ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - לו - שיחות השיכים להתורות
אות לו ספר לי איש אחד מאנשי שלומנו כשאמר רבנו זכרונו לברכה התורה בטח בה' בסימן ע"ט באותה העת היה הולך בביתו אנה ואנה כדרכו ואחז מטה בידו ואמר ומטה אלהים בידי. ודחק ומשך תבת בידי כלומר שבידו המטה אלהים להטות כרצונו. כי מרמז שם בהתורה הנ"ל שמטה אלהים מרמז על הבחירה שהוא בחינת מט"ט מסטרה חיים ומסטרה מות וכו' כמבאר במאמר התקונים המבאר שם בהתורה הנ"ל וקצת מרמז ומובן מדבריו הקדושים הנ"ל שהתפאר שזכה לכבש הבחירה בידו והמטה בידו להטותו כרצונו אשרי הזוכה לזה אשרי לו. עין בהתורה הנ"ל מה שמבאר שם על פסוק זה ומטה אלהים בידי, שזה בחינת שכבר זכה לכבש הבחירה, ויש לו ניחא בחינת שבת, ובידו להפך מרע לטוב כי כבר יש לו ניחא ושביתה מן הרע שנתבטל לגמרי אצל הצדיק הזה הזוכה למדרגה הזאת אות לז [כתב יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו] מי שרוצה לשוב להשם יתברך בודאי צריך לעשות עצמו בריה חדשה. ותדע שבאנחה שנאנח עושה את עצמו בריה חדשה. כי האדם אינו נח מהנשימה כי בכל עת הוא מנשים הינו שמוציא הבל ומכניס הבל וזה עקר חיותו והבל הזה יש לו שרש למעלה. יש הבל טוב של הצדיק ויש הבל רע של הרשע והצדיק ממשיך בכל עת הבל מהקדשה והרשע ממשיך הבל מהטומאה. נמצא כשאדם רוצה לעשות תשובה צריך לראות שיפסיק הבל הרע מלבוא בו. בכן יעשה כך יאנח ואנחה הוא שמאריך הבל בביאתו וביציאתו וממשיך ההבל בהוספה. והוי ההוספה כמו תוסף רוחם יגועון, הינו כמו מיתה. כמו שקדם מיתה נתוסף באדם הרוח ואחר כך מת והולך ממנו הרוח כן כשנאנח נתוסף בו ההבל ואחר כך נפסק מן ההבל הינו שמתיר את עצמו מקו ההבל הטומאה ומקשר את עצמו לקו ההבל הטהור . ומקבל הבל וחיות מהבל הטהור. נמצא שעל ידי אנחה שנאנח על עוונותיו מתיר את עצמו משרש הטומאה ומקשר את עצמו לשרש הקדשה. וזה בחינת תשובה ששב מהטומאה להקדשה. נמצא שמקבל חיות חדש וגם הגוף נעשה חדש כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נח) : אנחה שוברת כל גופו של אדם נמצא שנעשה גוף חדש. וזה פרוש (קהלת ח) : "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו'. הינו יש צדיקים שעושים עברות גדולות וזה מחמת ההבל הינו שתוהים על מעשיהם הראשונים ונאנחו על מעשיהם הטובים ועל ידי אנחותיהם נפסקו משרש הבל הטהור ונתקשרו להבל הטמא והבל הזה החטיאם. והוא הדין להפך מה שרשעים עושים מצוות גדולות כמעשה הצדיקים גם זה הבל הינו גם זה מחמת ההבל. הינו מחמת אנחה שנאנחו על מעשיהם הרעים ועל ידי אנחה קשרו עצמן להבל הטוב כמו שכתבנו לעיל. [עד כאן לשון רבנו אות באות ממה שכתב בעת ילדותו] אות לח אמר שאין הדבר כמו שאומרים