ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה... הוא, מי שיש לו נשמה בבחינת: "ונשמת שדי תבינם" וצריך לזכך ולצחצח הנשמה וזה נעשה על ידי שממשיך המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה בחינת שדי, שהוא בחינת צמצום כי שדי על שם שאמר לעולמו די ועל ידי זה מצחצח הנשמה וזהו: "ונשמת שדי תבינם" שעל ידי בחינת שדי, דהינו המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים על ידי זה מצחצח הנשמה, ואזי הוא איש תבונות כנ"ל כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו כי כשממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים זה בחינת בריאה כי נעשה עתה בריאה חדשה על ידי חבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום, שזה עקר הבריאה ואזי תכף כשנעשה איזה בריאה, אזי השם יתברך נותן פרנסה תכף כי ... הפרנסה הוא רק כשנתחבר הנשמה עם הגוף דהינו 'שתופא דנפשא ובשרא' אז צריכין פרנסה ועל כן, על ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וגופים שזה בחינת בריאה, בחינת שתופא דנפשא וגופא על ידי זה נתרבה ונכפל פרנסתו כי תכף כשיש בריאה, נותן השם יתברך פרנסה כנ"ל וזה בחינת: כל המשתף שם שמים בצערו דהינו שממשיך ומשתף רוחניות אלקות לתוך הצמצום שהוא בחינות צער אזי כופלין לו פרנסתו כי על ידי זה נתרבה הפרנסה כנ"ל והיה שדי בצריך, וכסף תועפות לך 'שדי' זה בחינות הצמצום בחינות המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום בחינת 'משתף שם שמים בצערו' על ידי זה: "וכסף תועפות לך" הינו רבוי הפרנסה כנ"ל ועל ...