ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טו - אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת... וכאלו אין שום דבר נמנע מהם, והכל בידם ויש מהם שהם מנהיגי הדור הנה עקר כחם ויניקתם הוא רק מהצדיקים הגדולים כי יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה, ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות והם באמת יכולים לעבד ה' בכל דבר שבעולם. באכילה ושתיה ושאר דברים וכמובא בכונות 'שלפעמים ממתיקין דינים על ידי אכילה ושתיה' ויש צדיקים אמתיים, שיכולין לעשות פדיון על ידי אכילתם וכיוצא ומחמת ההתפארות של אלו הצדיקים הגדולים שיוצא מפיהם הקדוש מזה בא, שנמצאים צבועים שקרנים שמתדמים עצמן כקוף ומתפארין עצמן גם כן ממש באלו הלשונות של התפארות שיוצא מפה קדוש של הצדיק האמת וכעין שמצינו בנביאים, שירמיה היה מתנבא בשוק העליון. "הנני שבר את קשת עילם" וכו' וחנניה בן עזור, נביא שקר, היה מתנבא בלשון זה ממש להפך כמו כן מתנהג עכשו כנ"ל אבל עקר יניקתם רק מצדיקים כאלו שהולכים בגדולות ונפלאות כנ"ל כי מצדיקים פשוטים עובדי ה' בפשיטות, בתורה ותפילה ומעשים טובים, אין להם שום כח מאחר שהצדיקים בעצמן אינם מדברים גדולות ומתנהגים בפשיטות בעבודה תמה על כן אין להשקר והגדלות שלהם אחיזה בהם כל כך שימצאו ... והם צבועים עם כל זה אין להם כח להטעות העולם כל כך כמו אלו המתפארין בגדולות כנ"ל כי דע, שהצדיק האמת הנ"ל מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה וזה בחינת "נדבות פי רצה נא ה'" שהצדיק מקבל דבור פיו מנדיבי לב, דהינו בעלי צדקה "ההפכי הצור אגם מים", 'הצור' זה בחינת: "צור לבבי" כי יש ... "וצדקה כנחל איתן" וזה בחינת: "שלח לחמך על פני המים", הנאמר בצדקה ועל ידי הצדקה נעשה פה קדוש של הצדיק כנ"ל וזה בחינת "בפיך" 'זו צדקה' שעל ידי צדקה נעשה הפה של הצדיק כנ"ל "בכור שורו הדר לו", ובכור נוטל פי שנים הינו שדבור פיו הקדוש יש לו שני משמעות ומזה בא ... אל השקר שלהם מאחר שהדבור הקדוש בעצמו יש לו שני משמעות בבחינת פי שנים כנ"ל. אבל באמת הוא טובה להצדיק האמת מה שנמצאים אלו השקרנים המתדמים אליהם כי יש רשעים שנותנין צדקה לצדיקים ועל ידי הצדקה נעשה בחינת יבק הינו יחוד ברכה קדשה וכל שלש בחינות אלו נאמרו במים שהוא בחינת צדקה ... בחינת זווגין דקדשה ואצלם נתקלקל זאת היניקה ונעשה אצלם ניאוף, רחמנא לצלן ועל כן הצדקה שלהם היא רעה אצל הצדיק כי הצדיק מקבל דבור פיו הקדוש מן הצדקה וכשנתקלקל אצלם כנ"ל גורם פגם לדבור פיו של הצדיק, שמקבל משם כנ"ל ועל כן הוא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ"ל שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונין אליהם ונותנין להם וכמאמר ירמיה הנביא 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה ואזי נצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם כנ"ל אבל עקר כח יניקת השקרנים הנ"ל הוא רק מאלו הצדיקים הגדולים, ההולכים בגדולות כנ"ל אבל מאלו העוסקים בתורה תמיד ומתנהגים בפשיטות אין להם יניקה וכח כנ"ל. לשון הגמרא: מאי ... היתושים וזהו ששאל רבי זירא את רב יהודה. מאי טעמא גמלא זוטרי גנובתה ותורי אריכא גנובתה 'גמלא' זה בחינות הצדיק הפשוט בבחינת: "ולא הלכתי בגדלות ונפלאות כגמל עלי אמו" כי הוא מתנהג בפשיטות, ואינו מדבר גדולות וכל עבודתו הוא ... זה בחינת נביא ומורה שקר הוא הזנב, כמו שכתוב הינו אלו הצבועים המשקרים בחינת נביאי השקר, שאחיזתם הוא רק בצדיקים הגדולים כנ"ל אבל בהצדיקים הפשוטים שהם בחינת גמלא, אין להם אחיזה כל כך וזהו 'זוטרי גנובתה' כנ"ל וזהו: 'תורי אריכא גנובתה' זהו בחינת הצדיקים הגדולים, בחינת: "בכור שורו הדר לו" כנ"ל 'ואריכא גנובתה' הינו שעקר יניקת הנביא ומורה השקר, שהוא הזנב הוא רק אצלם כנ"ל וזהו שהשיב: 'משום דאכלי קוצי' הינו שאלו הצדיקים הפשוטים, שהם בחינת גמלא 'אכלי קוצי' שאוכלים ומכלים את הקוצים והחוחים, הסובבים את השושנה העליונה ושושנה זה בחינת הדבור ... לכרכושי' בקי בחינת יב"ק הנ"ל שצריכין לגרש היבק של הצדקה שנותנין רשעים כי אצלם נפגם היבק כנ"ל וגורם רעה להצדיק שמקבל דבור פיו מהם כנ"ל ועל כן הוא טובה גדולה מה שיונק מהם הנביא וכו' שהוא הזנב שעל ידי זה מגרשין הרשעים מעצמן כי מכשילין אותן בשקרנים הנ"ל שפונין אליהם ונותנין להם הצדקה, ונצולין הצדיקים, כנ"ל