קצת בני אדם שהצדיק שמכניע את עצמו בפני חברו מן הסתם חברו גדול ממנו כי מפני מה אינו בהפוך אלא חברו בודאי גדול ממנו כך אומרים קצת. אבל באמת אינו כן כי יכול להיות שהוא ענו יותר על כן יכול להיות שזה שנכנע לפני חברו גדול הרבה יותר מזה שהוא נכנע כנגדו. ואמר שבאמת אם היה העולם מתנהג באמת כסדר כראוי בודאי היה ראוי להיות כך שהקטן יתבטל תמיד לפני הגדול ממנו כי כך ראוי להיות כי הקטנות מתבטל לפני הגדלות. אבל אין העולם מתנהג באמת כי האמת נעדרת בעוונותינו הרבים ומחמת שאין אמת בעולם מחמת זה יכול להיות אפילו בין הצדיקים השלמים שאחד יתבטל לפני השני ובאמת זה שמתבטל ונכנע גדול יותר מן השני. ואז שמעתי מפיו הקדוש התורה על פסוק כי אקח מועד אני מישרים אשפט בסימן קל"ה ששם מדבר מענין הקטנות שנתבטל לפני הגדלות אות לט מה שנדפס בספר הראשון בסימן קמ"א את לבבך ואת לבב ראשי תבות אלול זה שמעתי מפיו הקדוש בראש חדש אלול. ומעשה שהיה כך היה. שהיה רבנו זכרונו לברכה הולך עמי בחוץ אצל בית הכנסת אנה ואנה כדרכו, ודבר עמי ושאל אותי אם נפל עלי פחד בזה הראש חדש אלול. וספר לי שעליו נפל פחד גדול ונורא מאד כששמע קול השופר בזה היום שהתחילו לתקוע כי אחזתו פחד ורעדה גדולה. ואחר כך אמר לי ענין הנ"ל הנדפס את לבבך ואת לבב ראשי תבות אלול. והענין שכשאדם זוכה להרגיש בלבו באמת כאב עוונותיו אזי מחיבים הלבבות של כל הטפות שנמשכו ממנו להרגיש כאבם ומכאובם וכו' ולכל מקום שנמשכו הטפות או שנעשו מהם בנים ממש או חס ושלום וכו' כמבאר שם בכל מקום שהם מחיבים הלבבות של הטפות להרגיש כאבם ומכאובם הגדול כשנתעורר לב אביהם והרגיש היטב כאב עוונותיו וכו' כמבאר שם עין שם. ואמר אז אני הרגשתי זאת היום הזה. כי היום הזה אחזני סמר ורעדה גדולה כששמעתי קול השופר וכו' ואחר כך באה אלי בתי אדל ואמרה אבי בשרי סמר ופחד לבי עלי מקול השופר ששמעתי עתה. וראיתי זאת שעל ידי שלב האב נתעורר, נתעורר גם לבב הטפות שנמשכו ממנו ילדיו ממש או חס ושלום וכו' רחמנא לצלן. בכל מקום שהם מחיבים הלבבות להרגיש ולהתעורר וכו' על ידי שנתעורר לב אביהם והרגיש היטב כאבו באמת אות מ אחד שאל אותו אם אפשר שיהיה הצדיק גדול במעלה אף על פי שאין רואין ממנו יגיעות ועבדות באתגליא, כמו שרואין מצדיק אחר שעושה באתגליא עבדות קדושות, שמתפלל ביגיעות גדולות וכו'. השיב לו בודאי אפשר ויכול להיות שזה הצדיק שמסתיר עצמו ואין רואין ממנו באתגליא עבדות גדולות, הוא גדול במעלה יותר מזה הצדיק שהוא באתגליא. כי יש שני שמות שם הוי"ה ושם אדנ"י ושם הוי"ה בהעלם ובהסתר כי אסור לקרות בו אבל שם אדנ"י באתגליא ובודאי שם הוי"ה גדול יותר הרבה משם אדנ"י. ואז אמר ענין כל השירים קדש הנדפס בלקוטי א' בסימן רמג
אות לו

