ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... המקיפים דהינו שזוכה להבין ולידע, מה שלא היה מבין ויודע מתחלה כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחינת פנימי כי זה השכל נכנס לתוך שכלו אבל מה שאין יכול לכנס לתוך שכלו דהינו מה שאי אפשר לו להבין ... דהינו שמבין מה שלא היה יכול להבין מתחילה כנ"ל ויש כמה בחינות במקיפים כי מה שמקיף לזה, הוא בחינת פנימי אצל חברו שהוא במדרגה למעלה ממנו וכן למעלה מעלה ויש שכל, שהוא בחינת מקיף לזה ואצל אחר זה השכל הוא נמוך אפילו מבחינת פנימי מחמת שהוא במדרגה גבוה ממנו הרבה ועל ידי שמדבר אחד עם חברו ביראת שמים ומכניס בו דעתו על ידי ... הינו שישתק ולא יגלה את התרוץ כדי שלא יבוא על קשיא יותר חזקה מבתחלה הינו שתכף כשמגלין את השכל הפנימי אזי עולה במחשבה שכל אחר חדש כי נכנס מקיף אחר לפנים ועל כן צריכין לשתק, כדי שלא יבוא למקיפים ... שם בנו דא תפארת תלמידים הם למודי ה', דא נצח הוד כל, דא יסוד ומלכות הנ"ל ראה היא איברים הפנימיים ויש ספירות שמדבר מהם כמה פעמים [אשרי אזנים שכך שומעות]