... תורה שבעל פה 'שבשביל זה נתנה תורה שבעל פה מחמת שצפה שיהיו ישראל בגלות ויעתיקו האמות לעצמן תורה שבכתב על כן נתן לנו תורה שבעל פה שזה אינם יכולים להעתיק, מחמת שהוא בעל פה' נמצא שעקר ההבדל והיתרון של ישראל על האמות הוא בבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב ויש בכל אחד ואחד מישראל ...

... הדבור כי יש רבוע הדבור ועל כן כשהיו ישראל בגלות, והיה הדבור בגלות נאמר במשה: "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך" וכו' זה בחינת רבוע הדבור, ארבעה חלקי הדבור "מדבר בצדקה" שזהו בחינת היתרון שיש לאדם על החי שהוא הדבור שהוא גדר האדם והוא בחינת צדקה שהוא גומל חסד עם הבריות שזה גדר האדם, שדרכו לגמל חסד מה שאין כן החי אשר עשיתי עמו היום וכו' 'מה התם ...

... מאחר שיש דעה שמכשיר ואתה סומך על אותה דעה אין להתירא עוד כלל [אמר המעתיק: זה פשוט, שעל דעה שאינה מסכמת להלכה, בודאי אין לסמך. רק רצונו לומר, שלא לחשש חששות יתרות בענין זה] אות תמה כמה אנשים שבאו ... חס ושלום. השם יתברך יזכנו מעתה לשוב בתשובה שלמה לפניו כרצונו הטוב באותה העת הנ"ל שעמדנו לפניו ביום הנ"ל אז צוה עלי לחזר ולומר התורה שאמר בחרף העבר בשבת פרשת יתרו, לפני חברנו הותיק מורנו הרב יצחק סגל ...

... טוב ויהיה כלו טוב כמאמר חז"ל: 'אטו האידנא לאו אחד הוא ? ותרצו: לעתיד כלו הטוב והמטיב' ואפילו העכו"ם ידעו ביתרון הדעת אבל לא כמונו וידעו שהגדלה שהיה להם ...

... עושה שום הזק, ידיע להוי לך שפגמת בדעת. כו. מי שנתגלה לו איזהו שכל, בידוע שיתרומם במהרה איזהו התרוממות. כז. כשעושה תשובה בכל לב, הקדוש ברוך הוא נותן לבו לדעת תאוותו ורצונו. כח. מי שלא תקן עוונותיו, אינו יכול לידע את ...

... הר"ן - אות רלה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן כבר מבאר ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד שרבנו, זכרונו לברכה, הזהיר מאד לבלי להחמיר חמרות יתרות בשום דבר כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' ולא נתנה התורה למלאכי ... שגעון בכל החמרות אבל בשאר כל המצוות אין צריכין להחמיר כלל והלואי שנזכה לקים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חמרות וגם בענין החמרות יתרות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי ונכנסים במרה שחורות גדולות ... מאנשינו שאל לו זכרונו לברכה שאלה אחת בענין איזה חמרה בפסח איך להתנהג ואז התלוצץ ממנו מאד והרבה לדבר מענין זה שאין צריכין לחפש אחר חמרות יתרות ושגעון ובלבולים ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאד שהיו עולים על דעתו חמרות יתרות מאד מאד ופעם אחד היה חושב מחשבות בענין המים על פסח שחשש שמא יש איזה משהו במים ... לנסע על פסח למקום שיש שם מי מעין כזה כל כך נכנס בחמרות ומרה שחורות ודקדוקים יתרים אבל עכשו הוא מתלוצץ מזה כי אין צריכין לחפש אחר חמרות יתרות, אפילו בפסח והאריך בשיחה זו הרבה אז כי עקר העבודה באמת הוא תמימות ופשיטות להרבות בתורה ותפילה ומעשים טובים בלי לחפש לחדש דוקא חמרות יתרות רק לילך בדרך אבותינו הקדמונים ולא נתנה התורה למלאכי השרת ואמר אז שבשביל זה עזבו העולם חכמות הדקדוק ואינם עוסקים בו כלל כי דקדוק אין צריכין כלל כי אין צריכין לדקדק על עצמו יותר מדאי לבקש חמרות יתרות והאריך בזה עוד ואמר אז שאין שום דבר שיהיה חיוב בדוקא, ואם לאו וכו' רק אם יוכל ...