סִפֵּר לִי אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

כְּשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה בְּטַח בַּה' בְּסִימָן ע"ט

בְּאוֹתָהּ הָעֵת הָיָה הוֹלֵךְ בְּבֵיתוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדַרְכּוֹ וְאָחַז מַטֶּה בְּיָדוֹ

וְאָמַר וּמַטֵּה אֱלהִים בְּיָדִי.

וְדָחַק וּמָשַׁךְ תֵּבַת בְּיָדִי

כְּלוֹמַר שֶׁבְּיָדוֹ הַמַּטֵּה אֱלהִים לְהַטּוֹת כִּרְצוֹנוֹ.

כִּי מְרֻמָּז שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁמַּטֵּה אֱלהִים מְרַמֵּז עַל הַבְּחִירָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מט"ט מִסִּטְרֵהּ חַיִּים וּמִסִּטְרֵהּ מָוֶת וְכוּ' כַּמְבאָר בְּמַאֲמַר הַתִּקּוּנִים הַמְבאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל

וּקְצָת מְרֻמָּז וּמוּבָן מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁזָּכָה לִכְבּשׁ הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ וְהַמַּטֵּה בְּיָדוֹ לְהַטּוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה אַשְׁרֵי לוֹ.

עַיֵּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל מַה שֶּׁמְּבאָר שָׁם עַל פָּסוּק זֶה וּמַטֵּה אֱלהִים בְּיָדִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁכְּבָר זָכָה לִכְבּשׁ הַבְּחִירָה, וְיֵשׁ לוֹ נַיְחָא בְּחִינַת שַׁבָּת, וּבְיָדוֹ לַהֲפךְ מֵרַע לְטוֹב

כִּי כְּבָר יֵשׁ לוֹ נַיְחָא וּשְׁבִיתָה מִן הָרָע שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי אֵצֶל הַצַּדִּיק הַזֶּה הַזּוֹכֶה לַמַּדְרֵגָה הַזּאת

אות לז

[כְּתַב יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ]

מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה.

וְתֵדַע שֶׁבַּאֲנָחָה שֶׁנֶּאֱנָח עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ בִּרְיָה חֲדָשָׁה.

כִּי הָאָדָם אֵינוֹ נָח מֵהַנְּשִׁימָה

כִּי בְּכָל עֵת הוּא מַנְשִׁים

הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא הֶבֶל וּמַכְנִיס הֶבֶל וְזֶה עִקַּר חִיּוּתוֹ

וְהֶבֶל הַזֶּה יֵשׁ לוֹ שׁרֶשׁ לְמַעְלָה.

יֵשׁ הֶבֶל טוֹב שֶׁל הַצַּדִּיק וְיֵשׁ הֶבֶל רָע שֶׁל הָרָשָׁע

וְהַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ בְּכָל עֵת הֶבֶל מֵהַקְּדֻשָּׁה

וְהָרָשָׁע מַמְשִׁיךְ הֶבֶל מֵהַטומְאָה.

נִמְצָא כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה

צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיַּפְסִיק הֶבֶל הָרָע מִלָּבוֹא בּוֹ.

בְּכֵן יַעֲשֶׂה כָּךְ יֵאָנַח

וַאֲנָחָה הוּא שֶׁמַּאֲרִיךְ הֶבֶל בְּבִיאָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ וּמַמְשִׁיךְ הַהֶבֶל בְּהוֹסָפָה.

וַהֲוֵי הַהוֹסָפָה כְּמוֹ תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, הַיְנוּ כְּמוֹ מִיתָה.

כְּמוֹ שֶׁקּדֶם מִיתָה נִתּוֹסָף בָּאָדָם הָרוּחַ

וְאַחַר כָּךְ מֵת וְהוֹלֵךְ מִמֶּנּוּ הָרוּחַ

כֵּן כְּשֶׁנֶּאֱנָח נִתּוֹסֵף בּוֹ הַהֶבֶל וְאַחַר כָּךְ נִפְסָק מִן הַהֶבֶל

הַיְנוּ שֶׁמַּתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִקַּו הַהֶבֶל הַטומְאָה וּמְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְקַו הַהֶבֶל הַטָּהוֹר

וּמְקַבֵּל הֶבֶל וְחִיּוּת מֵהֶבֶל הַטָּהוֹר.

