... אזי אפשר לו בקל לחזר למקומו כי כשעושה עברה, חס ושלום אזי הולך ונוטה מהדרך הישר אל דרך אחר מקלקל ושם יוצאים מאותו הדרך כמה וכמה נתיבות ודרכים תועים ומקלקלים מאד שכשמתחילין לילך, חס ושלום, באותו הדרך הרע אזי תועים ונבוכים באלו הדרכים עד שקשה לשוב ולצאת משם אבל ... זמן רב שהלך ותעה מאתו כן, כשכבר האריך זמן, חס ושלום, ברשעו ונטה ותעה הרבה מהדרך הישר לאלו הדרכים המקלקלים והתועים והנבוכים והמבלבלים אזי קשה לו לשוב כנ"ל ודע שאלו הדרכים המקלקלים והתועים כשאדם תועה בהם, חס ושלום, הרבה מאד אפשר לפעמים שיתעה מאד וילך באלו הדרכים הנבוכים ואזי דיקא מרב ...

... של חל ואז כשאינם שומרים את פיהם אזי אף על פי שפקחי הדור משפיעים את השבת, את התשובה הנ"ל נתקלקל אצלם הארת התשובה ואז נתקלקל ההוד והדר והגדלה הבאה לכשרי הדור ונתגאים "חטאת פימו דבר שפתימו וילכדו בגאונם" על ידי חטא הדבור, נלכדים בעון ...

... שכלו וחכמתו כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפל בטעותים ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום ויש שקלקלו הרבה כגון הרשעים הגדולים מאד המפרסמים, שהטעו את העולם והכל היה על ידי חכמתם ושכלם ועקר היהדות הוא רק ...

... תקכד שמעתי מפיו הקדוש שאמר הבעל שם טוב זכרונו לברכה כשהיה המלבוש שלו לא תפור כראוי, כדרך החיטים שלפעמים מקלקלין המלבוש בתפירתם היה מצוה לעשות לעצמו פדיון אות תקכה בעת שלבש זיפיצל [מעיל עליון מיחד] אחד וצבעו היה מה ...

... העולם כנ"ל וזהו, ויהי מקץ שנתים ימים הוא בחינת מוציאי דבה, הנאמר בהם: "יום לשנה יום לשנה" שעל ידם נתקלקל ונפגם בחינת אהבה דקדשה שהוא בחינת: "וקמץ הכהן" כנ"ל מקץ, שהוא בחינת פגם הקמץ ופרעה חלם, הינו הכח המדמה ...

... הולך ונוקש בכל האיברים ועל ידי הליכתו ונשובו בהם הוא מנענע ומנשב ומנפץ אותם מן העפוש שלא יתעפשו ולא יתקלקלו כמו הרוח המנשב בים, שהוא מנפץ ומנשב ומהפך ומגיס המים שלא יתעפשו ולא יתקלקלו ועקר נשוב הרוח הדופק, בהידים כי מחמת שהידים עסקניות צריך לנשב ולנפץ אותם ביותר ועל כן הדאקטר, כשמניח ידו ...

... שזה לא גזל ממנו כי אם מאה אדמים שהם בחינת ערך ענף אחד של שני פרות עם כל זה קלקל אור כלם מאחר שכלם היו ראויים לצאת בבת אחת וזה נטל וחסר מהם אורם, ואין להם שלמות על כן ...

... וזה בחינת 'חומה', בחינת מאריך אף, שיכבש כעסו כי עשירות וכבישת כעס בחינה אחת ונקראים חומה כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות ולוקח לעצמו כעס וחמה ומחומה עושה חמה כי שניהם מסטרא דשמאלא כמו שכתוב: "מצפון תפתח הרעה" ... אשר אין מעצור לרוחו" וכשנמשך לאיש עשירות, אזי יש לו חומה והחומה של עשירות מעצור לכעסו ולפעמים כשמתגבר בכעסו ומקלקל החומה של עשירות נמצא שהכעס מזיק לעשירות וכשהיצר מסית לאדם שיכעוס ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה ועקר שמירת השם, שמירת הנפש אינו אלא שישמר מכעס כי הכעס פוגם בנפשו, בבחינת: "טורף נפשו באפו" ... הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו" ושאלו את הלל הנשיא 'מפני מה עיניהם טרוטות' הינו מקלקלין כל הבחינות עינין הנ"ל כשמקרבין את שאינן ראויין לקרבן, כגון 'התרמודיים' והשיב הלל: 'מפני שדרין בין החולות' הינו שאלו ...

... להשם יתברך: "למה יחרה אפך בעמך" ולישראל אמר: "אתם חטאתם חטאה גדלה" וכשהרע של הדור גובר על החותם הנ"ל ומקלקל אותו, חס ושלום אזי נתקלקל שלום העולם ונעשה גרושין ומחלקת בעולם הפך השלום בבחינת "ומתבל ינדהו" כי מחותם נעשה נדת כי הם במספר השוה, ... שנתקבל בה המוסר בבחינת "כאשר דבר ה' ביד משה" בחינת: "ויהי ידיו אמונה" וזה החותם צריך שמירה יתרה שלא יתקלקל הינו שלא יתקלקל האמונה כי כשחס ושלום נתקלקל החותם החיצון יוכלו להתקרב לחותם הפנימי ויקלקלו החותם הפנימי על ידי קלקול החותם החיצון שהוא האמונה וכשחס ושלום נתקלקל זה החותם הידים נעשה מזה כפירות שהיא הפך האמונה ונעשה אמונות כזביות כי עקר העבודה זרה אין לה כח ... על ירושלים כי היה מתאבל על ירושלים קריה נאמנה הינו על קלקול האמונה ועל כן סים מסאנא אכמא להורות שנתקלקל חותם הרגלין ונעשה מ'חותם' 'דם נדת' וזה: 'מסאנא אכמא' שנתקלקל הרגלין ונעשה נדת כי 'האי שחר אדם הוא' וזה נעשה על ידי קלקול האמונה כי עקר היא האמונה, כמבאר למעלה [שעל ידי קלקול האמונה שהוא בחינת חותם הידין נתקלקל ממילא חותם הרגלין כי עקר הוא האמונה כנ"ל] אמרו לה: מי חשיב את לאתאבולי וכו' הינו שחשדוהו שיש לו גדלות ועל כן על ידך נתקלקלו הרגלין בבחינת: "אל תבואני רגל גאוה" כי על ידי גדלות נתקלקלו הרגלין בבחינת: 'כל המתגאה, כאלו דוחק רגלי השכינה' ועל כן כיון שחשדוהו בגדלות, חבשוהו כי ענש הגדלות הוא תפיסה ...

... הינו רי"ו דין שאינם מעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין שאין עושין מרי"ו דין אדני רמז לשוחטים שאינם מהגנים שמקלקלים הדינים הינו רי"ו דין מנצפך הדמים שהם הנפשות, הם חמש אותיות כנגד חמשה דמים כידוע רמז לחמש בחינות שיש לנפש, כמו שאמרו חז"ל: הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי וכו' 'ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות שמקלקלין את ההבל שאין בו חטא' כשדבורו והבלו של השוחט אינו בבחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל ...