ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר... הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שהוא מוכיחם כמו כשמנח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב כל זמן שאין מזיזין אותו הדבר, אין מרגישין הריח רע אבל כשמתחילין להזיז אותו הדבר אזי מעוררין הריח רע ... מהריח כנ"ל וממילא נפסק השפע מכל העולמות התלויים בהם אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבא, הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות על ידי תוכחתו כי התוכחה צריכה להיות בבחינת התוכחה של משה, שהוכיח את ישראל על מעשה העגל שעל ידי תוכחתו נתן בהם ריח טוב בבחינת: "נרדי נתן ריחו", הנאמר על מעשה העגל עזב לא נאמר, אלא נתן, כמו שפרש רש"י שם וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, בגמרא כי על ידי תוכחה של משה על מעשה העגל הוסיף ונתן בהם ריח טוב, שהוא בחינת מזונא דנשמתא כי עקר יניקת הנשמה היא מהריח כנ"ל כי על ידי קול המוכיח שהוא ראוי על ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות שהוא בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא ועל ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא ... ידי שמעורר עוונותיהם כנ"ל על כן צריך לזה הקול כי על ידי זה הקול הוא מוסיף ונותן בהם ריח טוב כי על ידי זה הקול גדלים כל הריחות כי זה הקול משקה את הגן וכו' כנ"ל וזהו: "הרם כשופר ... ההמשכה, שמושכין ופושטין את הנימין כדי לנגן עליהם שיר הנ"ל נמצא שעל ידי קול המוכיח הראוי הוא נותן ריח טוב בהנשמות כנ"ל ב. אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל הוא על ידי תפילה כי עקר התפילה היא רחמים ותחנונים ... ארץ ישראל ואז יתער השיר של השגחה ונפלאות ושיר הזה הוא בחינות קול הנ"ל וזה בחינת: "וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבל, ויהי למס עבד" מנחה זה בחינת נבואה כמו שכתוב בברוך בן נריה ...