שבחי הר"ן - אות יט גם היה רגיל מאד בימי קטנותו ובימי ילדותו לרוץ בכל פעם על קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה לבקש מאתו שיעזרו להתקרב להשם יתברך והיה רגיל לילך לשם בלילה ובזמן החרף בעת שהיה הקרירות גדול מאד היה הולך לשם בלילה ומשם חזר והלך אל המקוה...חוץ למרחץ ומקוה אחד בתוך המרחץ ובחר לו לילך בהמקוה שחוץ למרחץ, בעת הקרירות גדול וכבר היה קר לו מאד מחמת שבא מהקבר הנ"ל כי היה דרך רחוק בין ביתו להבית עלמין וכן מהבית עלמין למקוה מלבד השהיות שנשתהה הרבה על הקבר אף על פי כן אחר כל זה היה הולך דוקא לטבל בהמקוה שהיתה עומדת בחוץ, כדי לסגף

שבחי הר"ן - אות יא וכמה פעמים היה מדבר לפני השם יתברך דברי תחנות ובקשות מלבו ונזדמן לו בתוך דבוריו טענות יפות ותפילות נכונות ומסדרות והוטבו בעיניו והיה כותבם אצלו לזכרון למען יהיה רגיל להתפלל אותם גם אחר כך וכן היה רגיל בענין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאד מאד וכל תפילותיו היו שיזכה להתקרב להשם יתברך והיו לו טענות גדולות להשם יתברך על זה

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך [כמו משמר הגבול] ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר אך בתוך כך עקרו [עוגני הספינה] וברחו...קולם מאד ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של [התותחים והפצצות] ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה כי קולם נשמע למרחוק מאד וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער ונפלו למשכב שניהם יחד ולא היה להם אפילו מים לשתות כי לא הכינו להם כלום כנ"ל וה' ברב

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה...מלגורנא וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך ?! וראו שעדין לא

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ה בערב חג הפסח יצא אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מהמקוה ואמר לזה שהלך עמו, שבזאת השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה ובחג הפסח אמר תורה על פסוק: "ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו" והקשה מרישא לסיפא ואמר תורה על זה בתרוץ קשיא זו ומתוך דברי תורתו הקדושה נתודע לכל באי אליו שבודאי יסע לארץ ישראל

שבחי הר"ן - אות כה כלל הדברים שבכל עניני קדשה ופרישות הן בתאוות והן במדות והן בעניני יגיעות ועבודות וטרחות ויסורים וכו' בשבילו יתברך הכל כאשר לכל, היה חדוש נפלא ונורא מאד והיה מפשט מכל התאוות ומכל המדות בתכלית עד שלא נשאר לו משום תאוה ומדה שום שמץ בעלמא...מאד בתכלית המעלה ואי אפשר לדבר כלל בעצם הפלגת מעלתו כי 'כל המוסיף גורע' וכל מה שספרנו עד הנה, אם אמנם כגנות נחשבו כל הספורים הנ"ל לנגדו לפי עצם מעלתו שזכה אחר כך עם כל זה ספרנו כל זה מענין עבודתו ודרכו בימי ילדותו למען נדע ונשכיל איך הבחירה חפשית וכל אדם יוכל לזכות אם ירצה ל

שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יד ואז באותו העת היתה המלחמה של הצרפת שהלך הצרפת לארץ התוגר למצרים ולארץ ישראל וכיוצא כמפרסם וכאשר נשמע לאנשי סטנבול שהמלחמה הנ"ל מתעוררת, והצרפת הולך ובא על הים אזי לא רצו קהלה קדישא של סטנבול להניח שום יהודי...וחוצה, לפרש על הים ורבנו זכרונו לברכה, לא השגיח על זה ורצה להפקיר את עצמו ואמר להאיש שהיה עמו: תדע שאני רוצה לסכן את עצמי אפילו בסכנות גדולות ועצומות אך את נפשך איני רוצה להפקיר בכן אם תרצה קח לך מעות על הוצאות ושוב בשלום לביתך ואני אסע לבדי בהעלם ובהסתר מאנשי סטנבול כי את עצמי אנ

שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום...הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו אנשי הספרדים אל הפעשא ונתנו לו הון רב ופטר אותם והלכו, ותפ

שבחי הר"ן - אות כב ובענין שבירת כל המדות רעות היה מפלג בקדשה מפלגת מאד מאד וקצת ספר מענין שבירת כעס ואמר: שמתחלה היה כעסן גדול מאד מאד ואחר כך מחמת שרצה להיות איש כשר כרצונו יתברך התחיל לשבר מדה זו של כעס עד שזכה לשבר מדה זו של כעס אבל תכלית שבירת מדה...אל הפך, דהינו להתהפך לטוב גמור שלא יכפת לה כלל וכלל שום דבר, ויהיה רק טוב בלי שום צד קפידא בעולם זה זכה רק בארץ ישראל שם זכה לזה שנתבטל הכעס בתכלית הביטול וזכה ונעשה טוב ממש, ולא נשאר בו שום צד קפידא בעלמא עד שאחר כך אפילו מי שהיה עושה לו כל הרעות שבעולם לא היה בלבו שום צד שנאה וקפדא עליו...