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲנָחָה שֶׁנֶּאֱנָח עַל עֲווֹנוֹתָיו מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִשּׁרֶשׁ הַטומְאָה וּמְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְשׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה.

וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה

שֶׁשָּׁב מֵהַטומְאָה לְהַקְּדֻשָּׁה.

נִמְצָא שֶׁמְּקַבֵּל חִיּוּת חָדָשׁ

וְגַם הַגּוּף נַעֲשֶׂה חָדָשׁ

כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם נִמְצָא שֶׁנַּעֲשֶׂה גּוּף חָדָשׁ.

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ" וְכוּ'.

הַיְנוּ יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁעוֹשִים עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְזֶה מֵחֲמַת הַהֶבֶל

הַיְנוּ שֶׁתּוֹהִים עַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים וְנֶאֶנְחוּ עַל מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים

וְעַל יְדֵי אַנְחוֹתֵיהֶם נִפְסְקוּ מִשּׁרֶשׁ הֶבֶל הַטָּהוֹר וְנִתְקַשְּׁרוּ לַהֶבֶל הַטָּמֵא וְהֶבֶל הַזֶּה הֶחְטִיאָם.

וְהוּא הַדִּין לְהֶפֶךְ מַה שֶּׁרְשָׁעִים עוֹשִׂים מִצְווֹת גְּדוֹלוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים

גַּם זֶה הָבֶל הַיְנוּ גַּם זֶה מֵחֲמַת הַהֶבֶל.

הַיְנוּ מֵחֲמַת אֲנָחָה שֶׁנֶּאֶנְחוּ עַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים

וְעַל יְדֵי אֲנָחָה קָשְׁרוּ עַצְמָן לַהֶבֶל הַטּוֹב כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל.

[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ אוֹת בְּאוֹת מִמַּה שֶּׁכָּתַב בְּעֵת יַלְדוּתוֹ]

אות לח

אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים קְצָת בְּנֵי אָדָם

שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ מִן הַסְּתָם חֲבֵרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ

כִּי מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ בְּהִפּוּךְ

אֶלָּא חֲבֵרוֹ בְּוַדַּאי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ

כָּךְ אוֹמְרִים קְצָת.

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן

כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא עָנָו יוֹתֵר

עַל כֵּן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה שֶׁנִּכְנָע לִפְנֵי חֲבֵרוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהוּא נִכְנָע כְּנֶגְדּוֹ.

וְאָמַר שֶׁבֶּאֱמֶת אִם הָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת כַּסֵּדֶר כָּרָאוּי

בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת כָּךְ שֶׁהַקָּטָן יִתְבַּטֵּל תָּמִיד לִפְנֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ

כִּי כָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת כִּי הַקַּטְנוּת מִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַגַּדְלוּת.

אֲבָל אֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת

כִּי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים

וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין אֱמֶת בָּעוֹלָם

מֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת אֲפִילּוּ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים

שֶׁאֶחָד יִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁנִי

וּבֶאֱמֶת זֶה שֶׁמִּתְבַּטֵּל וְנִכְנָע גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַשֵּׁנִי.

וְאָז שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַתּוֹרָה עַל פָּסוּק כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפּט בְּסִימָן קל"ה

שֶׁשָּׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַקַּטְנוּת שֶׁנִּתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַגַּדְלוּת

אות לט

מַה שֶּׁנִּדְפָּס בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן קמ"א

אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב רָאשֵׁי תֵבוֹת אֱלוּל

זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.

שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוֹלֵךְ עִמִּי בַּחוּץ אֵצֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת אָנֶה וָאָנָה כְּדַרְכּוֹ, וְדִבֵּר עִמִּי וְשָׁאַל אוֹתִי אִם נָפַל עָלַי פַּחַד בְּזֶה הָראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל.

