קמ"א את לבבך ואת לבב ראשי תבות אלול זה שמעתי מפיו הקדוש בראש חדש אלול. ומעשה שהיה כך היה. שהיה רבנו זכרונו לברכה הולך עמי בחוץ אצל בית הכנסת אנה ואנה כדרכו, ודבר עמי ושאל אותי אם נפל עלי פחד בזה הראש חדש אלול. וספר לי שעליו נפל פחד גדול ונורא מאד כששמע קול השופר בזה היום שהתחילו לתקוע כי אחזתו פחד ורעדה גדולה. ואחר כך אמר לי ענין הנ"ל הנדפס את לבבך ואת לבב ראשי תבות אלול. והענין שכשאדם זוכה להרגיש בלבו באמת כאב עוונותיו אזי מחיבים הלבבות של כל הטפות שנמשכו ממנו להרגיש כאבם ומכאובם וכו' ולכל מקום שנמשכו הטפות או שנעשו מהם בנים ממש או חס ושלום וכו' כמבאר שם בכל מקום שהם מחיבים הלבבות של הטפות להרגיש כאבם ומכאובם הגדול כשנתעורר לב אביהם והרגיש היטב כאב עוונותיו וכו' כמבאר שם עין שם. ואמר אז אני הרגשתי זאת היום הזה. כי היום הזה אחזני סמר ורעדה גדולה כששמעתי קול השופר וכו' ואחר כך באה אלי בתי אדל ואמרה אבי בשרי סמר ופחד לבי עלי מקול השופר ששמעתי עתה. וראיתי זאת שעל ידי שלב האב נתעורר, נתעורר גם לבב הטפות שנמשכו ממנו ילדיו ממש או חס ושלום וכו' רחמנא לצלן. בכל מקום שהם מחיבים הלבבות להרגיש ולהתעורר וכו' על ידי שנתעורר לב אביהם והרגיש היטב כאבו באמת אות מ אחד שאל אותו אם אפשר שיהיה הצדיק גדול במעלה אף על פי שאין רואין ממנו יגיעות ועבדות באתגליא, כמו שרואין מצדיק אחר שעושה באתגליא עבדות קדושות, שמתפלל ביגיעות גדולות וכו'. השיב לו בודאי אפשר ויכול להיות שזה הצדיק שמסתיר עצמו ואין רואין ממנו באתגליא עבדות גדולות, הוא גדול במעלה יותר מזה הצדיק שהוא באתגליא. כי יש שני שמות שם הוי"ה ושם אדנ"י ושם הוי"ה בהעלם ובהסתר כי אסור לקרות בו אבל שם אדנ"י באתגליא ובודאי שם הוי"ה גדול יותר הרבה משם אדנ"י. ואז אמר ענין כל השירים קדש הנדפס בלקוטי א' בסימן רמג
אות לו

סִפֵּר לִי אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

כְּשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה בְּטַח בַּה' בְּסִימָן ע"ט

בְּאוֹתָהּ הָעֵת הָיָה הוֹלֵךְ בְּבֵיתוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדַרְכּוֹ וְאָחַז מַטֶּה בְּיָדוֹ

וְאָמַר וּמַטֵּה אֱלהִים בְּיָדִי.

וְדָחַק וּמָשַׁךְ תֵּבַת בְּיָדִי

כְּלוֹמַר שֶׁבְּיָדוֹ הַמַּטֵּה אֱלהִים לְהַטּוֹת כִּרְצוֹנוֹ.

כִּי מְרֻמָּז שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁמַּטֵּה אֱלהִים מְרַמֵּז עַל הַבְּחִירָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מט"ט מִסִּטְרֵהּ חַיִּים וּמִסִּטְרֵהּ מָוֶת וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמַאֲמַר הַתִּקּוּנִים הַמְבאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

וּקְצָת מְרֻמָּז וּמוּבָן מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁזָּכָה לִכְבּשׁ הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ וְהַמַּטֵּה בְּיָדוֹ לְהַטּוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה אַשְׁרֵי לוֹ.

עַיֵּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל מַה שֶּׁמְּבאָר שָׁם עַל פָּסוּק זֶה וּמַטֵּה אֱלהִים בְּיָדִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁכְּבָר זָכָה לִכְבּשׁ הַבְּחִירָה, וְיֵשׁ לוֹ נַיְחָא בְּחִינַת שַׁבָּת, וּבְיָדוֹ לַהֲפךְ מֵרַע לְטוֹב

כִּי כְּבָר יֵשׁ לוֹ נַיְחָא וּשְׁבִיתָה מִן הָרָע שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי אֵצֶל הַצַּדִּיק הַזֶּה הַזּוֹכֶה לַמַּדְרֵגָה הַזּאת

אות לז

[כְּתַב יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ]

מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה.

וְתֵדַע שֶׁבַּאֲנָחָה שֶׁנֶּאֱנָח עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ בִּרְיָה חֲדָשָׁה.

כִּי הָאָדָם אֵינוֹ נָח מֵהַנְּשִׁימָה

כִּי בְּכָל עֵת הוּא מַנְשִׁים

הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא הֶבֶל וּמַכְנִיס הֶבֶל וְזֶה עִקַּר חִיּוּתוֹ

וְהֶבֶל הַזֶּה יֵשׁ לוֹ שׁרֶשׁ לְמַעְלָה.

יֵשׁ הֶבֶל טוֹב שֶׁל הַצַּדִּיק וְיֵשׁ הֶבֶל רָע שֶׁל הָרָשָׁע

וְהַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ בְּכָל עֵת הֶבֶל מֵהַקְּדֻשָּׁה

וְהָרָשָׁע מַמְשִׁיךְ הֶבֶל מֵהַטומְאָה.

נִמְצָא כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה

צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיַּפְסִיק הֶבֶל הָרָע מִלָּבוֹא בּוֹ.

בְּכֵן יַעֲשֶׂה כָּךְ יֵאָנַח

וַאֲנָחָה הוּא שֶׁמַּאֲרִיךְ הֶבֶל בְּבִיאָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ וּמַמְשִׁיךְ הַהֶבֶל בְּהוֹסָפָה.

וַהֲוֵי הַהוֹסָפָה כְּמוֹ תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, הַיְנוּ כְּמוֹ מִיתָה.

כְּמוֹ שֶׁקּדֶם מִיתָה נִתּוֹסָף בָּאָדָם הָרוּחַ

וְאַחַר כָּךְ מֵת וְהוֹלֵךְ מִמֶּנּוּ הָרוּחַ

כֵּן כְּשֶׁנֶּאֱנָח נִתּוֹסֵף בּוֹ הַהֶבֶל וְאַחַר כָּךְ נִפְסָק מִן הַהֶבֶל

הַיְנוּ שֶׁמַּתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִקַּו הַהֶבֶל הַטומְאָה וּמְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְקַו הַהֶבֶל הַטָּהוֹר

וּמְקַבֵּל הֶבֶל וְחִיּוּת מֵהֶבֶל הַטָּהוֹר.

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲנָחָה שֶׁנֶּאֱנָח עַל עֲווֹנוֹתָיו מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִשּׁרֶשׁ הַטומְאָה וּמְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְשׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה.

וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה

שֶׁשָּׁב מֵהַטומְאָה לְהַקְּדֻשָּׁה.

נִמְצָא שֶׁמְּקַבֵּל חִיּוּת חָדָשׁ

וְגַם הַגּוּף נַעֲשֶׂה חָדָשׁ

כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם נִמְצָא שֶׁנַּעֲשֶׂה גּוּף חָדָשׁ.

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ" וְכוּ'.

הַיְנוּ יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁעוֹשִים עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְזֶה מֵחֲמַת הַהֶבֶל

הַיְנוּ שֶׁתּוֹהִים עַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים וְנֶאֶנְחוּ עַל מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים

וְעַל יְדֵי אַנְחוֹתֵיהֶם נִפְסְקוּ מִשּׁרֶשׁ הֶבֶל הַטָּהוֹר וְנִתְקַשְּׁרוּ לַהֶבֶל הַטָּמֵא וְהֶבֶל הַזֶּה הֶחְטִיאָם.

