... הנביאים כמו שכתוב: "קחו לי מנגן" וכו' כי הכלי הוא התאספות הרוח והוא מערב טוב ורע כי יש עצבות רוח, רוח נכאה רוח רעה כנאמר בשאול: "ובעתתו רוח רעה" ויש
רוח טובה כמו שכתוב: "רוחך טובה תנחיני בארץ מישור" והוא בחינת רוח נבואה, רוח הקדש אך כשהוא מערב טוב ורע, אינו יכול לקבל נבואות אמת ועל כן כתוב בשאול: "ויתנבא וכו' ויפל ערם" ופרש רש"י: 'לשון משגע' כי היה מערב ברוח שטות, עצבות רוח וזה שמנגן ביד על הכלי הוא מקבץ ומלקט ביד את
הרוח טובה, רוח נבואה מתוך עצבות רוח וצריך להיות יודע נגן שידע לקבץ וללקט ולמצא חלקי הרוח אחת לאחת כדי לבנות הנגון הינו השמחה הינו לבנות
הרוח טובה, רוח נבואה שהוא הפך עצבות רוח כי צריך לעלות ולירד בידו על הכלי שמנגן כדי לכון לבנות השמחה בשלימות. וכשהנביא שומע זה הנגון ... "בידך אפקיד רוחי" וכמו שכתוב: "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" נמצא על ידי שמנגן ביד על הכלי זמר על ידי זה מברר
הרוח טובה מן הרוח רעה שזהו בחינת רוח נבואה כנ"ל וכל זה הוא בחינת הכנעת המדמה שהוא בחינת הרוח רעה, רוח שטות שרוצה לפגם ולבלבל את בחינת
הרוח טובה, רוח נבואה והוא נכנע ונתבטל, על ידי השמחה הבאה על ידי המנגן ביד כנ"ל כי עקר התגברות המדמה הוא על ידי עצבות כי המדמה הוא בחינת עצבות רוח רוח נכאה, רוח רעה שהוא מבלבל את
הרוח טובה, רוח נבואה שהוא בחינת זכרון הנ"ל בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי הנ"ל ועל כן אין יכולין לקבל רוח נבואה, רוח הקדש כי אם על ידי ... הכלי בשלמות כדי שלא תצא כל הרוח המערב טוב ורע בבת אחת ועל כן צריך שיהיה יודע נגן וגם שיהיה הכלי שמנגנין עליו שלם בשלמות כראוי שהוא בחינת מה שמברר
הרוח טובה שהוא בחינת שמחה בחינת רוח נבואה מן העצבות רוח, שהוא רוח רעה כנ"ל כי כשאין הכלי שלם או שאינו יודע נגן, ואינו יודע לעלות ולירד בידו לברר
הרוח טובה מן הרוח רעה עליו נאמר: "כל רוחו יוציא כסיל" דהינו שמוציא כל הרוח בבת אחת ואזי בודאי אין נבנה הנגון כי עקר נעימת הנגון, נעשה על ידי ברור הרוח [שהוא האויר שמשם הקול, כידוע לחכמי הנגינה] הינו שעקר בחינת הנגון הוא על ידי ברור
הרוח טובה מן הרוח רעה וכשיוצא כל הרוח בבת אחת יוצא כמו שהוא מערב טוב ורע ואזי אין נבנה הנגון והשמחה, ואין נכנע המדמה וזה בחינת: "תצא רוחו ישוב לאדמתו" "לאדמתו", הינו בחינת המדמה הינו כשיוצא כל הרוח אזי חוזר ושב אל המדמה כי לא נכנע המדמה מאחר שאינו יכול ללקט ולברר
הרוח טובה ויוצא כל הרוח המערב טוב ורע אבל כשיש לו בחינת יד הנ"ל המלקט ומברר בחינת
הרוח טובה מן הרוח רעה אזי מכניע המדמה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" כנ"ל כי עקר בחינת הנבואה, הוא מבחינת היד הנ"ל שמברר
הרוח טובה מן הרוח רעה ועל ידי זה מכניע המדמה שהוא בחינת רוח רעה המערב
ברוח טובה כנ"ל וזה שכתוב: "מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ" זה בחינת המנגן כי זה המנגן, הוא ... גדלת מאד" וכו' וזה בחינת: "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי" בלילה, שאז הוא פקדונות הרוחות, בחינת: "בידך אפקיד רוחי" הנ"ל אזי הזמן לקבץ
הרוח טובה מתוך הרוח רעה הינו שאז עקר הזמן של ההתבודדות להתבודד בינו לבין קונו ולפרש שיחתו לפני השם יתברך לשוח עם לבבו ולחפש
הרוח טובה, דהינו הנקדות טובות שיש בו עדין לבררם מתוך הרוח רעה שזהו בחינת נגון הנ"ל שעל ידי זה נשמר הזכרון כנ"ל דהינו שעל ידי זה זוכה ... הטוב מן הרע כנ"ל כי על ידי בחינת נגון ושמחה יכולין לזכר עצמו בעולם הבא כי שמירת הזכרון הוא, על ידי נגון ביד, שהוא בחינת שמחה כנ"ל בלילה, כי עקר ברור
הרוח טובה הוא בלילה שאז הוא פקדונות הרוחות כנ"ל וזהו: "עם לבבי אשיחה" כי על ידי בחינת נגון ושמחה הנ"ל על ידי זה נשמר הלב מכח המדמה כנ"ל ... "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי שעל ידי זה נתעוררין לשוח עם לבבו מתכליתו הנצחי לעולם הבא ולחפש ולבקש למצא הנקדות טובות בחינת
הרוח טובה שבקרבו, כדי לשוב להשם יתברך על ידי זה כי עקר התשובה הוא, להכניע הרוח רעה, ולברר
הרוח טובה כידוע וזה בחינת קימה בחצות לילה כי כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה היה מנגן מאליו הינו שבחצות לילה אז נתעורר בחינות הנגון דקדשה הנמשך מכנור של דוד שהוא בחינת ברור
הרוח טובה וכו' כנ"ל ועל כן אז הזמן להתגבר בעבודת השם לקום אז לעסק בעבודת השם לפרש שיחתו לפניו יתברך כי אז עקר הברור על ידי בחינת נגון ...