וְסִפֵּר לִי שֶׁעָלָיו נָפַל פַּחַד גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד כְּשֶׁשָּׁמַע קוֹל הַשּׁוֹפָר בְּזֶה הַיּוֹם שֶׁהִתְחִילוּ לִתְקוֹעַ כִּי אֲחָזַתּוּ פַּחַד וּרְעָדָה גְּדוֹלָה.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לִי עִנְיָן הַנַּ"ל הַנִּדְפָּס אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב רָאשֵׁי תֵבוֹת אֱלוּל.

וְהָעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו

אֲזַי מְחֻיָּבִים הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבָם וּמַכְאוֹבָם וְכוּ'

וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ הַטִּפּוֹת אוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶם בָּנִים מַמָּשׁ אוֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' כַּמְבאָר שָׁם

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם מְחֻיָּבִים הַלְּבָבוֹת שֶׁל הַטִּפּוֹת לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבָם וּמַכְאוֹבָם הַגָּדוֹל כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר לֵב אֲבִיהֶם וְהִרְגִּישׁ הֵיטֵב כְּאֵב עֲווֹנוֹתָיו וְכוּ' כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.

וְאָמַר אָז אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי זאת הַיּוֹם הַזֶּה.

כִּי הַיּוֹם הַזֶּה אֲחָזַנִי סֵמָר וּרְעָדָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי קוֹל הַשּׁוֹפָר וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ בָּאָה אֵלַי בִּתִּי אָדְל וְאָמְרָה אָבִי בְּשָׂרִי סָמַר וּפָחַד לִבִּי עָלַי מִקּוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַתָּה.

וְרָאִיתִי זאת שֶׁעַל יְדֵי שֶׁלֵּב הָאָב נִתְעוֹרֵר, נִתְעוֹרֵר גַּם לְבַב הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ יְלָדָיו מַמָּשׁ אוֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' רַחֲמָנָא לִצְלַן.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם מְחֻיָּבִים הַלְּבָבוֹת לְהַרְגִּישׁ וּלְהִתְעוֹרֵר וְכוּ'

עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר לֵב אֲבִיהֶם וְהִרְגִּישׁ הֵיטֵב כְּאֵבוֹ בֶּאֱמֶת

אות מ

אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַצַּדִּיק גָּדוֹל בַּמַּעֲלָה

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוֹאִין מִמֶּנּוּ יְגִיעוֹת וְעֻבְדּוֹת בְּאִתְגַּלְיָא, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין מִצַּדִּיק אַחֵר שֶׁעוֹשֶׂה בְּאִתְגַּלְיָא עֻבְדּוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וְכוּ'.

הֵשִׁיב לוֹ בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק שֶׁמַּסְתִּיר עַצְמוֹ וְאֵין רוֹאִין מִמֶּנּוּ בְּאִתְגַּלְיָא עֻבְדּוֹת גְּדוֹלוֹת, הוּא גָּדוֹל בַּמַּעֲלָה יוֹתֵר מִזֶּה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּאִתְגַּלְיָא.

כִּי יֵשׁ שְׁנֵי שֵׁמוֹת שֵׁם הוי"ה וְשֵׁם אדנ"י

וְשֵׁם הוי"ה בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר כִּי אָסוּר לִקְרוֹת בּוֹ

אֲבָל שֵׁם אדנ"י בְּאִתְגַּלְיָא

וּבְוַדַּאי שֵׁם הוי"ה גָּדוֹל יוֹתֵר הַרְבֵּה מִשֵּׁם אדנ"י.