וְהוּא הַדִּין לְהֶפֶךְ מַה שֶּׁרְשָׁעִים עוֹשִׂים מִצְווֹת גְּדוֹלוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים

גַּם זֶה הָבֶל הַיְנוּ גַּם זֶה מֵחֲמַת הַהֶבֶל.

הַיְנוּ מֵחֲמַת אֲנָחָה שֶׁנֶּאֶנְחוּ עַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים

וְעַל יְדֵי אֲנָחָה קָשְׁרוּ עַצְמָן לַהֶבֶל הַטּוֹב כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל.

[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ אוֹת בְּאוֹת מִמַּה שֶּׁכָּתַב בְּעֵת יַלְדוּתוֹ]

אות לח

אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים קְצָת בְּנֵי אָדָם

שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ מִן הַסְּתָם חֲבֵרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ

כִּי מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ בְּהִפּוּךְ

אֶלָּא חֲבֵרוֹ בְּוַדַּאי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ

כָּךְ אוֹמְרִים קְצָת.

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן

כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא עָנָו יוֹתֵר

עַל כֵּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה שֶׁנִּכְנָע לִפְנֵי חֲבֵרוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהוּא נִכְנָע כְּנֶגְדּוֹ.

וְאָמַר שֶׁבֶּאֱמֶת אִם הָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת כַּסֵּדֶר כָּרָאוּי

בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת כָּךְ שֶׁהַקָּטָן יִתְבַּטֵּל תָּמִיד לִפְנֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ

כִּי כָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת כִּי הַקַּטְנוּת מִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַגַּדְלוּת.

אֲבָל אֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת

כִּי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים

וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין אֱמֶת בָּעוֹלָם

מֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת אֲפִילּוּ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים

שֶׁאֶחָד יִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁנִי

וּבֶאֱמֶת זֶה שֶׁמִּתְבַּטֵּל וְנִכְנָע גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַשֵּׁנִי.

וְאָז שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַתּוֹרָה עַל פָּסוּק כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפּט בְּסִימָן קל"ה

שֶׁשָּׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַקַּטְנוּת שֶׁנִּתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַגַּדְלוּת

אות לט

מַה שֶּׁנִּדְפָּס בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן קמ"א

אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב רָאשֵׁי תֵבוֹת אֱלוּל

זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.

שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוֹלֵךְ עִמִּי בַּחוּץ אֵצֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת אָנֶה וָאָנָה כְּדַרְכּוֹ, וְדִבֵּר עִמִּי וְשָׁאַל אוֹתִי אִם נָפַל עָלַי פַּחַד בְּזֶה הָראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל.

וְסִפֵּר לִי שֶׁעָלָיו נָפַל פַּחַד גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד כְּשֶׁשָּׁמַע קוֹל הַשּׁוֹפָר בְּזֶה הַיּוֹם שֶׁהִתְחִילוּ לִתְקוֹעַ כִּי אֲחָזַתּוּ פַּחַד וּרְעָדָה גְּדוֹלָה.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לִי עִנְיָן הַנַּ"ל הַנִּדְפָּס אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב רָאשֵׁי תֵבוֹת אֱלוּל.

וְהָעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו

אֲזַי מְחֻיָּבִים הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבָם וּמַכְאוֹבָם וְכוּ'

וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ הַטִּפּוֹת אוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶם בָּנִים מַמָּשׁ אוֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' כַּמְבאָר שָׁם

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם מְחֻיָּבִים הַלְּבָבוֹת שֶׁל הַטִּפּוֹת לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבָם וּמַכְאוֹבָם הַגָּדוֹל כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר לֵב אֲבִיהֶם וְהִרְגִּישׁ הֵיטֵב כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו וְכוּ' כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.

וְאָמַר אָז אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי זאת הַיּוֹם הַזֶּה.

כִּי הַיּוֹם הַזֶּה אֲחָזַנִי סֵמָר וּרְעָדָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי קוֹל הַשּׁוֹפָר וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ בָּאָה אֵלַי בִּתִּי אָדְל וְאָמְרָה אָבִי בְּשָׂרִי סָמַר וּפָחַד לִבִּי עָלַי מִקּוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַתָּה.