... להושיט האכל לפיו, על ידי הבושה שבאה אליו כנ"ל למרחוק עיניו יביטו הינו שרואה ומביט איך הוא רחוק מהשם יתברך כנ"ל ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה" כי משה היה חתנו, וידע יתרו גדל קדשתו ופרישותו ועל כן הוא דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה" 'ואתה' דיקא כי ידע יתרו בגדל קדשתו שהוא יכול לחזות ולהסתכל על כל אחד ולחלק להם הגדלה והשררה על ידי הסתכלות לבד כנ"ל וגם יתרו היה גר, והגרים באים מקדשת הזווג של הצדיקים כמו שכתוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ואיתא שאברהם ושרה בעת שהיו עקרים, הולידו מזווגם נפשות הגרים ועל כן יתרו שהיה גר, שהוא בא מקדשת הזווג של צדיקים על כן הוא יודע גדל יקר קדשת הצדיקים שלגדל קדשתם נעשה מזווגם נפשות הגרים מכל שכן קדשת פרישותם ועל כן הוא יודע, שלגדל קדשת ופרישות משה הוא יכול לחזות בעם ועל ידי ראיתו לבד יתן להם הגדלה כנ"ל ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה' וכו', כנ"ל יתרו סופי תבות: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" כי יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה', כנ"ל ועל ידי בחינת 'ואתה תחזה' על ידי זה זוכין לגדלה וזוכין לבאורי התורה ועל ידי זה באין לבושה ותשובה ועל ידי התשובה, שהיא ... חיים נצחיים חוזר ונחיה השפלות של כל אחד כי עקר התחיה הוא להשפלות, בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", כנ"ל וכל זה נעשה על ידי יתרו דיקא כי יתרו דיקא אמר למשה 'ואתה תחזה' שעל ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל ועל כן מרמז באותיות יתרו. ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, שהוא סופי תבות יתרו כי על ידי יתרו, שאמר: 'ואתה תחזה' על ידי זה נמשך בחינת חיים, בחינת תחיה, בחינת: "הקיצו ורננו שכני עפר" בחינת: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" 'מישני אדמת עפר' דיקא, הינו בחינת שפלות כנ"ל וזה "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" 'והנותר בירושלים' זה בחינת יתרו, על ידו דיקא: 'קדוש יאמר לו' להצדיק כי יתרו, שהוא גר, הוא יודע קדשת הצדיק כנ"ל ועל כן אמר למשה: 'ואתה תחזה', מחמת שידע קדשתו כנ"ל וזה בחינת: 'קדוש יאמר לו' כנ"ל וכלל היוצא מכל הנ"ל שמי שבא אצל צדיק ...

... וחתכם", אינו אלא על ידי הצלם אלהים שבפני האדם ועל ידי הצלם, האדם הוא אדם וכשסר צלם אזי יוצא מגדר אדם לגדר בהמה, ואז סר מוראו ועקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא שנתן לאדם יתרון על הבהמה היא המאירה בפני אדם, בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו" ועל ידי הכעס, אם חכם הוא ...

... וכו' נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין צריך להחמיר ולבטל עצמו מתורה ותפילה בחנם מחמת חששות וחמרות יתרות ושגעון בעלמא רק טוב להתפלל בבקר תכף אחר עמידתו ממטתו אם אפשר בקל לפנות אפשר, ואם לאו לאו ...

... ופעם אחת ביום הכפורים היה רצונו שנקל מאד בענין הצלת ממונו ולבלי להחמיר בזה כלל [פשוט דרצונו לומר באפן המתר על פי דין בלי חמרות יתרות] . ואחר יום כפור דבר מזה ואמר שיש כמה שו"ת [שאלות ותשובות] שמקלין ומתירין הרבה בזה. ואמר שאין ראוי להחמיר ...