וְאָז אָמַר עִנְיַן כָּל הַשִּׁירִים קדֶשׁ הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן רמג
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא יכבה בלילה נרה לעולם...
חשק חושק ונחשק - נחשק מעל נחשק
...נחשק מעל נחשק אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר, המניעה יותר גדולה כי יש חשק וחושק ונחשק דהינו האדם החושק והדבר הנחשק והחשק שחושקין לדבר הנחשק וכפי מעלת הנחשק כן צריך להיות גדל החשק ועל כן כשהנחשק גדול מאד נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד אזי יש לו מניעה גדולה ביותר שעל ידי זה החשק גדול ביותר כי כל מה שהמניעה יותר גדול החשק מתגבר ביותר כנ"ל ... והנה הכלל, שכל המניעות הם רק בשביל החשק כדי שעל ידי...
שיחות הר"ן - אות רצג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו מאיש אחד שדבר עמו והזהירו להתפלל בכונה ואמר לו שכמו שהקול מעורר הכונה, כן להפך, הכונה מעורר הקול שכשמתפלל בכונה ונזהר להכניס כל לבו ומחשבתו בתוך דבורי התפילה אזי ממילא יתעורר קולו להתפלל בקול כראוי וכן נראה בחוש כמה פעמים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמג - מַעֲלַת הַמְקַבֵּל עֵצָה מֵחַכְמֵי הַדּוֹר
...קמג - מעלת המקבל עצה מחכמי הדור מעלת המקבל עצה מחכמי הדור, כי הוא המתקת הדינים כי כשצריך לעצה, ואינו יודע איך לעשות, היא בחינת צמצום כי נתצמצם שכלו ואינו יודע איך לעשות והוא בחינת דינים כידוע ועל ידי שהחכם נותן לו עצה, הוא מרחיב לו, ומאיר בו חכמתו וזה בחינת חסדים כי חסד הוא נהירו דחכמתא, כמו שכתוב בזוהר הקדוש 'אל נהירו דחכמתא' וכתיב: "חסד אל כל היום". גם כתיב: "תשועה ברב יועץ" והצדיק נקרא רב, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'משה אידי דנפיש זכותה כרבים דמי' גם אם מקבל עצת הצדיק, אף שאחר כך לא עלתה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנח - כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנח - כשיש מחלקת על האדם כשיש מחלקת על האדם יכולים להטות אותו מדרך השם יתברך ולהפילו ממדרגתו, חס ושלום וזה שהתפאר דוד המלך, עליו השלום . "רבים רודפי וצרי, מעדותיך לא נטיתי" שאף שהיה עליו מחלקת רבים עם כל זה לא נטה מדרך השם יתברך
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...ולהתחזק באמונה רבנו, זכרונו לברכה, כשהיה באומאן שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע להם בעצמם וחכמת הקבלה מתחלת במקום...
ספר המידות - ארץ ישראל
...- ארץ ישראל חלק שני א. על ידי ישיבת ארץ ישראל משיגין השגחת השם יתברך על העולם. ב. לפי החדוש שאדם מחדש בתורה, כן נמשך לו הארה מקדשת ארץ ישראל. ג. על ידי השתוקקות שאדם משתוקק לביאת ארץ ישראל, על ידי זה נשפע פרנסה גדולה. ד. מי שהוא מפרנס את הרבים, על ידי זה ממשיך הברכה מארץ ישראל לחוץ לארץ. ה. מי שמשתוקק לארץ ישראל, על ידי זה מעורר השתוקקות אצל אביו ואמו, הינו נשמותיהם, ובאים לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא בא עמם ומצפים ומשתוקקים אליו. ו. על ידי הממון שנותן לעניי ארץ ישראל, על ידי זה ממונו נתקים בידו...
החלל הפנוי - מהו?
...הפנוי? תשובה: החלל הפנוי הוא ביטוי שמוזכר פעמים רבות כאן בפורום, ואכן הגיע הזמן לבאר אותו. העניין הוא כדלקמן: מקור הביטוי החלל הפנוי, הוא מגיע מהתיאור של תורת הקבלה את העניין של בריאת העולם. פירוש, ע"פ התאור הקבלי של בריאת העולם, לפני בריאת העולם כל מה שהיה היא אור אין סוף ולא היו מקום וזמן לבריאת העולם. וכדי לברוא את העולם, לשם כך הוצרך הבורא לצמצם את האור אין סוף שלו לצדדים וליצור מעין חלל פנוי שבו הוא לא יהיה. ובאותו החלל הפנוי בתוכו קיימים הזמן המקום וכל העולם וכולי... העניין הזה בתורת הקבלה...
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל וזהו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1409 שניות - עכשיו 31_03_2026 השעה 01:07:30 - wesi2