וְרָאִיתִי זאת שֶׁעַל יְדֵי שֶׁלֵּב הָאָב נִתְעוֹרֵר, נִתְעוֹרֵר גַּם לְבַב הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ יְלָדָיו מַמָּשׁ אוֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' רַחֲמָנָא לִצְלַן.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם מְחֻיָּבִים הַלְּבָבוֹת לְהַרְגִּישׁ וּלְהִתְעוֹרֵר וְכוּ'

עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר לֵב אֲבִיהֶם וְהִרְגִּישׁ הֵיטֵב כְּאֵבוֹ בֶּאֱמֶת

אות מ

אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַצַּדִּיק גָּדוֹל בַּמַּעֲלָה

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוֹאִין מִמֶּנּוּ יְגִיעוֹת וְעֻבְדּוֹת בְּאִתְגַּלְיָא, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין מִצַּדִּיק אַחֵר שֶׁעוֹשֶׂה בְּאִתְגַּלְיָא עֻבְדּוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וְכוּ'.

הֵשִׁיב לוֹ בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק שֶׁמַּסְתִּיר עַצְמוֹ וְאֵין רוֹאִין מִמֶּנּוּ בְּאִתְגַּלְיָא עֻבְדּוֹת גְּדוֹלוֹת, הוּא גָּדוֹל בַּמַּעֲלָה יוֹתֵר מִזֶּה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּאִתְגַּלְיָא.

כִּי יֵשׁ שְׁנֵי שֵׁמוֹת שֵׁם הוי"ה וְשֵׁם אדנ"י

וְשֵׁם הוי"ה בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר כִּי אָסוּר לִקְרוֹת בּוֹ

אֲבָל שֵׁם אדנ"י בְּאִתְגַּלְיָא

וּבְוַדַּאי שֵׁם הוי"ה גָּדוֹל יוֹתֵר הַרְבֵּה מִשֵּׁם אדנ"י.

