ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ... למקום אחר וכל הדבורים שמדברים בתורה ותפילה, הם בבחינת העלאת מיין נוקבין כידוע "בורא ניב שפתים שלום" וזה עקר תקון הבריאה, כמו שכתוב: "עושה שלום ובורא את הכל" כי בשעת בריאה נפלו עולמות למטה [על ידי שבירת כלים כידוע] ... חוזר ומחדש ומתקן העולמות הנפולין כנ"ל וזה בחינת: "ונתתי שלום בארץ" כי מהארציות נתעלין הניצוצות, ונעשה שלום שזהו עקר תקון הבריאה כנ"ל על כן צריכין לדבר רק דבורים קדושים, ולא דברים אחרים כדי להעלות הניצוצות הנ"ל, לתקן כל העולמות ... ברור הניצוצות, נעשה בכל יום עד ביאת המשיח עד שיתקים: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" כי עקר תקון הניצוצות, הוא בבחינת רגלין כי תורה ותפילה הם בחינת עמידה, שהוא בחינת רגלין 'תורה', כמו שכתוב: "ואתה פה עמד ... לבחינת: "ועמדו רגליו ביום ההוא" וכו' [וזה בחינת שותא דינוקא וכו' עין לעיל, זה איני מבין כלל] כי קדם התקון, דהינו קדם שמוציא הניצוצות אל הדבור דקדשה אזי הם בבחינת: "צולע על ירכו" שהוא בחינת פגם הרגלין ואחר כך ...