וְאָז אָמַר עִנְיַן כָּל הַשִּׁירִים קדֶשׁ הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן רמג
חיי מוהר"ן - כד - שיחות השיכים להתורות
...פעם אחת באנו אליו אני וחברי רבי נפתלי סמוך לשבועות תקס"ה, ואמר לנו שעתה אינו יודע כלל רק זאת נודע לי בעתים הללו שעל ידי לשון הרע שבעולם אין הצדיקים יכולין להיות ענוים וכו' כמבאר בסימן קצ"ז ויתר מזה אינו יודע ואמר בפרוש כמו שאתה אינך יודע, כך ממש אני איני יודע עכשו כלום. ואמר שעכשו הוא מתנהג בפשיטות שעומד בבקר ומתפלל תפילתו, ואחר כך הוא לומד קצת, ואחר כך הוא אומר תהלים, ואחר כך אוכל אכילתו ומניח עצמו לישן קצת ואחר כך הוא עומד ומפרש שיחתו קצת לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים. ויש לי רחמנות עלי ואלו...
ספר המידות - כישוף
ספר המידות - כישוף חלק א' א. בנים הנולדים על ידי הלחשים של שמות הטומאה או על ידי כשוף, הם יהיו נואפים. ב. וכל העוסק בשמות הטומאה, הוא נזוק בכל דבר. ג. אין הכשוף מזיק אלא לבעלי גאוה.
שיחות הר"ן - אות קלה
שיחות הר"ן - אות קלה דבר עם איש אחד שהיה רחוק מהשם יתברך מאד ואמר לו שירגיל עצמו להתאנח על ענינו ואמר אז התורה יש הבל שנעשה על הארץ וכו' [בסימן ק"ט חלק ראשון] שמבאר שם שעל ידי אנחה שמתאנחין לשוב אליו יתברך נפסקין מחבל הטומאה ונתקשרין לחבל דקדשה וכן אמר אחר כך עוד כמה תורות על אנחה שהיא יקרה מאד
שיחות הר"ן - אות קפז - גדולות נוראות השגתו
...אחת בא לפניו איש אחד מאנשיו שהיה לו חלי וכאב גדול בידו עד שלא היה יכול להזיז בידו כלל והיתה ידו תלויה בצוארו כדרך החולים בידיהם ולא היה יכול בשום אפן להורידה כי היה חליו וכאבו גדול מאד והיו מדברים לפני רבנו זכרונו לברכה שהוא צריך לשתות [מי מלח] ולקבל רפואות והאיש ההוא היה עני גדול ולא היה לו דבר על הוצאות ורפואות ביום השבת בשעה שהיה יושב על השלחן בסעדת שחרית ענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר לאותן היושבין סביבו שזה האיש בודאי יש לו אמונה והשיבו: הן וכפל הדברים ודבר מזה קצת אם יש לו אמונה והשיבו: הן אחר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בצר הרחבת לי בצר הרחבת לי הינו שגם אפילו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו כי אם יסתכל האדם על חסדי ה' יראה שאפילו בעת שהשם יתברך מצר לו גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפילו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות וייטיב עמנו מאד אך אפילו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עז - וְהָיָה ה' לְמֶלֶך עַל כָּל הָאָרֶץ
...- תורה עז - והיה ה' למלך על כל הארץ [לשון החברים] והיה ה' למלך על כל הארץ דהנה הכלל הוא, שכל מה שאנו עושים, הן התפילה, והן למוד הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך כי ההבל פה הוא בחינת ה והקול הוא בהמשכה, הוא בחינת ו וכשלומד או מתפלל בדחילו ורחימו, נתגלה בחינת י"ה וכשלומד הלכה באפן זה, בורא עולם אחד וכשלומד כל המסכתא, נעשה מטרוניתא וההלכות הן עלמין דילה כי 'אין מלך בלא עם' וזה: "והיה ה' למלך על כל הארץ", שנתגלה מלכותו. [מבאר למעין שחסר כאן רבו ככלו כי עקר המכון חסר מן הספר ולא זכיתי לעמד כלל על דברים אל...
חיי מוהר"ן - רד - נסיעתו וישיבתו באומן
...ליל שבת פרשת חקת ובלק י"ב תמוז תק"ע ספר על השלחן מעניניו ותמה על עצמו על שעושה תמיד דברים משנים ונפלאים מדעת בני אדם על אשר הוא תמיד נע ונד ממקום למקום ומה היה חסר לו במעדוועדיווקע היה ראוי לו לישב שם תמיד כי שם היה יושב בשלוה והשקט. והוא לא רצה לישב בשלוה, ונסע משם וקבע דירתו בזלאטיפאליע והיה לו שם מחלקת גדול ויסורים גדולים מאד ונסע משם וקבע דירתו בברסלב. אחר כך בזה הקיץ נסע מברסלב וקבע דירתו באומין. ועל כל פנים מאחר שבא לאומין היה ראוי לו לבחר דירתו אצל איש הגון, והוא בחר לו אכסניא שם וכו'. והיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכט - אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
...ארץ אכלת יושביה כשמקרב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה וכן מחי למדבר כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם כגון החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים וזהו ארץ אכלת יושביה כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "שכן ארץ ורעה...
ספר המידות - סוד
ספר המידות - סוד חלק שני א. על ידי עיון עמק בסודות התורה יוכל לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צו - זמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק
...צו - זמם רשע לצדיק [לשון החברים] זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו ה' ישחק לו כי ראה כי יבא יומו וכו' הענין הוא כך דקשה מאין יבוא מחשבה זרה לצדיק שרוצה להתפלל בדבקות גדול הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הבא לטהר מסיעין אותו' אלא הענין הוא כך כי מעת השבירה נפלו הניצוצות מכל העולמות ועל ידי תפילות הצדיקים, עולין מעט מעט, מדרגה אחר מדרגה וכשצדיק עומד להתפלל, ומדבק את עצמו למדה שהוא בה עתה נופל לו מחשבה זרה מעין אותה מדה וכשבא למדרגה יותר גדולה, נופל לו המחשבה זרה מעין המדה הזאת שהוא בה עתה והצדיק צריך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:10 - wesi2